פרישה, אבן העזר ק:כד
פרישה · Prisha, Even HaEzer 100:24
Open in the reader →1כי הבעל חוב יוציאנו מיד הלוקח נראה דלאו דוקא קאמר דיוציאנו בעל חוב מיד הלוקח דאפוכי מטרתא למה לי אלא הכי קאמר שהלוקח זה יש לו זכותו של עצמו וזכות האשה וזהו שכתב לעיל והלוקח עומד במקומו ובמקום האשה ומש"ה אף אם תאמר שהבעל חוב יכול להוציאה מיד הלוקח מצד זכותו של לוקח מכל מקום כיון שהלוקח יש לו גם כן זכות האשה ישאר כך הענין כו' ונ"ל שדוקא בנדון וה שהיתה האשה רוצה שישאר השדה ביד הלוקח וכמ"ש לעיל בשאלה הדין כן אבל אם לא היתה רוצה היתה יכולה ליהנות הבעל חוב ולהניח בידו ואין הלוקח יכול לכופה אבל אם תאמר שבנדון זה מיירי שמכרה לו כל זכות שהיה לה כמשמעות השאלה ולכך מחויב לצדד בזכות הלוקח מכל מקום אם לא מכרה כן אלא שסילקה עצמה מהלוקח שהיא אינה רוצה לטרוף ממנו כמו שנזכר במשנה שאמר דין ודברים אין לי עמך אם תרצה הראשונה תניח השדה ביד השנייה ומש"ה סתם המשנה וכתב וחוזרת חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם ולא קתני שישאר ביד הלוקח ומש"ה דקדק הרא"ש ורבינו שכתב ז"ל נמצא הפשרה עשויה בנדון זה כו' דר"ל דוקא בנדון זה וגם שם בתשובה אחר שכתב כל זה סיים וכתב ודמי כאילו נתפשרו ביחד הראשונה והלוקח אחר שהוציאה הראשונה מיד השנייה דאבדה השנייה זכותה כיון שהלוקח אינו מוציא מיד הראשונה עכ"ל משמע דוקא אם נתפשרו הא אם אינם רוצים להתפשר אינה מחוייבת כדי שישאר ביד הלוקח ודו"ק. וזהו דלא כמשמעות הב"י שכתב סתם בשם הרא"ש שדין זה שוה לדין מי שהיה נשוי שתי נשים כו' וגם בש"ע לא כתב אלא דין המשנה מי שהיה נשוי שתי נשים כו' ולא דין תשובת הרא"ש דמשמע דס"ל דשניהן שווין ומיהו י"ל מ"ש שדין זה שוה לדין מי שהיה נשוי שתי נשים כו' היינו לעניין שחוזרין וטורפין זה מזה כמו שהוא במשנה אבל מכל מקום מוקמינא ביד הלוקח לבסוף: