פרישה, יורה דעה צד:ג
פרישה · Prisha, Yoreh De'ah 94:3
Open in the reader →1ואם תחב הכף בקדרה שני פעמים כו' צריך שני פעמים ששים עיין בהג"ה שערי דורא סימן ל"ט שכתב הטעם כיון שהכף שם איסור עליה דהרי אם תחב אותה לקדירה אחרת צריך ס' מה לי קדרה אחרת מה לי אותה קדרה אם לא נודע בנתיים ע"ש. אבל אם נודע בנתיים בחד ס' סגי והטעם דבשעה שנודע כבר נתבטל האיסור בס' וכשחזר ותחב בטל באותן ס' ואף האיסור שנפל מתחילה מצטרף עם ההיתר להעלות את האיסור שנפל שנית וכן משמע בב"י ובת"ה סימן קפ"ג ע"ש. וצ"ע הא כתב רבי' ס"ס צ"ט דאם נתוסף איסור על איסור וכ"כ בס"ס ק"ט בביטול יבש ביבש וכן כתב הרא"ש בפ' ג"ה וכן העלה ב"י להלכה כהרמב"ן בס"ס צ"ט ושלא כדברי הרא"ש דמתיר בנודע ואף הראב"ד אינו מתיר בנודע כי אם בדבר המחוי כגון יין במים וכיוצא בו ומפ"ה דתרומה דהביא ב"י כאן לראיה שמחלק בין נודע כתב ב"י שם סימן צ"ט דאף שהרמב"ם גרס בתוספתא דבידע כ"ע מודו דשרי היינו דוקא בתרומה ואין ללמוד ממנו לשאר איסורים. ונ"ל הטעם דשאני תרומה דעומד להרים כמורם מתחילה דמי והא ראיה שר"ש מתיר מהאי טעמא אפי' בלא ידע וכ"ש לר"ש דגרס בההיא דתוספתא דאפי' בידע פליגי וס"ל לחכמים דאסור וחוזר וניער. והרא"ש בפרק גיד הנשה הביאו ג"כ מההיא דפ"ה דתרומות ראיה לאיסור אבל לא כתב האי חילוקא דידע להתיר וצ"ל שס"ל כרבי' שמשון דאפי' בידע אסרו חכמים או דס"ל חילוק בין תרומה לשאר איסורים וכמ"ש ב"י בשם הרמב"ם ומביא ראיה לאיסור מק"ו מתרומה אבל לא להיתר. וכן י"ל דברי ת"ה הנ"ל דהביא ראיה לאיסור דוקא. א"נ ס"ל דוקא בכף דאין כאן גוף האיסור אלא מעט בליעה יש בו להקל וכ"כ שם בס"ס צ"ט בהדיא ע"ש וכל שכן היכא דתחב ב"פ דא"צ שני פעמים ששים היכא דידע דהרי אין טעם איסור נרגש בו טפי מחמת תחיבה השנייה (וע"ל ס"ס ק"ג) וכיון שמצינו דחכמים מקילין בידע בתרומה אבל בשאר איסורין נראה דגם ת"ה מודי דאין חילוק בידע אלא חוזר וניער ונאסר כיון דאין ששים נגד הכל וכמ"ש ב"י בס"ס צ"ט ושלא כדברי המרדכי שהביא שם ע"ש ובס"ס ק"ט. וי"מ דשאני הכא דהוא כתרי מיני איסור תחילה יצא ממנו חלב לתוך בשר ואח"כ בשר בחלב ובס"ס צ"ח יתבאר דשני מיני איסור מועיל האחד לבטל השני אבל ז"א דאם כן אפי' לא נודע נמי ועוד דמ"מ לשניהן טעם חלב יש ושם נתבאר דדוקא לענין פטור ממלקות אמרינן הכי ולא להיות מותר באכילה כל שאין להן שינוי טעם. וכתב מהרא"י בת"ה סימן קפ"ג וז"ל אמנם לא חזינא לרבנן קשישאי דהוי דייקי לדרוש בשואלי הוראה אם נתחבה כף פעם אחת או שתים אלא היו משערי' בסתם בששים ומתוך כך קרוב בעיני שאפי' הוו ידעי בודאי שנתחב ב' פעמים לא היו מצריכין יותר מס'. כי טעם המחמירים איכא למימר משום דחיישינן שמא לא פלט הכף כל הבלוע בתוכו מן האיסור ונשאר בתוכו חלק ונכנס בתוכו מן ההיתר שבקדרה נ"ט חלקים ונאסרו בתוך הכף ונעשה הכל נבילה וצריך עוד ס' נגד זה שנתחדשה בכף מתחיבה ראשונה שפולט בתוך הקדרה בתחיבה שנייה ומסיק מהרא"י דאין לחשש לזה כי אין איסור בלוע אוסר היתר בלוע כמו טומאה בלוע שאינה מטמאה טהרה בלוע כו'. ומסיק וכתב עוד שם דהמחמירין ע"כ טעמא משום דקאי אכף של חלב שנתחב בקדירה של בשר ב' פעמים ולא נודע בנתיים וחשיב ליה כתרי איסורי שבתחילה פולט הכף רק החלב ואח"כ בתחיבה שנייה פולט בשר בחלב והוי איסור חדש דומה לשני כזית איסור שנפלו ב' פעמים זה אחר זה לקדרה ולא נודע בנתיים בעינן שני פעמים ס' כדאיתא במרדכי פ' הגוזל קמא דאי תימא דאפי' מחמת כזית א' בעי ב' פעמים ס' הואיל ונתחב ב' פעמים קודם שנודע הוי מילתא בלא טעמא ע"כ ועד"ר: