פרישה, יורה דעה שכב:יג
פרישה · Prisha, Yoreh De'ah 322:13
Open in the reader →1ומדברי הרמב"ם יראה כו' ע"כ לא איירי האידנא שאין טהרה בא"י דפשיטא דלכ"ע אינה נאכלת כלל כמ"ש הטור עצמו לעיל ואף בשם הרמב"ם אלא בא"י בזמן בית שני איירי (אין זה מוכרח דהא הרמב"ם לא אמר לעיל אלא דא"צ להפריש אחרת אבל לא כתב לעיל דשורפה ואפשר דהרמב"ם דלעיל איירי כשאין שם כהן קטן ודו"ק עכ"ה) ואבל ממ"ש בסוף אפי' האידנא כו' משמע דמבזמן הזה מיירי וגם אי בימי עזרא קאמר לא הו"ל לרבינו להביאו דמנ"מ הא מאי דהוה הוה וגם מדסיים וכתב ובימי עזרא נתחייבו משמע דלפני זה לא איירי מבימי עורא (ובא להשמיע לנו דלא תימא מאחר שבבית שני תרומות ומעשרות חלה מדרבנן לדעת כמה גאונים וכן סובר הרמב"ם גופא אם כן הו"א להקל בה ולאכול אף לטמא מת או שאר טומאת מגע ולא נאסר אותה אלא לטומאה היוצאת מגופו הילכך לכהן כו' שרי בשלמא בזמן שאין טהרה אם כן אינה רא י לאוכלה כלל בטהרה ופשיטא דלא התירו לאכלה בטומאה דאם כן הרואה יאמר תרומה טמאה נאכלת ואין הכל יודעין שבזמן בית שני מדרבנן אי נמי אתי לזלזולי ביה בחלת א"י או בתרומת א"י וק"ל אבל בזמן בית שני דאיכא טהרה וראויה לאכילה אם כן הו"א אף לטמא מגע שרי לאכלה דליכא כאן משום הרואה דמאן ידע שהוא טמא ע"כ כתב שהרמב"ם לא התיר בכהן קטן כו' אלא דוקא בח"ל משום דעיקר חיובא מדברי סופרים הוא אם כן מזה יראה שבא"י אף בבית שני לכ"ע אסור אפי' למאן דסבירא ליה דרבנן וכאשר פירשתי מוכח מדברי הרמב"ם להדיא ע"ש עכ"ל מ"ו. וב"י הביא הרא"ש דפרק כל הבשר ולא חש לדקדק בכל וה וצ"ע. וצ"ל לפי פירוש מ"ו מ"ש הטור בשם הרמב"ם דבא"י אסור לרבותא נקט דהו"א בימי עזרא יהיה מותר טפי בא"י מבח"ל במקומות שאינן רחוקים וע"ד שכתב מ"ו בסמוך: