פרישה, אורח חיים צה:ב
פרישה · Prisha, Orach Chayim 95:2
Open in the reader →1ירושלמי זה שעומד כו' מדהביא הירושלמי נראה שס"ל לרבינו שאין הכרע מתלמודא דידן דאפשר דעקב בצד גודל נמי ס"ל שמיקרי כיוון רגליו ומ"מ מאחר שנהגו העולם לכוין רגליהם כמלאכים ה"ל לרבינו לפרש מדכתב סתם בסימן צ"א והשואות רגליו ככהנים נראה שהוא סובר כמ"ד ככהנים ומיהו יש לדחוק ולומר דלא נחית שם לגוונא דכיוון הרגלים אלא לומר מה שצריך לכוין רגליו הוא כדי לדמות לכהנים ומיהו האי כיוון כדאיתא והאי כדאיתא. ב"י. ולעד"נ דמש"ה אמר כאילו רגליהם שוים אע"פ שאין כאן שיווי כמ"ש מהרי"א ז"ל בסמוך משום דהכל מודים שעיקר הטעם דכיוון הרגלים הוא כדי להסיר התנועה לדמות למלאכים אלא שמ"ד ככהנים ס"ל הואיל והתפלה הוא במקום קרבן בכמה דברים כמ"ש בסי' כ"ח והכהנים בעצמן שהיו הולכין עקב בצד אגודל נראה דהוה כדי להשוות קצת למלאכים להסיר התנועה מהן במאי דאפשר דיכוין דעכ"פ היו צריכין להתנועע ולעלות לפחות צוה הכתוב למעט התנועה עד שכמעט לא היתה נראית ז"ש לא תעלה במעלות אשר לא תגלה ערותך עליו שק' הלא מכנסי בד היה חגור כל כהן ורש"י בפי' החומש ע"פ הגמרא כתב שמא היה דומה קצת לגלוי ערוה ולע"ד יכול להיות שחוש המישוש ותנועה שאין אנו יכולין לעמוד תמיד בשלימות העבודה כמלאכים זהו החרפה והגילוי ערוה ואיך שיהיה כוונו למעט התנועה דומה למלאכים במאי דאפשר ופליגי אמוראי חד אמר שישוה בתפלה כמלאכים הואיל והכהנים עצמן לשיווי המלאכים נתכוונו וחד אמר ככהנים כיון דבשאר כל דבר מכוונין בתפלתינו כעבודת הכהנים וא"כ בזה מיושב הכל למה הביא רבינו בתחלה ל' גמרא דידן ואח"כ הביא הירושלמי ומהו השיווי שכתב בכהנים כאילו רגליהן שוין ומיושב נמי מ"ש בסי' צ"ח והשואות רגלים ככהנים דאע"ג דגם רבינו בודאי היה נוהג כמו תלמוד דידן בשיווי רגלים מ"מ הואיל דהכל עולה בקנה א' כ"כ וק"ל: