פרישה, אבן העזר סו:יג
פרישה · Prisha, Even HaEzer 66:13
Open in the reader →1ואי כתב לה בשעת קידושין פירוש תוספת כתובה ומביא דברי ב"ה הכא לאשמועינן דכי היכי דתניא תוספת באמירה בשעת נישואין קניא בכתיבה בשעת קידושין וכתב ב"י זה נראה שחולק על מ"ש רבינו בסימן נ"ה עכ"ל ור"ל דשם כתב בשם הרא"ש דתוספת אין לה אפילו כתב לה ע"ש. ודברי ב"י נלע"ד דחוקים מאוד כיון דלעיל סתם רבינו מוסכם מפי הרמב"ם והרא"ש ורב שרירא גאון דליתא להתוספת אף אם כתב לה ולא הביא שום דעת חולקת אזה וכאן סתם איפכא וכתב בשם בעל העיטור ורב שר שלום ושהסכימו ע"ז כל הגאונים דגביא וכי רב שרירא גאון לא בכלל הגאונים הוה. לכן נלע"ד דשאני הכא דכתב לה בשעת קידושין וחיבת קידושין גורם לומר שבודאי הקנה לה בכל ענין משא"כ לעיל סימן נ"ה דמיירי דלא כתב לה בשעת קידושין כ"א אחר כך בין קידושין ובין חופה. ואף על גב דכבר כתב רבינו ג"כ בסימן נ"א דכל הפוסק ואפילו בשעת קידושין לא קנה מדרב גידל כ"א כשכונסה אחר כך דכל הפוסק אדעתא לכונסה פוסק נראה דהיינו דוקא כשמת בתו או האריס דנאנס האב בזה יכול לומר אדעתא דהכי לא פסקאי משא"כ בגרושין דהוא עצמו גורם דהרי פשוט הוא דגם בפסיקת האב יכול החתן לכפות להאב ליתן לה פסיקתא אם לא שמתה שהרי הוצרך הרא"ש ורבינו לעילסימן נ"ב לאוקמא הא דיכולה לכפות לנתן לה גט כשאין האב רוצה ליתן לו דמיירי באופן דלא קנה מדרב גידל כגון בנשואין שניה או שאין לו הא לא"ה צריך ליתן לו הפסיקתא וה"ה נמי בתנאי כתובה שפסק לה הוא צריך הוא ליתן לה כשרוצה לגרשה כיון שהמניעה היא מצדו ומש"ה נקט ב"ה ומגרשה וכמ"ש מ"ו ז"ל לאפוקי מת הוא דגם כן מודה דאדעתא דהכי לא כתב לה וק"ל ועיין בדרישה: (אע"ג שתנאי בטל דרבנן עשו חיזוק לדבריהם כשרוצה לקיימה שתנאי מעצמו בטל וצריך ליתן לה כתובה משלם מתנאי ב"ד עיין בר"ן פרק אע"פ דף תצ"ב כ"פ):