פרישה, אורח חיים ריא:ו
פרישה · Prisha, Orach Chayim 211:6
Open in the reader →1הילכך זית קודם לשעורה כו' תימה גדולה הלא כבר פסק דכשאין ברכותיהן שוות דיכול להקדים הצנון שאינו ממין ז' כלל לזית שהוא מין י' כ"ש שיכול להקדים שעורה לזית מאחר שאין ברכותיהן שוות ומכח האי קושיא הוצרך הרא"ש למוקמי המימרא שאיתא בגמרא דכל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה דמיירי דוקא במינין שברכותיהן שוות כמו חטה קודם לשעורה וגפן קודם לרימון כו' או מיירי בשעשה מהחטה ושעורה מיני תבשילין שאז מכח חשיבות ברכות המזונות המה מוקדמים ע"ש. ולכך כתב ג"כ הרא"ש לבסוף אהא דהמוקדם לארץ קמא קודם להמוקדם לארץ בתרא שמה"ט חטה קודמת לתמרים ור"ל ע"ד שכתב לעיל כשעשה מהן מיני תבשילין אבל לא בכוסס חטים שאז איזה שירצה יקדים ובלשון זה כתבו התוס' ג"כ ע"ש וכן קשה מ"ש רבינו בסימן זה אחר כך אבל לסברת הרא"ש שהן שוות אפשר דמיירי אף בכוסס הלא ע"כ לא איירי בכוסס וע"ד שכתבתי דא"כ א"צ להקדים חטה אלא איזה שירצה יקדים ולכאורה היה נלע"ד ליישב דלק"מ ויתבאר זה כשנקדים לפנינו הנחה אחת והיא זאת החביב סתם הנזכר בדברי הטור בסימן זה ר"ל החביב ברוב הפעמים אף שעתה איננו חביב בעיניו יותר מהשני אלא אדרבה השני חביב עליו יותר נלך אחר החביב בעיניו רוב הפעמים וכמ"ש הטור בהדיא בסי' זה ז"ל ואם בכל פעם אחד מהם חביב עליו יותר אפילו אם חפץ עתה במין השני צריך לברך על המין החביב עליו ברוב הפעמים ויאכל ממנו קצת ואח"כ יאכל ממין השני אם ירצה עכ"ל הרי לפנינו בהדיא שחביב הנזכר ר"ל החביב עליו ברוב הפעמים והשתא א"ש דלק"מ דמ"ש הטור באין ברכותיהן שוות דעל איזה שירצה יברך תחלה ואפילו יש בהן מז' המינין והוא חביב עליו ר"ל שחביב עליו ברוב הפעמים שזהו פי' של חביב הנזכר סתם אבל עתה רוצה ביותר במין השני וכיון שאין ברכותיהן שוות ואין אחד נפטר בברכתו של חבירו הדין נותן דעל איזה שירצה יברך דהיינו שרוצה וחביב בעיניו עתה ואל ישגיח על החביב עליו ברוב הפעמים וזהו דוקא כשרוצה עתה במין א' יותר מחבירו אבל בששניהן שווין בעיניו וגם עתה מזה לא איירי הרא"ש דבודאי אז מן הראוי להקדים החביב עליו ברוב הפעמים כשאין בהן ממין ז' או להקדים מין ז' דאף שאין ברכותיהן שוות ואין א' נפטר בברכתו של חבירו מ"מ כיון שלע"ע בשעה שרוצה לאכלן שוים בעיניו מן הראוי להקדים המשובח דהיינו החביב ברוב הפעמים או המין הז' או המוקדם בפסוק ובזה איירי ג"כ הטור אח"כ דיש להקדים זית לשעורה וחטה ושעורה לגפן דמיירי כששניהן שוין לע"ע בזה גילה לנו התורה בהקדמתן שנקדים לברכה המוקדם בפסוק לחבירו ודו"ק. ובזה נתיישב נמי מ"ש רבינו בסוף דלהרא"ש אפשר דאיירי בכוסס חטה דקשה הא ע"כ צ"ל דלא איירי בכוסס חטה דא"כ על איזה שירצה יקדים דז"א דלא אמרי' הכי אלא כשרוצה עתה בא' יותר מבמין השני אבל התורה לא איירי אלא בששניהן שוות בעיניו וכמ"ש אלא שקשה לי כיון דהרא"ש ורבינו ס"ל דכל המוקדם בפסוק קודם לברכה אפי' המאוחר חביב יותר כמ"ש רבינו בהדיא א"כ מנא לן לחלק ולומר דאיירי בחביב עליו ברוב הפעמים ועכשיו שניהן שוות בעיניו ועוד דהא הרא"ש דכתב אדברי התוס' ור' יונה שפירשו למ"ש עולא דמברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז דר"ל דיקדים החביב דאינו משמע הכי דא"כ ה"ל לעולא למימר ולתלותו בחביבות כו' ע"ש ברא"ש ואם כן מה"ט נמי איכא להכריח דלא תליא ברצה עתה דא"כ ה"ל לעולא למימר הכי ולתלותו ברצה בו עתה ועוד גם אין טעם לחלק בזה דהא ר' יונה הוכיח בדף ל"ב סוף ע"א דאזלינן בתר המוקדם בפסוק אפי' האידך חביב עליו יותר ודייק לה מדאמרי' בגמרא בשמעתין רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי אייתי לקמייהו תמרי ורמוני שקל רב המנונא ומברך על התמרי ברישא א"ל לא סבר לה מר להא דאמר רב יוסף כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה כו' ואם איתא דמיירי רב יוסף דאמר כל המוקדם כו' כשאין האחד חביב יותר מחבירו כשבירך רב המנונא אתמרי ברישא אמאי קא"ל לא סבר לה מר להא דרב יוסף וכו' דילמא רב המנונא מש"ה בריך אתמרי מפני שהיו חביבין עליו יותר אלא ודאי רב יוסף בכל ענין אמר כל המוקדם קודם לברכה וכיון דבז' מינים עצמן יש להקדים המוקדם בפסוק אע"פ שהשני חביב ממילא שמעינן דכ"ש דיש לו להקדים מין ז' למין אחר עכ"ל ר' יונה וכדומה לזה כתב ג"כ הרא"ש וא"כ מהאי דיוקא גופא נמי נידוק דאפי' ברוצה עתה בא' מהמינין צריך להקדים המוקדם דאל"כ מאי הקשה רב חסדא לרב המנונא דילמא רוצה עתה יותר בתמרים מברימונים וק"ל וידוע שהפסוק איירי גם באין ברכותיהן שוות דהיינו חטה וגפן ובחדא מחתא מחתינהו דאפי' ברוצה בזה יותר מ"מ המוקדם בפסוק מוקדם לברכה לכן הדרך היותר טוב לחלק בין שניהן מז' המינין ובין א' משאר מינים וכמ"ש מ"ו וז"ל יכול להקדים לו השני פי' אותו שאין בתוך ז' מינין וסבר לעולם כל המוקדם בפסוק קודם אפי' אין ברכותיהן שוות כדלקמן וכן מוכח באשר"י עכ"ל. ומ"ש וכן מוכח באשר"י עיין בדרישה ואין להקשות על זה ולומר כיון שאין ברכותיהן שוות הסברא שבכל ענין איזה שירצה יקדים דהא בברכת בפה"ע או פה"א ושהכל מקדימין לברכת בפה"ע או בפה"א וה"ט דאף דאין ברכותיהן שוות מ"מ אזלינן בתר הברכה החשובה ומבוררת והה"נ דאזלינן בתר הז' מינין דהחשיבן הפסוק בהדיא זע"ז משא"כ באחד מז' מינין עם שאר מינין דלא החשיב הפסוק בהדיא זע"ז אז אמרינן כיון דמברך אכל אחד בפני עצמו יברך תחלה על איזה שירצה לאכול תחלה משא"כ בשברכותיהן שוות דא' נפטר בברכת חבירו בזה קי"ל כרבי יודא להחשיב המין ז' גם עיין בדרישה שכתבתי שא"צ לתירוץ זה מה שתמה הרא"ש וב"י הביאו וז"ל וק"ל היכי קאמרי רבנן דחביב עדיף הא אמרינן לקמן המוקדם בפסוק מוקדם לברכה וכ"ש שיש להקדים האמור בפסוק למין שאינו נזכר כלל כו' דדווקא בברכות שוות מחשב אבל לא בברכות שאינן שוות וק"ל: