פרישה, יורה דעה שיב:ג
פרישה · Prisha, Yoreh De'ah 312:3
Open in the reader →1והוא שיהיה שכר בטילתו ניכרת כו' נראה דה"פ דמתחילה אמר הנוטל שכר אין שוחטין כו' והוא מכח תרתי חדא שהוא איסור מצד עצמו ליטול שכר לעשות מצוה כמ"ש ראה למדתי אתכם כו' מה אני בחנם כו' והשני שבני אדם יחשדוהו. ולסלק הראשון צריך שיהיה בטילתו ניכרת ור"ל שודאי לו שמבטל שכרו שהיה ראוי לו לקבל בשעה זו לאפוקי אם יאמר שמא יזדמן לי ריוח בשעה זו וכמבואר בח"מ סימן ט'. ובזה עדיין לא נסתלק החשד מהבריות שלא ידעו הכל משכר בטילתו. וע"ז אמר שצריך להיות מוחזק בכשרות שאז ודאי לא יחשדוהו. ושיש הני תרתי אזי מותר ליקח כל שכר בטילתו והיינו דוקא כשמתנה מתחילה ואומר איני רוצה לבטל שכר אלא תנו לי כל שכרי או איש אחר שיתעסק במלאכתו באופן שיגיע לידי כל שכרי דמאחר שמתנה כן צריך ליתן לו שכרו כמבואר בח"מ בסימן רס"ה וממנו נמי איירי מ"ש רבינו שם בסימן ט' בשכר דין וכמ"ש שם ע"ש אבל אם אינו מתנה כלום והוא פועל אזי אין נותנין לו כל שכר מלאכתו אלא כפועל שרוצה לישב בטל. והא דכתב כאן ורוצה לישב בטל ובח"מ סימן רס"ה גבי משיב אבידה פי' כמה רוצה ליקח לבעל ממלאכתו ויתעסק במלאכה זו היינו משום דשם בהשבת האבידה היא ג"כ טירחא משא"כ ראיית מום דבכור דאינו טרחא לו. ומש"ר לעיל בסי' קע"ז בדין רבית שאומדין לו כאדם בטל כמה רוצה ליקח לעסוק בזו היינו משום דשם גם מבלעדו מתעסק בחצי שלו אלא משום צד ריבית אסרוהו להתעסק גם בשל הנותן לכך אמרו שסגי לו בזה שיאמדנוהו כאדם בטל ושם מותר לקבל שכר דהרי אינו עושה מצוה משא"כ בדין ובראיית בכור ובהשבת אבידה אם היה בטל היה אסור ליקח שכר על שכר עשיית המצוה דמה אני בחנם אמרו וק"ל. גם י"ל כל שמקבל שכר על דבר שאינו טרחא לו כקרנא שקיבל שכר על שהיה מריח בחבית לידע איזה יחמץ אזי מסתמא אינו רוצה לבטל ולהניח משכורתו כלום משא"כ כשהוא פועל ר"ל שאין לו שכר אם לא אחר הטירחא בזה אמרו דמסתמא אין נותנין לו כל שכר בטילתו אלא אומדין כו' והשתא א"ש שסתם רבינו כאן שסתימתו כפירושו. ויש מחלקין דמש"ה אין נותנין לו כאן שכר כאילו היה יושב בטל וגם שכר על מה שרואה דלפעמים יעלה לו השכר בזה יותר מכדי פעולתו ויש חשד משא"כ בהשבת אבידה דהאבידה שישיב הוא דבר גדול וניחא לבעל אבידה ליתן כ"כ כדי שיחזיר לאבידתו ועיין בדרישה מ"ש עוד והארכתי בזה: