פרישה, יורה דעה נז:מט
פרישה · Prisha, Yoreh De'ah 57:49
Open in the reader →1ונראה שיש להן תקנה דנכבשינהו דניידי וקשה הא כתב רבינו לקמן סימן ק"י וז' והא דשרינן כשפירש אחד מהרוב דוקא דומיא דט' חנויות שהאיסור ידוע וניכר במקומו (דליכא למיחש שמא יקח מן הקבוע) אבל בשאר דברים חשובים שאינן בטלים שנתערבו אפילו אחד באלף אם פירש אחד מן הרוב אסור כיון שאין האיסור ידוע וניכר במקומו חיישינן שמא יקח מן הקבוע אם כן משמע להדיא מדברי רבינו דלקמן דאין להם תקנה במה דנכבשינהו ועד"ר שם כתבתי מ"ש הב"י בישוב זה והביאי מור"ם בד"מ סימן ק"י וכתב ז"ל ולא נלמד לב"י תירוץ זה דהא בס"ס י"ו פסק רבינו דמהני בכבישה דניידי ושם לא הזכיר כלל דברי הסמ"ג רק פסק כן בלי מחלוקת וכאן פסק ההיפך ומסיק בשם מהר"ר שכנא ז"ל דכאן ובסי' י"ו מיירי דניידי כולהו וכולן מותרות חוץ מב' אחרונות דהתם ליכא למיחש תו שמא יקח מן הקבוע הואיל וניידי כולהו וב' אחרונות נאסרות וגם ב' האחרונות ניידי ממקומן וליכא בהו קביעות ליחוש שמא יקח מהן מהקבוע אלא שאסורות משום דלא שייך למימר בהו כשיקח א' מהן כל דפריש מרובא קא פריש דהא כשיקח האחד לא ישארו שנים כ"א אחד וליכא רובא ועוד דגם על אותן שנים ליתא שם איסור דהא אילו לקחן מתחילה היו הן מותרין ושנים אחרים שנשארו באחרונה היו אסורין וק"ל. ועיין בד"מ שכתב ז"ל ואני מצאתי בטור א"ח בהדיא סי' שכ"ט גבי פקוח נפש דוחה שבת חילוק זה וכ"כ ב"י בשם הרשב"א חילוק זה ולא ידעתי מה הוצרך לדחוק עצמו בישוב קושיא זאת הואיל ונגלה לו חילוק זה עכ"ל ד"מ ועיון בת"ח כלל מ"ג דין ג' שמסיק וכתב שתירוץ זה מוכרחין לאומרם ליישב הטור אבל המדקדק בתוס' ובאשר"י יראה דלא ס"ל הכי ע"ש ובאמת שכן מוכח מל' התוס' והרא"ש שהביא גם כן הב"י בענין זה בשם ר"י דמדקדק מדקאמר בתערובת קדשים שימותו כו' משמע דלית להן היתר בנדו ממקומן ושכתב הרא"ש שכדברי ר"י הוא עיקר. וגם בא"ח סימן שכ"ט לא כתב שמותר על ידי ניידי לחוד כ"א לאחר שנדו כולם ממקום קביעתן חזר ופירש אחד מהן למקום אחר ע"ש. ואין להקשות למה התירו לכבשינהו דניידי ליחוש שמא יקח מן הקבוע בשעה שיכבש אותן כדי להתירן דז"א דהא אמרינן גבי ביעור חמץ בפסח דשרי משום דהשתא לשרוף קמהדר מיכל אכיל מינה בתמיה ה"ה נמי הכא כיון דאזיל לתקנו מאיסורו כדי להתירו איך יכשל אותו הפעם באיסורן: