פרישה, אבן העזר ב:כג
פרישה · Prisha, Even HaEzer 2:23
Open in the reader →1שלא הוזהרו כשרות כו'. פירש"י כגון חללי גירי וחרורי לכהנת וכיון דלא הקפידה התורה עליה ליוחסין רבנן נמי לא עבדו בהו מעלה לאצרכנהו בדיקה אפילו מחמת ממזרות ושתוקי ודוקא כי אתחזק איסורא בי' אבל לחשוש ולבדוק לא אצרכינהו. וצ"ל אע"פ שהרמב"ם מביא דין זה שהאשה א"צ לבדוק כו' אפילו אמשפחה שקרא עליה ערער רש"י אינו סובר כן אלא דוקא אם אין אתחזק איסורא א"צ לבדוק וב"י שהביא דברי רש"י אדברי הרמב"ם אין כוונתו שגם הרמב"ם סובר כפי' רש"י אלא שהרמב"ם יפרש לפי סברתו. וא"ת הלויים והישראלים נמי לא הוזהרו אחללי גורי וחרורי אפ"ה צריכין בדיקה לממזרות י"ל דגבי לויים וישראלים לא אתרע מזקייהו דמה שמותרים בחללי גירי משום דלית בהו צד איסור משא"כ בכהנת דיש בהן צד איסור דהא לכהנים זכרים שייך איסור זה ואפ"ה איקל רחמנא בהן אקילו רבנן ג"כ בהן. ולא אצרכינהו שום בדיקה. ואע"ג דבישראלית נמי לא מיקל בהו רחמנא. מ"מ שם נשים חד הוא. וע' בתו' דקידושין [עו.] ומ"ש רש"י למעלה בזה הסימן אם בא לישא אשה צריך לבדוק אחריו כו'. התם הוי כמו אתחזק איסורא שמיירי שאין לו חזקת כשרות וזה שדקדק בלשונו וכתב איש שבא לישא משמע שבא ממקום אחר ואין אנו מכירין אותו מי הוא. ושמא עבד או ממזר הוא. אבל הכא איירי שיש לו חזקת כשרות. ומש"ה כל שלא קרא עליה ערעור מודה רש"י דאין האשה צריכה לבדוק אבל אם קרא ערעור על המשפחה ס"ל לרש"י כשהיא באה להנשא צריכה לבדוק:
2דוקא כשנתערב במשפחה ממזר או נתין כו' ז"ל רש"ל זהו לפר"ת בספ"ק דכתובות בד"ה תרי אלמנות עיסות כו' אבל תימא מה דכתב כשנתערב במשפחה ממזר או נתין כו' ולשם משמע להדיא דבספק איירי וי"ל דגם רבינו כוונתו שנתערב ספק ממזר במשפחה ובע"כ צ"ל דבספק איירי דהא רבינו כתב פר"י ז"ל היינו דוקא כו' משמע שאינו חולק על הרמב"ם ואי מיירי בודאי ממזר מאי איריא שקורין אותו ממזר ושותק בלא"ה חוששין לכל המשפחה משום תערובות. (ואפ"ל דאין חוששין לתערובות אלא היכא דאיכא ב' עדים שיש בהן ממזר או נתין כמ"ש הרמב"ם לעיל וזה איירי כשאין עליו עדים גמורים רק קול יצא עליה כמו שפרש"י) על קרא עליה ערעור. וכן פר"מ גבי שקורין לו ממזר ושותק אבל אם אין קורין לו ממזר ושותק א"צ אפילו בדיקה ודוק כ"פ) והיינו שקרא עליה ערעור אע"כ לומר בספק איירי וא"ל דבא ללמדינו שם דמאחר שקורין אותו ממזר והוא שותק אגלאי מלתא דהוא הוא ואין חוששין תו לשאר בני משפחתו כ"א לו ולבניו וליוצאי חלציו דהא הרמב"ם לא בא שם ללמדינו הכשר דבני המשפחה אלא בא ללמדינו פסולים שקורין אותן ושותק: וכ' הב"י דגי' הנכונה היא דוקא שנתערב במשפחה ממזר או נתין וא' מן המשפחה קוראי' אותו ממזר או נתין כו':