פרישה, אבן העזר לח:ה
פרישה · Prisha, Even HaEzer 38:5
Open in the reader →1שכתב אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה כו' מלשון זה משמע דהרמב"ם סבר דתרתי בעינן נתינה וג"כ אמירה בשעת הנתינה והיינו שאמר הרי את מקודשת לי בשעה שנתן הדינר בידה אז אין מועיל התנאי אבל אם נתן הדינר בידה ולא אמר הרי את מקודשת לי ואח"כ אמר אם תתני לי הרי את מקודשת ה"ז מקודשת דזה מיקרי תנאי קודם הואיל שנתן הדינר בידה קודם שאמר שום דבר ובתורת פקדון נתן לה ולא בתורת קידושין ואם אח"כ אמר לה אם תתני לי כו' הרי את מקודשת לי זה חשיב תנאי וצריך לקיימו ומש"ה א"ש דמסיק וקאמר פשיטא כיון דנתן בידה כו' דאם איתא דהרמב"ם סבר דאפילו אם כבר נתן בידה הדינר ואח"כ אמר אם תתן לי הרי את מקודשת כו' דאינו תנאי מאי קאמר רבינו פשיטא דלמא המשנה אתא לאשמעינן דאפילו בכה"ג אינו תנאי אלא ודאי גם הרמב"ם מודה בזה דהוי תנאי. ואין להקשות דלמא גם הרמב"ם סבר דבעינן שיאמר התנאי קודם למעשה כדדייק לישניה שכתב והשלים ואמרה אם "תתני לי מנה הרי "את "מקודשת "לי ואע"פ שהקדים לומר הרי את מקודשת לי הרי ג"כ סבר הרמב"ם שאח"כ חזר וכפל התנאי וא"ל אם תתני לי הרי את מקודשת ואם לא תתני לא תהיה מקודשת וכבר נתבאר בשם המ"מ דאע"פ שהקדים לומר שלא כדין אם אח"כ חזר ואמר התנאי כדינו תנאו תנאי די"ל זיל בתר טעמיה הואיל שסבר מה ששנה במשנה כל תנאי שיש מעשה בתחלתו אינו תנאי פירושו של מעשה היינו מעשה ממש שנתן הדינר בידה וא"כ היכא נזכר שיהא הדיבור של תנאי קודם לדיבור של מעשה וק"ל ולפ"ז צ"ל שלרבותא כתב הרמב"ם שאע"פ שחזר ודיבר כל התנאי כדינו אפ"ה התנאי בטל כיון שהקדים הנתינה אבל ודאי מיירי שג"כ אמר דוקא בשעת נתינה. וטעם מחלקותם דהרמב"ם מפרש המשנה ששנה כל תנאי שיש מעשה בתחלתו תנאו בטל היינו שהקדים המעשה בפועל ונתן הדינר בידה ואח"כ התנה התנאי בזה הוי התנאי בטל ושאר מפרשים פירשו מעשה היינו שאמר הרי את מקודשת לי ור"ל שבאמירה הקדים המעשה קודם לתנאי אפ"ה אינו תנאי אע"ג שהשלים כל התנאי קודם שנתן הדינר לידה: