פרישה, אבן העזר כו:ה
פרישה · Prisha, Even HaEzer 26:5
Open in the reader →1וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל רש"ל לא ידענא מאי וכן דהא לא אוסר הרא"ש אלא משום איסור נדה הא היכא דלא בושה לטבול כגון שידוע בפרסום שנתרצית לפלגש אין כאן זנות כלל (וראיה לדבר שהרי כתב הרא"ש בפ"ק דכתובות והביאו ב"י סימן ל"ד בטעם שאין מברכין בא"י אמ"ה אקב"ו לקדש אשה דכתב שעיקר המצוה אינו אלא הפריה ורביה וזהו אפשר לו לקיים בפלגש שנשאת בלא קידושין) ולעיל כתב אפילו יחדה לכך משמע שבפרהסיא היא וכבר הארכתי עליו בספרי ביבמות בפ"ב שאין לסמוך עליו בזה כי לא ירד לדעת אביו בראיה גמורה עכ"ל גם לע"ד נראה לדקדק מדברי רבינו מדכתב אפילו לא בא עליה לשם זנות אלא לשם אישות בינו לבינה משמע דאינו חסר כלום אלא מה שבועלה בינו לבינה בלא עדים אבל זולת זה אין שום שינוי דידוע דיחדה לאשה אפ"ה אסור וא"כ אין לנו ראיה מזה מדברי הרא"ש בתשובה שמייתו. מיהו יש לדקדק ולומר דרבינו מיירי דוקא בשאינה מפורסמת מדכתב ובועלה בינו לבינה וכופין אותו להוציאה דלא הל"ל כופין אותו להוציאה אלא ה"ל לומר יבעלנה בעדים לשם אישות וע"ק למה כתב רבינו בינו לבינה הא אפילו אי איכא עד אחד שיודע מזה כל זמן שלא יחד שני עדים מחשב בעילתו בעילת זנות אלא ודאי איירי בכה"ג שאינו מפרסם את עצמו בפני הבריות שמתעסק עמה בתשמיש והכי הצעת דברי רבינו דמתחיל וכתב דאין נחשבת אשתו גמורה כ"א על ידי קידושין ובלא"ה פעמים לוקין על זה והיינו בבא עליה לשם זנות פעמים כופין אותה להוציאה דהיינו בבא עליה בהסתר אף אם נתייחדה לו וגם בא עליה לשם אישות אלא שהוא בינו לבינה ולא יודעים מזה כל חי (כגון שהוא ממשפחה בזויה ומחשב לו לחרפה ליקח אותה לאשה וגם אינו רוצה לגלות שהוא זנחי) דאז ודאי בושה מלטבול אבל כשהיא מיוחדת לו בפרהסיא דהיינו פלגש מזה לא מיירי כאן דאינו שכיח דודאי כיוצא בה לוקחה לו לאשה בקידושין וק"ל ועיין בש"ע דמשמע כדברי מ"ו אלא שכתב שעל פלגש י"א לוקה ול"כ דליכא מ"ד דסבירא ליה הכי ודו"ק: (ואפילו אם הכניסה לחופה פירוש בלא קידושין כ"פ):