פרישה, אורח חיים טו:א
פרישה · Prisha, Orach Chayim 515:1
Open in the reader →1מותר מיד בליל י"ט שני כו' דרש"י אסר ביומו משום מוקצה דמחובר ' כגרוגרות וצמוקים דמי דמודה בו ר"ש דמדלא לקטינהו מאתמול אקצינהו מדעתיה ולא תחלוק בין מחובר שלו לשל עו"ג ולערב אסור שלו בכדי שיעשה כדי שלא יהנה ממלאכת יום טוב ולאחר מכדי שיעשה מותר אפי' בליל שני של י"ט עצמו ממ"נ חד מנייהו חול הוא כדאמרינן בביצה שנולדה בזה מותרת בזה ומה"ט אסור אפילו לישראל אחר שלא הובא בשבילו דהא מ"מ נעשית מלאכה ואסור ליהנות ממלאכת י"ט אבל בב' ימים של ר"ה או בי"ט ושבת דליכא למימר חדא מיניה ממ"נ חול הוא אסור בתרווייהו אבל ר"ת פירש דטעמא שצריך להמתין לערב בכדי שיעשה משום גזירה שמא יאמר לעו"ג כדי שיאכל לערב מיד ומש"ה הוצרך להמתין עד ערב ליל שני בכדי שיעשה דחיישינן שמא יאמר לעו"ג להביא לו ביום ראשון כדי לאכול בי"ט שני והאי טעמא לא שייך אלא אם העו"ג עושה בשביל ישראל אבל אם עושה בשביל עצמו מותר לערב מיד כדאמרינן גבי מרחץ וגם לישראל שלא הובא בשבילו מותר דלא חיישינן שיאמר לעו"ג להביא בשביל אחר דאין אדם חוטא ולא לו ולר"ת היה צריך להמתין בכדי שילך העו"ג למקום שצד הדגים והתליש הפירות ויחזור לכאן אלא נראה שאין להחמיר אלא ימתין כדי שיוכל להביאן ממקום הסמוך לעיר שנמצא אותו המין ולא חיישינן שמא יאמר לעו"ג להביאן בי"ט כדי שיאכלנו שעה מועטת קודם מפני שהוא דר ברחוק יותר כל זה ל' הרא"ש אבל הר"ן כתב שצריך להמתין בכדי שיוכל להביאן ממקום חיבורן שלקטן שם ואם נסתפק לו היאך מהיכן הביאן כדי שיבואו מחוץ לתחום ואפילו לרש"י צריך להמתין שיעור זה וכן כתב הרשב"א והמ"מ וכ"פ ב"י: