פרישה, יורה דעה קמו:ג
פרישה · Prisha, Yoreh De'ah 146:3
Open in the reader →1אם משך עד שלא נתן מעות יחזירם לו שעדיין לא נקנו אף ע"ג דכבר פסק דמים ומשיכה בנכרי קונה מ"מ מקח טעות הוא דמתחילה לא משך לקנות אליל אבל אם כבר נתן המעות אע"פ שגם זה בטעות מ"מ כשחוזר ולוקח מעות מהעכו"ם מיחזי כמאן דמזבין לעכו"ם אליל. אבל אם נתן לעכו"ם מעות ועדיין לא משך מעות בעכו"ם לא קנה גמרא ורש"י וב"י הביאו. וצ"ע דלשון שעדיין לא נקנו וכבר נקנו שכתב רבינו לא משמע כן לכן נראה דרבינו ס"ל דהגמרא ורש"י קאי דוקא למ"ד משיכה קונה והכי איתא בהדיא שם בפ' השוכר את הפועל (עבודה זרה דף ע"א ע"א) דשם פלוגתא אמוראי בזה דאמימר אמר משיכה בעכו"ם קונה (ופירש רש"י וה"ה ישראל מעכו"ם) ורב אשי אמר משיכה בעכו"ם אינה קונה כו' עד מיתיבי הלוקח גרוטאות מן העכו"ם כו' ואי ס"ד משיכה בעכו"ם קונה אמאי יחזור כו' עד אלא אמר רבא רישא וסיפא מקח טעות ורישא דלא יהיב זוזי כו' ע"ש וב"י גם כן הביאו. ושם כתבו התוספות דר"ת פסק דמשיכה בעכו"ם קונה ושרש"י פסק דאינה קונה וכתב רבינו דעת שניהן לקמן בסימן ש"ך ולא הכריע ביניהן וכתב שם לענין בכור דיש להחמיר כדעת שניהן. ונראה דגם כאן ס"ל הכי דאין המקח נקנה עד שיתן מעות וג"כ משך ומש"ה כתב דאם משך ולא נתן מעות יחזיר לו דמשיכה לחוד אינו קונה עד שיתן ג"כ מעות וז"ש ואם משנתן מעות משך כבר וה"ה איפכא קונה כו'. ומש"ר לעיל בר"ס קל"ב דאין מעות קונות בעכו"ם עד שימשך ר"ל וגם משך ומש"ר שם ז"ל ואם פסק דמי היין ומדד לתוך כליו של ישראל ומשכו העכו"ם כו' המדקדק שם יראה דרבינו כתב אליבא שני המ"ד למר כדאית ליה דשם בגמרא פריך מהאי דינא למרולמר וכל אחד משני לפי מאי דאית ליה ובלא"ה כתב ב"י שם כן לענין נצוק ע"ש. ומ'ש שם אחר זה ז"ל דכיון דהקדים לו הדינר מיד נקנה לו ר"ל כיון שהעכו"ם מוכן ליתן היין לפועליו והוא כבר קיבל הדינר מי מעכב הקנין וז"ש וכתב ובשליחותו נתנו להן דכיון דלא חזר שום אחד בהן הרי ודאי היין שנתן לפועלים כאילו השקהן הישראל בעצמו דמשיכה לחוד אינו קונה. והא דכתב רבינו בסימן קס"ט ישראל שנתן משכונו לעכו"ם כו' עד ועכו"ם קנייה במשיכה כו' התם לא יתן העכו"ם מעות לישראל לעולם וניחא ליה לישראל שיקנהו במשיכה לחוד. ובח"מ בס"ס קצ"ד דכתב ז"ל אבל במטלטלין קונה בנתינת המעות ר"ל גם כן אחר שכבר משכם לרשותו דבא לומר דא"צ שטר כמו לקרקעות דבלא"ה סמכה דעתו דישראל בלקיחתו המטלטלין מהעכו"ם כיון דכבר משכן לרשותו והן בידו וזה נ"ל ברור ובזה גם כן מיושב תמיהת ב"י למה כתב רבינו וכן כתב הרמב"ם הלא ברייתא ערוכה היא משום דבגמרא מסיק רבא לאוקים האי ברייתא אליבא דמאן דאמר משיכה קונה שמע מיניה דמשיכה לחוד בלא נתינת המעות קונה קמ"ל דלא ושכ"כ הרמב"ם דמשיכה לחוד אינו קונה ובזה מיושב נמי לשון רבינו דכתב אם משך עד שלא נתן מעות והברייתא קתני אם עד שלא נתן מעות משך וגם יש לטעות מתוכו ולומר דאף אם נתן מעות גם כן יחזיר כיון דמשיכה היה בתחילה אלא משום דרבינו בא ללמדינו דל"ת משיכה לחוד קונה מש"ה שינה לשון הברייתא וכתב משך כלומר אף שמשך מכל מקום עד שלא נתן מעות יכול לחזור וק"ל: