פרישה, יורה דעה ש:ד
פרישה · Prisha, Yoreh De'ah 300:4
Open in the reader →1ועשה מהן לבדים אין זה כלאים כן הוא בס"א וע"ז כתב ב"י ז"ל לפי מה שהיה רבינו גורס בדברי הרמב"ם לא הו"ל להעתיק דבריו אלא כך הו"ל לכתוב והרמב"ם כתב כדברי רש"י (ואפשר ליישב דאשמעינן פירושו של שוע שהרמב"ם מפרש אותו בענין אחר עכ"ה) אבל גירסת הרמב"ם כך הוא צמר ופשתים שטרפם כו' הרי זה כלאים וצ"ל דהרמב"ם ס"ל דבשע לחודיה חייב אחר שטרפן יחד וה"ה באריגה לחוד דהיינו נוז אבל אטוויה לחוד אינו חייב כיון שאין לה תיבה שלימה במילת שעטנז אלא הט' בלחוד והביא הרמב"ם ראיה מדאיצטריך הכתוב להתיר כלאים בציצית והציצית חוטין קשורין בלבד הן ש"מ שחיבור כזה שלא במקום מצוה אסור הלכך באיזה צד חיבור שיתחברו צמר ופשתן הוא אסור מן התורה כ"כ הרמב"ם בהדיא ב"י ע"ש שהאריך והא דכתב הרמב"ם כיון שנתחבר הצמר עם הפשתן צד חיבור בעולם ה"ז כו' צ"ל צד חיבור בעולם דקאמר היינו שטרפן זע"ז ושע אותם או ארגם ביחד או שקשר החוטים של צמר ופשתן זה עם זה דהיינו דומיא דאריגה אבל אם טוואם יחד לחוד אינו כלאים דדוקא בשכל מין בפני עצמו נטווה אז הוי כלאים באיזה צד שיתחברו לו קודם טוויה דאז אין המינים חשובין והראיה מדיני ביטול דקודם טוויה ואריגה נתבטלו ברוב ואח"כ הוי כלאים אפי' בחוט אחד אבל קשה א"כ למה כתב טרפם וטווה אותם כא' וארג מהן בגד כו' הא באריגה לחוד הוי כלאים ונ"ל דלרבותא נקט כן דל"מ אם טווה כל א' לבדו ואח"כ ארגם פשיטא דהוי כלאים היאיל דכל אחד היה חשוב בפני עצמו אלא אפי' אם טוואם בתחלה ביחד ואח"כ ארגם נמי הוי כלאים וכן י"ל דזה נמי כוונת הפסיק שמרמז בט' דשעטנז ע"ז ר"ל אע"ג שטוואה תחלה ביחד ואח"כ ארגם אפ"ה הוי כלאים ועיין בדרישה: