פרישה, אורח חיים תנ:א
פרישה · Prisha, Orach Chayim 450:1
Open in the reader →1והשיב שיתנה קודם הפסח ויטול דמים של אותה שבוע הל' משמע דה"פ בתנאי זה ששאל השואל שיתנה עם הא"י שיטול הא"י של פסח כו' אותו תנאי יתנה עם א"י קודם פסח ולא סגי בהכי לבד אלא שגם דוקא יקבל הישראל דמיו מאותו שבוע שאחר פסח ולא חמץ. וא"ל לפ"ז מ"ש ממ"ש לפני זה בשם ראבי"ה שאם התנה ליתן לו קמח או מעות מותר לקבל אח"כ אפילו לחם חליפי הקמח והמעות. דשאני התם דהלוה לו מעות והא"י מחויב ליתן לו דמים אלא שרגיל ליתן לו ככרות וכיון שמתנה עמו ליתן לו דמים שרי בכל ענין משא"כ הכא שעיקר שכרו מהתנור הוא לחם לכך אסור טפי אלא שק' להולמו מה ענין תנאים אלו זה לזה ממ"נ אי מועיל התנאי שמתנה עם הא"י שיקח הוא של פסח לחוד והוא יטול בשבוע שאחריו א"כ אפילי בנטילתו חמץ שרי ואי לא מועיל דמיחזי הא"י כשלוחו וכדאמרי' באיסור שבת דאינו מועיל כמ"ש רבינו בהדיא בסימן רמ"ה ע"ש שכן דעת ר"ת ושר"י הודה לו וכמ"ש ב"י שם א"כ מה מועיל לקיחת ישראל מעות לשבוע שאחריו וגם אם נפרש מ"ש ויטול דמים דקאי אא"י דהא"י יטול דמים בעד שבוע של פסח מ"מ אינו מתורץ אי מועיל לתנאי יועיל גם לזה שיקח הא"י אפילו לחם בשבוע שלו גם ק' להתנות עם הא"י שיקבל דוקא דמים ולא לחם וביותר התימה על ב"י שפי' האי ויטול דמים דר"ל שיטול דמי אותה שבוע קודם הפסח דמי יודע מי יאפה בתנור וכמה יאפה בו שיתן דמים קודם לכן ולכאורה היה נראה למחוק וי"ו דויטול דמים ולהגיה במקומה שי"ן שיטול דמים ובוה מיושב קושיא הנ"ל דהשיב לו דאין צריך ואז אין מועיל תנאי שיטול הא"י של פסח אלא זה יעשה הישראל שיתנה עם הא"י שותפו קודם פסח שלא יקבל בימי הפסח חמץ שכר תנורו אלא יקבל דמים חליפיהם ושרי וכמ"ש ראבי"ה לפני זה בדין מי שרגיל לקבל ככרות שיתנה ליתן לו דמים ואעפ"י שהדמים הם חליפי הלחם ואסור להשתכר באיסורי הנאה וכמ"ש בשם ר' שמשון אח"כ בסמוך וא"ל שיועיל התנאי שהתנה קודם הפסח וכמ"ש ראבי"ה דשאני התם דמתנה עם הא"י הנותן עצמו קודם פסח שלא יתן לו בפסח כ"א דמים משא"כ הכא שלא התנה כ"א אם הא"י שותפו שבפסח לא יקח ממי שבא לאפות בתנור כ"א דמים וזה אינו לרשב"א שכתב רבינו אח"כ ודוחק לחלק בזה בין אם התנור מיוחד לישראל או אם יש לא"י שותפות בו כיון שלא סילק הישראל עצמו ממנו בימי הפסח לפי מה שכתב שגרסי' שיטול דמים ויחלקו אחר כך ביניהן. י"ל בוה מחולק רש"י עם רשב"א וזהו רימז רבינו בכתבו והר"ר שמשון בר אברהם כתב כו' דמשמע דהרשב"א בא לפלוג אמ"ש בשם רש"י דאל"כ ה"ל לרבינו לכתוב כתב הרשב"א ופלוגתתם הוא בזה שרש"י ס"ל שמותר להשתכר באיסורי הנאה אם אינו נוטל חמץ כ"א דמים וכמו שכתבתי ג"כ בסוף הסי' דפלוגתא יש בדבר אלא שק"ל על האי גירסא שיטול דלא כן הוא לשון המרדכי וה"מ דכתבו שיתנה קודם פסח שיקבל הא"י של פסח והוא אח"כ ולכן היה נלע"ד לפרש ע"ד אחר וליישב גירסת ויטול רק כשתתיישב בתחלה מאי שקשה לי עוד למ"ש בה"מ בפ"א דהל' חמץ והביאו ב"י דכתב וז"ל ולעניין פסח מותר להתנות קודם הפסח ונוטל הימנו דמים של אותו שבוע ולא דמי לישראל וא"י שיש להם שדה בשותפות כו' דהתם כל הטורח הוא לאמצע ונראה כטורח בשביל ישראל אבל הכא כיון שנטל את הדמים מתחלה (והיותר נראה דה"ל כאילו אמרה דבר מותר מעיקרא) מותר עכ"ל דק"ל טובא הא לא דמיא רישא לסיפא דמתחיל לחלק דשאני שדה שכל הטורח לאמצע דר"ל בשדה דאין הפירות גדילים כ"א לאחר ומן ומלאכת שבת וחול כולם צריכין לגידול הפירות של אחר זמן נמצא שטרח הא"י בשביל ישראל בשבת בשכר שגם הישראל יטרח עבורו בימי החול משא"כ בתנור דכל יום ויום מה שיטרח באפיית התנור הוא נוטל שכרו וא"כ ה"ל לסיים ולכתוב אבל הכא אין ניכר טירחא לאמצע כ"א כל אחד נהנה מיגיע כפו שכר יום ביומו ולמה סיים במה שנטל דמים בתחלה וגם ק' דלא החליט בדברים ראשונים ללמד שצריך לקבל הדמים תחלה שהרי כתב סתם ונוטל הימנו דמים של אותו שבוע אם לא שנ' שקאי אמ"ש שיתנה קודם פסח ומזה קאמר נמי ונוטל דמים ור"ל קודם פסח וזהו דחוק וע"ק כיון דהמחבר ה"מ הוא אחד מתלמידי מהר"ש כידוע והמרדכי לא הזכיר שום דבר מנטילת הדמים תחלה או סוף וכמ"ש ב"י לכן היה נלע"ד לתרץ הכל יחד דלק"מ דמ"ש רבינו וה"מ דנוטל דמים לאו דוקא דמים קאמר אלא ר"ל דמי שכירתו יהיה מה שיהיה ואא"י קאמר שנוטל דמים של אותו שבוע וה"פ שיתנה הישראל עם הא"י שותפו קודם פסח טול אתה שבוע של פסח ואני אטול לעצמי שבוע של אחריה במקומה ומותר מטעם שכיון שנוטל הא"י כל השכירות של פסח ואינו לאמצע לחלקו עם הישראל מש"ה שרי ולא דמי לישראל וא"י שיש להם שדה ביחד דאסור להתנות עמו טול אתה של שבת דהתם הוא לאמצע משא"כ הכא שנוטל הא"י כל הדמים של אותו שבוע ואינו לאמצע והשתא א"ש ל' ה"מ וגם הוא שוה למ"ש המרדכי בשם מהר"מ דגם ה"מ לא הצריכו ליטול הדמים תחלה כמו שפירשוהו הב"י ודמיא לזה ואין להקשות מ"ש שבת דאוסר שם בה"מ אפילו בתנור אע"ג דגם שם אין השכירות של שבת לאמצע שהישראל מתנה עמו כך קודם שבת כמ"ש די"ל ה"ט כמ"ש הב"י בשם התוס' והרא"ש בסי' רמ"ה בד"ה ור"י היה כו' ז"ל וטעמא דאע"ג דבתנור ומרחץ אינו משכיר במלאכת שבת מ"מ הוי כאילו מעמיד פועל בידים כו' ע"ש הרי לפנינו שכתב דכשמתנה עמו במרחץ ותנור שהא"י יטול של שבת ושהוא יטול של חול אין הישראל משביח במלאכה של שבת והיינו ע"ד שכתבתי כיון שאין שכר הטירחא לאמצע כמו בשדה וכמ"ש שם לפני זה ע"ש וא"כ מה"ט בפסח מותר אלא שבשבת אסור משום דנראה כמעמיד פועל בידים וזה דוקא שייך בשבת דאיסורו משום מלאכה משא"כ בפסח שמלאכת אפייה מותר ואע"ג דדוקא לישראל מותר משום מלאכת אוכל נפש האי נמי לצורך ישראל הוא גם י"ל דכולי האי לא החמירו בי"ט משום דנראה כמעמיד פועל כיון דמלאכה מותר בי"ט לגמרי לצורך ישראל ואינו אסור אלא משום דמשתכר בחמץ דאסור בהנאה וכיון שהתנה קודם הפסח שלא יהיה לו חלק בשכירות פסח ובזה לא מיקרי משתכר ומשביח כמ"ש ב"י א"כ מותר לגמרי ודו"ק ולפ"ז אין פלוגתא בין תשובת רש"י זה למ"ש רבינו בשם רשב"א אחר זה ול' רבינו אינו מדוקדק וכמ"ש ב"י כמה פעמים אלשון רבינו שלא דקדק בזה. גם מוכח כן מהה"מ שם שהביא ב' דינים אלו של רש"י ורשב"א רצופים זה אחר זה בלי מחלוקת: