פרישה, אורח חיים שלח:ד

1לר"ח משום משמיע קול ולרי"ף משום משוה גומות עיין מ"ש ב"י דלר"ח נמי אסור משום משוה גומות שאל"כ לא ה"ל להשמיט איסור שחוק בתפוחים כו' אני אומר דבלאה"נ מוכח כן דהא גמרא ערוכה היא בסוף עירובין דקאמר רבא בההיא דלא ישחוק באגוז טעמא משום אשוויי גומות דאלת"ה הא דאמר רב יודא אסור לשחוק בתפוחים התם מאי השמעת קול איכא. ולפ"ז צ"ל דרבינו ל"ק אלא דלר"ת יש עוד איסור באגוזים משום השמעת קול ונפקא מינה דאי על מחצלת דליכא משום אשוויי גומות אפ"ה אסור משום השמעת קול וק"ל. ומ"ש ב"י ז"ל ומ"ש רבינו אבל לרש"י אף לכסותן אסור בשבת האי אף אינו מדוייק כו' ולא ידעתי מאי קשיא ליה דנראה פשוט דהאי אף קאי אאיסור טילטול וה"ק בי"ט יש חילוק בין טילטול פירות לכסויין ובשבת אין חילוק ואף לכסותה אסור. ולר"י גם בשבת כיסוי מותר וב"י דכתב דלשון אף אינו מדוייק היינו לפי מ"ש ושיעור לשון רבינו כו' דאיירי מכיסוי לבד אבל אינו מוכרח אלא כמ"ש וק"ל. ומ"ש ב"י עוד שם ז"ל ומ"ש רבינו ולא נהירא דדוקא לר' יצחק מוקים לה הכי כו' עד ואפשר היה לומר דטעמא דהרמב"ם משום דבפרק כירה אליבא דרב חסדא אמר אין מבטלין כלי מהיכנו מוקים לה בדלף הראוי כו' עד וא"ת כיון דאם נתן מותר לטלטלו במים המאוסין שבו א"כ אמאי כו' ק"ק מאי מקשה ב"י הא קי"ל דאין עושין גרף של רעי לכתחלה ובמשנה קתני דנותנין כלי תחת הדלף אפילו לכתחלה. וצ"ל דהא דאין עושין גרף של רעי לכתחלה היינו במקום שאין דר שם והוא רוצה ליתן שם מטתו כדי שימאס בעיניו ולהוציאו זהו ודאי אסור. אבל במקום שהוא דר שם ומאוס בעיניו או מתקלקל שם דבר לכשירד עליו הדלף אפילו לכתחלה מותר. וא"כ שפיר מקשה הב"י מאי דוחקא דהגמרא ה"ל לאוקמי דמיירי דהדלף של מים המאוסין הוא ירד במקום שדר שם ואז מותר לכתחלה. ומש"ה משני ב"י שהתרצן השיב כן לסברת המקשן א"נ בעי לאוקמי דמיירי בכל ענין אף במקום שאינו דר שם. ומ"מ רבינו מדייק שפיר על הרמב"ם שכתב והוא שיהא הדלף ראוי לרחיצה דלשון והוא מוכח דס"ל דדוקא בענין זה ולא בע"א וזהו דוקא לר' יצחק דס"ל דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל דאז בכל גווונא אסור. דאילו לרב חסדא לפעמים מותר והיינו כשהדלף במים המאוסים יורדים בממקום שהוא דר שם. א"נ שיורד במקום המקלקל שבמקום שהדלף מפסיד פשיטא דמותר לכתחלה לתת הכלי תחתיו ולשופכו וק"ל. ועיין בהשגות הראב"ד ובמ"מ שם ותמצא שג"כ השיג עליו מה"ט שבכה"ג דכתבו מותרת: