פרישה, יורה דעה רא:כא
פרישה · Prisha, Yoreh De'ah 201:21
Open in the reader →1יש לה כל דין מעיין לטהר בכ"ש ובזוחלין וטובלין בו זבין מצורעין ומש"ה כתב כאן כל דין מעיין ובסמוך לא כתב כל אלא ואם חוזר והמשיך קילוח המעיין לתוכה חזרה לדין מעיין ז"ל המשנה מעיין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקה הרי הוא כמקוה חזר והמשיכוהו פסול לזבין ולמצורעין עד שידע שיצאו הראשונים ע"כ פירוש משום דזבין ומצורעין בעי לטבילתן מים חיים והוא מדאורייתא משא"כ לענין זוחלין וכ"ש אינו אלא מדרבנן. וכתב הרא"ש אבל דין מעיין יש להו לטהר בכ"ש ע"כ הרי שבא הרא"ש לאשמעינן שיש לו דין מעיין שלא תאמר הואיל ושנינו שם דאפסול מזבין אפסול גם לכל דבר מדין מעיין וכך הם ג"כ דברי רבי' שבא לאשמועי' שלא לכל אמרה מתני' פוסל אלא לענין זבין דוקא משום דבעי מים חיים וק"ל. ואפשר דהטע' דנפסל מטביל' זבין כיון שראינו שדרכו לפסוק ממנו קילוח של מעיין. וצריך ליתן טעם מ"ש מטביל' בנהרות בעת הגשמים דפוסל ר"י הא גם שם נמשך המעיין עם המי מקוה ולמה לא יהיה למי הגשמים תורת מקוה כמו כאן ואפשר דשאני התם דמי מעיין הוא מעורב ואינו בעין גרע טפי. גם משום דשם הוא ידוע דלסוף יתפרדו המי גשמים מהמעיין משא"כ כאן דיכול להיות דיהיה מצורפין מכאן ולהבא לעולם. כן נלע"ד לפרש לפי מ"ש ב"י דדעת הר"ש והרא"ש ורבינו דבריכה זו היתה תחילה מליאה מים מכונסים ואח"כ העביר עליה המעיין כו' ע"ש וכן משמע מדכתב רבינו לבריכת מים שהן נקווין ועומדין כו' וגם מדכתב חזר להיות דין מקוה דמשמע שגם קודם שהעביר עליה המעיין היה עליה תורת מקוה וא"כ צ"ל שהיתה תחילה מליאה מים מכונסים אלא שק"ל דא"כ מ"ש תחילה דהיה לה תורת מעיין אף לענין טבילת זבין ומצורעין ולא אח"כ כשחזר והעביר עליה וסברתי מה שכתבתי לעיל שהרי ראינו שדרכו לפסוק ממנו קלוח של מעין דחוק הוא וע"ק למה שינה במשנה מעיין שהעבירו ע"ג מקוה והפסיקו ה"ז כמקוה הו"ל למימר אינו אלא כמקוה ולא מעיין דהא מה שיש דין מקוה זהו פשיטא וע"ק דהו"ל לאשמועינן תחילה דבשעת העברה ראשונה יש לו דין מעיין ולפי מה שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות א"ש הכל דמשמע מדבריו דבלא היו בבריכה מים קודם שהעביר המעיין עליו מיירי וא"כ זהו פשוט מתחילה כשהעביר המעיין על הבריכה דהיינו חפירה בלא מים ונתמלא מים מהמעיין דיש לו דין מעיין אלא איצטריך לאשמעינן דכשהפסיק אח"כ המעיין דיש עליו תורת מקוה דהו"א עדיין תורת מעיין עליו כיון שנאסף שם מהמעיין וא"ש נמי הא דבסוף תורת מקוה עליו לענין זבין כיון שהופסק ממנו פעם אחת המעיין והיה על המים שבבריכה שם מקוה תו לא מקרי מעיין עד שיצאו ממנו כל אותן מים ראשינים וא"ש נמי דאיצטריך רבינו לאשמועינן דחזרה להיות דין מעיין דהו"א דוקא בראשונה שנאסף כל המים מהמעיין משא"כ בסוף שכבר הופסק ודו"ק. ואע"פ שלשון רבינו לא משמע הכי וכמ"ש לעיל מ"מ נלע"ד לדחוק לפרש כן שהרי גם הרמב"ם כתב לתוך בריכה שהוא מליאה מים ומהרי"ק בשורש קנ"ו כתב שם דהרמב"ם משמע שמפרש היה בה מים מקודם לכן ואפ"ה כתב ב"י כיון שבפירוש המשנה משמע דאיירי באין בהן מים תחלה יש להשוות דברי הרמב"ם עם פי' המשנה ולפרש מ"ש שהיא מליאה מים ר"ל שע"י המשכת המעיין עליה היא מליאה מים וה"נ נראה לפרש דברי רבינו שהמים הנמשכים שם מהמעיין נקווין ועומדין תוך הבריכות ומ"ש חזר להיות לה דין מקוה ר"ל חור שנפסק ממנה שם מעיין ונעשה מקוה וכמו שצ"ל במש"ר מיד אחר זה במעיין שהעבירו ע"ג כלי כו' חזר להיות בה דין מקוה ודו"ק: (ומעיין שהעבירו ע"ג אחורי כלים צ"ל דנפסק הקילוח מהמעיין דאל"כ לא היה לה דין מקוה אלא דין מעיין וק"ל עכ"ה):