ראב"ד על משנה עדיות ג:ד

1מתרץ במסכת סוכה פ"ק (דף כ.) אימא אף מדרס והתם מפרש במאי פליגי:

2כל הקליעות טהורות חוץ משל גלגילון דברי ר' דוסא וחכ"א כולם טמאות חוץ משל צמרים. פי' קליעות דבר שאינו ארוג אלא שהוא עשוי מעשה מחט והן עשוין חורין חורין כעין הרשתות והמכמרות וקאמר ר' דוסא כולן טהורות שאין עליהם תורת בגד דבעינן דומיא דשק חוץ משל גלגילון והוא אזור שעושים פעמים מן המשי פעמים מן הצמר ואע"פ שהוא נקוב כולו תורת בגד יש עליו מפני שלא נעשה מתחלתו לקבלה אלא לחגור בו מתניו ובמתיחתו מתחבר כולו ואין נקביו נראין כלל והוא משמש בגד ארוג וסתום:

3וחכ"א כולן טמאים חוץ משל צמרים. פירוש של צמרים מוכרי הצמר ועושין להם קלעים מעשה רשת לתת בהן הצמר עד שימכרוהו ושהם שוקלין אותו בשעת מכירה כדי שלא יתפזר ואותו הקלע חוריו רחבים הרבה ואין בו מקום שיהיו חוריו דקים ראויין שיחשבו אותו לבגד והוא משמש כמות שהוא פשוט ורחב ותנן בכלים פ"ג החרם טמא מפני זוטו הרשתות והמכמרות של מלצור ומצודות ספרין טמאין דתנן פ' ח' העושה בגד מן החרם טהור מן הזוטו טמא זוטו הוא ממקום קצר שבחרם ונקביו דקים [מאד] והוא חשוב כבגד ובההוא פ' תנן לעיל מטה חלוק של יוצאת החוץ שהוא עשוי כסבכה טהור ובפרק כ"ד נמי תנן שלש סבכות הן של ילדה טמאה מדרס פירוש מפני שמהדקת בה את ראשה והיא טמאה על שערה וסוככת היא בראשה של זקנה טמאה טמא מת מפני שהיא מעברת אותה [מעל כצ"ל] על ראשה בשעת שכיבה ושל יוצאת החוץ טהורה מכלום פי' יוצאת החוץ היא זונה כדמתרגמינן זונה נפקת ברא והזונה מתכוונת שיהא שערה נראה מתוך הסבכה ועושה אותה בנקבים הזכים הלכך אין עליה תורת בגד ותורת תכשיט נמי אין עליה לפי שאין הסבכה עשויה לנוי אלא לחמם את ראשה או לצניעות שלא יתפזר שערה או לשמור שערה שלא תישבר. ואי קשיא לך לתני נמי בפרקין דעדיות חוץ מצמרים ושל יוצאת החוץ איכא למימר בסבכה לא קא מיירי דהא יוצאת חוץ גופה סתם חלוקה עשוי כמין סבכה כדי שיראה בשרה מתוכו מ"מ אם אינו דומה לסבכה שעל ראשה טמא כדאמרינן לעיל חלוק של יוצאת החוץ שהוא עשוי כסבכה אלמא סתמא אינו כסבכה שלה והוא טמא הלכך אי תנא חוץ משל יוצאת החוץ משמע דאפי' חלוקה נמי טהור ומבעי ליה לפרושי הכי חוץ משל צמרים וסבכה של יוצאת החוץ הלכך איכא למימר דבסבכה לא קמיירי דמילתא פסיקא קתני מילתא דלא פסיקא לא קתני ואית דמפרשי כל הקליעות טהורות קליעות הם מעשה הענין כמו השרשרת שהיא גדילה ביד כולן טהורות דאריג בעינן דומיא דשק אבל קליעות כמו חבלים ומשיחות הם.

4חוץ משל גלגילון. פירוש אזור והטעם מפני שהוא כתכשיט ובתכשיט לא בעינן אריג. עתה לזה הפי' קשה הטעם לדברי חכמים מה טעם כולן טמאות. ומאי שנא של צמרים משאר קליעות ואפשר לומר [דקסברי] רבנן כל דבר שהוא קלוע מג' חוטין [דינו] כארוג דמה לי אריג עם המחט ומה לי אריג ביד והקליעה מג' חוטין כמו אלו האזורות העשויות ממין המשי הגס הרי הם כארוגות ביד אבל החבלים והמשיחות גדילות משלש זו בתוך זו אלא שזורות הם ואפילו יהיו כמה חוטים שזורים יחד אין דינם כארוג. מ"מ הקליעות שהם כמו השרשרות העשויות מג' פתילים גדילות זו בזו טמאות לדעת חכמים:

5חוץ משל צמרים פי' מוכרי הצמר שעושין אותן למאזנים שלהם ואותה הקליעה אע"פ שהיא משלש כעין השרשרת אינה מהודקת אלא מרופה כדי שיוכל להרחיב אוירה סמוך לכף מאזנים ולקצרה בעת הצורך משו"ה אותה הקליעה טהורה בפני עצמה אלא עם המאזנים. עוד יש לפרש הטעם בגלגילון לרבי דוסא למה הוא טמא משאר קליעות ואפשר לומר כי שאר הקליעות אין קליעתן מתקיימת אלא שהיא נסתרת בתשמישה חוץ מגלגילון שדרך האזורות לעשות להם כריכות בראשיהם או לנוי או לחזק ושוב אין קליעתן נסתרת. ואי קשיא לך הא דגרסינן במסכת שבת פ' במה אשה מוסף שעל הבגד שאע"פ שאינו אריג טמא כלומר כיון שהוא קבוע אע"פ שאינו אריג טמא מה שאין כן בבגד אלמא קליעה אינה מטמאה אלא בשק אבל לא בבגד התם בקליעה כל שהוא קא מיירי דבחוטי שק חשיבא מפני שהם גסים אבל חוטי בגד שהם דקים קליעה כל שהוא מג' חוטים לא חזיא ולא מידי. תדע דהכי הוא דהא כולה ברייתא דהתם בכל שהוא קמיירי בהדיא. ועוד דאמרינן עלה למאי חזי א"ר יוחנן שכן עני קולע ג' נימין ותולה בצואר בתו אלמא בקליעה כל שהוא קאמר דהיינו מג' חוטין שאין קליעה פחותה מג' חוטין. עוד יש לפרש בדברי רבי דוסא דקאמר כל הקליעות טהורות חוץ משל גלגילון ומאי שנא גלגילון מפני שהוא רחב שעושין אותו מפתילים הרבה ודומה לבגד רחב. אבל שאר קליעות שהן צרות דינן כחבלים ומשיחות ואף על פי שאלו קלועות ואלו שזורות. ורבנן סברי אע"פ שרחבות כגלגילון טמאות חוץ משל צמרים אפשר כי של צמרים מג' חוטין לבד הוא שאינן שוקלין משקל גדול בבת אחת ודוקא בחוטין של בגד אבל בחוטין של שק הא אמרינן דג' נמי חזו לקליעה והפי' הראשון שפי' דברי חכמים מפני שהוא קלוע קליעה מרובה הוא העיקר אבל זה הפי' האחרון אינו כי דרך הצמרים בודאי דרכן לשקול משקל גדול. תדע שהרי שנינו במסכת כלים חוט מאזנים של זהבים ושל שוקלי ארגמן טוב שלשה אצבעות. חוט מאזנים של חנוונים טפח. חוט מאזנים של צמרים ושל שוקלי זכוכית טפחים. ומפרש בתוספתא חוט מאזנים של שוקלי [) בס"א הגירסא מתכות.] זכוכית טפחים מפני שהוא תופס בשתי ידיו ומגביה אלמא איכא הכא כובד משקל יותר משאר מאזנים ומשו"ה צריך להיות טפחים. וכל זה הפי' האחרון שפירשתי על זו הפסקא הוא עיקר יותר מן הראשון ומה שהזכירו כאן בג' קליעות הזכירו בתוספתא בלשון גדילות וגם זה מראה פנים לפירוש האחרון: