פרישה, אורח חיים שנח:ה
פרישה · Prisha, Orach Chayim 358:5
Open in the reader →1קרפף בית ג' סאין וקירה ממנו בית סאה מותר אפי' הקירוי משופע דחשבינן כאילו מחיצה בסוף הקירוי ולא נשאר אלא קרפף בית סאתיים נראה דשפיר דייק רבינו במ"ש דחשבינן כאילו מחיצה בסוף הקירוי משום דאף דקי"ל דלא אמרינן פי תקרה יורד וסיתם בקירוי משופע וכמ"ש רבינו בסימן שכ"א מ"מ כיון שהקרפף הוא רה"י מן התורה ורבנן הוא דהחמירו לטלטל בה משום גזירת ר"ה לכך בכה"ג הקילו וכמ"ש המ"מ לשיטת הרשב"א דאף דבעלמא לא ס"ל דאמרי' פי תקרה יורד וסותם כ"א בשיש שני מחיצות שלימות עיין בסימן שס"א ושס"ב מ"מ כאן מודה מה"ט דכתיבנא. ורא"ף כתב ג"כ כאן בהגהותיו דשרי מטעם פי תקרה יורד וסותם ובאמת שכ"כ גם כן ברש"י וכן קיצור פסקי הרא"ש וע"כ צ"ל דל"ד קאמרי וצ"ל דכוונתן דה"נ קאמרי דהוה כאילו פי תקרה יורד וסותם. ומ"ש רבינו בסוף הסימן ז"ל קרפף דבית סאתיים מצומצם וחצר שנפרצו במילואם זה לזה כו' וקשה למה מותר לטלטל בחצר כיון דהוי נפרץ במילואו למקום האסור לו. וצ"ל כיון דהמחיצה היה נעשה לצורך החצר והחצר היה מוקף לדירה אין כדאי שתגרום מקום המחיצה שום צד איסור לחצר ולענין החצר מחשבינן כאילו המחיצה היה עומד עדיין על עמדה וזהו דוחק שוב מצאתי שכתב מהרי"ל ז"ל בהגהותיו ז"ל מ"ש רבינו שנפרצו זה לזה ר"ל זה או זה ופי' דכוונת רבנו כמ"ש רש"י ותוס' ובאמת שגם דעת רשב"א והביאו ב"י משמע כן מדכתב דיש לחצר גיפופין ע"ש דלא נפרצו שניהן במילואן ולפי דבריו הללו צ"ל דגם כוונת הרא"ש בהא כן והוא דוחק. ומ"ש רבינו עוד בסוף הסי' ז"נ ונפלה האחרונה אינו ניתר ע"י הראשונה. אין להקשות פשיטא ומהיכא תיתי להתיר י"ל דמיירי דלא פתח פתח ביתו עד שעשה תחלה המחיצה לפני מחיצה ראשונה נמצא דלא פתח עד שכבר הוקף לדירה אפ"ה כיון דנפל אותו מחיצה אסור וק"ל. ומ"ש הב"י ז"ל אבל הרא"ש כתב וז"ל וכתב ר"ח דקי"ל כרבי זירא ובא"ז פסק כרבה דמיקל וצ"ל דהוא גורס אויר קירויו מתירו. וכן גורס הרמב"ם בפי"ו כו' נראה דוחק מאד דא"כ לא א"ש הא דאמר שם ר"ז ומודינא בקרפף שנפרץ שאסור מ"ט שאויר חצר מייתרו דהא שם ע"כ גרסינן שאויר חצר מייתרו וכמ"ש ב"י גופא. ומ"ש ב"י שכן גרס ג"כ הרמב"ם בפי"ג יגעתי ולא מצאתי כן בדברי הרמב"ם אלא ז"ל קירוי מתירו ור"ל קירויו דאמרינן ביה פי תקרה יורד וסותם ולא כתב שם בלשונו אויר קירויו מתירו דאויר ודאי אם לא יזיק לא יועיל ג"כ לגרום היתר ולשון לנפשו נקט הרמב"ם לא לשון הגמרא. ונראה דהרא"ש היה גורס בגמרא איפכא רבה סבר אין אויר קירויו מייתרו ועיין שם בלשון הרא"ש שכתב בשם ר"ח דקי"ל כר"ז ובא"ז שפסק כרבה הוצרך ליתן טעם למה פסק כוותיה. ומ"ש ב"י עוד שם ע"א ז"ל פירש"י אורזילא גג משופע דלית ליה פה אבל התוס' כתבו פי' דאורזילא היינו שהוא פתוח מכל צדדיו וכן פירשו הרמב"ם כו' סתם ב"י כאן דבריו וקיצר דלפי קוצר דבריו קשה דדברי ב"י סותרין אהדדי מכאן ומ"ש בסי' שס"א אמ"ש רבינו שם ז"ל אבל אם הוא משופע ואין בו ד"ט לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם שכתב ב"י ז"ל דרבינו כתב זה אהא דאמרינן בעירובין מפלוגתא דרבה ורבי זירא אי אויר קירויו מייתרו כו' לימא בפלוגתא כו' עד ומשמע ליה לרבינו כיון דליכא פה לכ"ע לא שייך למימר פי תקרה ומאן דשרי התוס' לא משום פי התקרה אלא משום דמקורה לא חשיב קרפף והתוס' כו' עד דעביד כאורזילא לכ"ע היינו גג משופע ש"מ דס"ל לב"י דלכ"ע פי' כי אורזילא הוא משופע ואיך כתב כאן דהתוס' והרמב"ם לא פירשו הכי אבל המעיין בתוס' שם לכ"ע פי' אורזילא כרש"י דז"ל שם דף כ"ה ריש ע"ב הב"ע דעביד בערסלא פי' פרוצה מד' רוחותיו וערסלא מטה כו' עד ורש"י גורס כאורזילא משופע דלית ליה פה כו' ש"מ דלא חלקו על פי' רש"י דודאי לגירסא כי אורזילא אין לו פירוש אחר כ"א פי' שפי התקרה משופע. ומה שכתבו הם פי' שפרוץ מד' רוחותיו היינו לגי' כערסלא בעיי"ן וסמ"ך וק"ל: