פרישה, יורה דעה רלה:ה
פרישה · Prisha, Yoreh De'ah 235:5
Open in the reader →1ומ"ש נדרה שלא תלך לבית אביה כו' הוא משנה וגמ' שם בפ' המדיר ז"ל המשנה המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה בזמן שהוא עמה בעיר חודש אחר יקיים שנים יוציא ויתן כתובה ובזמן שהוא בעיר אחרת רגל אחד יקיים. (פירש"י כן דרך בנות ישראל לילך אצל אביהם ברגלים כשאינם דרין בעירם (שלשה יוציא ויתן כתובה. המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה יוציא ויתן כתובה מפני שנעל בפניה. ומפרש בגמ' דגם מניעה לבית האבל איכא נעילה בפניה משום דכתיב טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה והחי יתן אל לבו דספד יספדוניה כו' והוא שנועל ומונע אותה מלכת לבית האבל למחר היא מתה ואין כל בריה סופדה. ושם פריך ארישא דמתני' אכשאין אביה בעיר האמר רגל א' יקיים כו' הא גופא קשיא דאמר רגל א' יקיים הא שנים יוציא ויתן כתובה והדר אמר שלשה יוציא ויתן כתובה הא שנים יקיים ומסיק אמר רבה בר עולא ל"ק כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה והנה (מ"ש רבינו קונם בית אבי עלי אינו יכול להפר שהרי אינן דברים שבינו לבינה עכ"ה) מ"ש רבינו כשנדרה היא שלא תלך לבית אביה יותר מחודש ותלאו בתשמיש והוא לא הפר לה יוציא מיד ויתן כתובה. הוא מטעם הנ"ל דכל שהדירה יותר מחדש שהוא צער לה לא הוה ליה לשמוע ולשתוק אלא הו"ל להפר לה ובמה שהוא שתק הוא נותן אצבע בין שיניה לכך צריך להוציאה מיד אבל כשלא אסרה על נפשה כ"א חודש אחד ותלאו בתשמיש אין זה כאן נדר כלל דדרכה שלא ללכת אלא מחדש לחדש לכך יקיים אותה כל החודש וא"צ להוציאה ולאחר החודש יכלה נדרה ובתוך ימי החודש היא מותרת בתשמיש ועד"ז יתפרש דברי רבינו בנודר היא כשאינו בעיר וק"ל: