פרישה, אורח חיים קעח:א
פרישה · Prisha, Orach Chayim 178:1
Open in the reader →1בני חבורה שהיו מסובים ויצאו ממסיבתן לבית הכנסת או לבית המדרש וכו' כבר כתבתי בדרישה לשון הגמרא ורבינו המעתיק לשון הברייתא השניוה ולא לשון הברייתא ראשונה משום שרבינו פסק כרב חסדא ורב חסדא בברייתא זו כרבנן דפליגי אר' יודא. וסידר על לשון אותו ברייתא דין דברים שאין טעונים ברכה במקומן אע"ג שאינו נזכר בברייתא וגם כתב אם רוצים לאכול שם. ואין דרך העולם לילך לאכול בבה"כ או לבית המדרש. מ"מ סירכא לישנא דברייתא בתרא נקט וסודר עליו הדינין אליבא דהלכתא לסברת הרא"ש ומ"ש לאכול שם ל"ד אלא ה"ה אפילו אם לא אכל שם וחזר למקומו לאכול צריך ג"כ לברך וכן כתב הר"ן בהדיא והביאו הב"י ואפשר שרבינו נקט למלת שם לפי שרבינו פסק כרבנן דר' יודא שבברייתא הנזכרת בדרישה. וכמו שכתבתי שרבינו נקט ל' של אותה ברייתא ובברייתא נקט דין דברים הצריכים ברכה לאחריהם במקומן שא"צ לברך אפילו לא חזר למקומו אלא אכל במקום שהלך לשם מש"ה סירכיה דאותה ברייתא נקט. ומ"ש רבינו שא"צ לברך אם הסיבו על דברים שא"צ ברכה לאחריהם במקומן פירש"י דדברים שא"צ ברכה לאחריהם במקומם כיון דעמד והלך למקום אחר עמידתו היא גמר סעודתו והך סעודה אחריתא היא וצריך לברך בתחלה אבל דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם הואיל ולא בירך אחריהם ועמד לילך למקום אחר לסעוד על קביעות הראשון הלך לברך ברכה אחת על שתיהם ולפניהם נמי אין צריך לחזור ולברך. והרא"ש כתב לקיבעיה קמא הדר כלומר כיון שאם לא היה אוכל כאן היה צריך לחזור למקומו ולברך הוי כאילו עדיין הוא במקומו וגומר סעודתו כאן ומברך כאן ברכת המזון. ומ"ש רבינו לר"י צריכין לברך אא"כ הניחו שם מקצת החבירים אע"פ שהרי"ף פוסק כרב ששת וכברייתא קמא דפרק ע"פ שהבאתי בדרישה וא"כ היה לו לכתוב לשון של אותו ברייתא אלא א"כ הניחו שם זקן או חולה וכלשון שכתב הרמב"ם תירץ הב"י דמשמע לרבינו דהא דנקט הניחו שם זקן או חולה לאו דוקא והיינו דר' יהודה מפליג בין הניחו שם מקצת חבירים ללא הניחו ולא אדכר זקן או חולה הילכך ע"כ דההיא ברייתא דקתני הניחו שם זקן או חולה לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט דאם כולם בחורים ובריאים אין דרך ליעקר קצתם לקראת חתן וכלה ולישאר קצתם אבל אה"נ שאע"פ שכולם בחורים ובריאים אם נעקרו קצתם ונשארו קצתם אינם טעונים ברכה לא כשהם יוצאין ולא כשהם חוזרים דכיון שנשארו קצתם שם לא נעקר קביעותם ולפיכך סתם וכתב אא"כ הניחו שם מקצת חבירים ולא סילק בין זקן או חולה לשאינו זקן או חולה ומ"ש רבינו דלרשב"ם א"צ לברך כששינו מקומן כרב חסדא משום דלקביעותא קמא הדר כתב הב"י שפשוט הוא דהיינו דוקא כשלא היה לו היסח דעת בינתים: