ראב"ד על משנה עדיות ד:יב
ראב"ד על משנה עדיות · Ra'avad on Mishnah Eduyot 4:12
Open in the reader →1עיקרה באהלות פרק אחד עשר סגוס עבה וכופה עבה אין מביאין את הטומאה עד שיהיו גבוהים מן הארץ פותח טפח היה אדם נתון שם בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה וב"ה אומרים אדם חלול הוא וכו' לפי זה הענין כך פירושו היה אדם נתון על כזית מן המת תחת הארובה שבבית והטומאה רצוצה תחתיו שאין חלל טפח ב"ש אומרים אין מביא את הטומאה בהמשכה לפי שאין זה אהל עד שיהא שם חלל טפח ( [וכן מחקו מהריעב"ץ] ובית שמאי אומרים אין מביא את הטומאה) בינו לבין הטומאה והרי הוא כסגוס עבה וכופה עבה וב"ה סברי אדם חלול הוא והרי הוא כשני קליפין זו ע"ג זו שאם העליונה גבוהה מן הארץ טפח אע"פ שהתחתונה ממלאת את החלל מביאה את הטומאה וכן האדם הרי יש בו שני צדדין ואויר בני מעיו באמצע אע"פ שהבני מעיים שלו ממלאים את החלל הצד העליון מביא את הטומאה. הנה השלמנו כל הדברים השנויין כאן מקולי ב"ש ומחומרי בית הלל. ובירושלמי בגמ' דנזיר ובתוספתא דעדיות [פ"ב] גרס שהם כ"ד דברים והאי שמדיר את בנו ממנינא דפלוגתא היא וב"ש לקולא דקא סברי אינו מדיר ומסתברא דהכי הוא מנינא. ביצה שנולדה. שאור בכזית. השוחט חיה ועוף. הבקר לעניים. כל עמרי השדה. העומר שהוא סמוך. כרם רבעי אין לו חומש. יש לו פרט. חבית של זיתים. הסך שמן טהור. אם היה שמן [טמא]. האשה מתקדשת. פוטר אדם אשתו. המגרש את אשתו ולנה עמו. ב"ש מתירין את הצרות היא וכל חברהא חדא היא. ג' אחים. המדיר את אשתו. המפלת לאור שמנים ואחד. סדין בציצית. כלכלת שבת. מי שנזר נזירות הרבה. מי שהיו כתות עדים. אדם שהוא נתון תחת הסדק. הרי כאן כ"ג והאיש המדיר את בנו כ"ד. ובכתובות פרק האשה שנתארמלה וכו' מקשו לה בגמרא דבני מערבא ולמה לא תנינא מקולי ב"ש וחומרי ב"ה ותירץ לא אתנינא מתני' אלא [דבר] שהוא קל משני צדדין וחומר משני צדדין אבל הכא חומר מצד אחד וקל מצד אחד כלומר קולא הוא אצל האשה וחומר הוא אצל הבעל וכולה מילתא כדאיתא התם: