ראב"ד על משנה עדיות ד:ו

1פי' בזיתים העומדים לאכילה קאמר והם מגולגלים בחבית ומשקה היוצא מהם ב"ש סברי כיון דלא בעי להו למשקה אינו מכשיר ואע"פ שהוא מקיים את המשקה על גב הזיתים הלכך אינו צריך לנקב את החבית כדי שיצא משם המשקה וב"ה סברי כיון שהוא רוצה בקיומו על גב הזיתים מכשיר את הזיתים הלכך צריך לנקב כדי שילך המשקה לאיבוד. ובבוצר לגת פליגי איפכא דב"ש סברי אע"ג דאזיל לאיבוד שהרי המשקה יוצא והולך מן הקופות אפ"ה כיון דלמשקה קא בעי להו מכשיר דגזרו ב"ש שמא יבצרנו בקופות מזופפות וב"ה סברי השתא מיהת לאיבוד קא אזיל: ומודים שאם נקבה וסתמוה שמרים שהיא טהורה. דכיון דגלי דעתיה דלא בעי ליה למשקה שהרי נקב אותה ואפי' נקבה מאליה כיון שמתחלה נתן אותה בחבית נקובה אע"פ שסתמוה השמרים אח"כ אין אותו מכשיר. ויש מי שאומרים שאפי' כבר סתמוה שמרים ואח"כ נתן בה את הזיתים אינו מכשיר לפי שאותה הסתימה אין לה להעמידה עם כובד התשמיש והוא יודע שלא יתקיים בה המשקה הלכך כשנותן בה הזיתים גלי דעתיה דלא בעי ליה למשקה. ואי קשיא לך ההיא דגרסינן בכלים פ' ששה עשר ומתנינן לה בב"ק פרק הגוזל רבה חבית שנקבה וסתמוה שמרים הצילוה פקקה בזמורה עד שימרח מן הצדדים וכו' אלמא סתימת שמרים הויא סתימה ומצלת באהל המת בצמיד פתיל. התם לאו בגלוי דעתא תליא מילתא אלא בסתימה תליא מילתא הלכך כל מידי דסתים מציל והוא דקאי באפי נפשיה אבל לענין הכשר כיון שעל ידי טורח התשמיש נבקעת הסתימה והמשקה אינו מתקיים בה הא גלי דעתיה דלא בעי ליה למשקה:

2הסך שמן טהור ונטמא וירד לטבול בית שמאי אומרים אף על פי שהוא מנטף טהור וב"ה אומרים כדי סיכת אבר קטן. פי' כשהוא טהור סך את השמן ואחר כך נטמא וירד וטבל בית שמאי סברי אע"פ שהוא מנטף מגופו השמן בטבילתו מפני שבטל ע"ג גופו וכמו שעלתה טבילה לגופו כך עלתה לשמן שעליו וב"ה סברי כדי סיכת אבר קטן הוא שבטל על גופו אבל יותר מכאן אינו בטל והשמן טמא והנוגע בשמן טמא. א"נ כדי סיכת אבר קטן חשוב ואינו בטל אבל פחות מכאן טהור וכן עיקר. ובגמרא דברכות דבני מערבא פרק אלו דברים גרסינן ב"ש אומרים מקנח ידיו במפה ומניחה על השולחן וב"ה אומרים על הכסת מה טעמיה דב"ש [שמא] יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את הידים מה טעמון דב"ה לעולם ספק משקין לידים טהור כלומר ושמא אין שם כדי שיהא ראוי לטמא וכו' תמן תנינן הסך שמן טהור ונטמא בית שמאי אומרים אע"פ שמנטף טהור וב"ה אומרים וכו' מחלפא שיטתון דב"ש תמן אמרי טהור וב"ה אינון אמרין טמא כלומר במסכת עדיות הן אומרים שבטל המשקה על הגוף והכא אמרי שאינו בטל על גב המפה ומתרץ תמן מסוס ברם הכא בעיניו הוא פירוש שמן שעל גופו מסוס הוא לפיכך בטל על גבי גופו מה שאין כן במפה:

3אם היה שמן מתחלתו ב"ש אומרים כדי סיכת אבר קטן וב"ה אומרים משקה טופח וכו'. מחלפא שיטתון דב"ה תמן אמרין טמא וברם הכא אמרין טהור כלומר והכא ודאי א"א שלא יהא שם משקה טופח תמן בעינו ברם הכא בבלוע במפה הוא ואני תמה מה יש כאן משקה טמא מתחילתו ואפשר דלהכי קרי ליה משקה טמא מתחילתו דשמא אם קנחו במפה קודם שיבלעו יגעו המשקין בכסת מיד ויקבלו טומאה ממנה ויחזרו ויטמאו את הידים דהוה להו כמשקה טמא מתחילתו ושני להו דאכתי לא דמיא דהכא בלוע במפה הוא בשעת טומאתו וכיון דבלוע הוא בשעת הטומאה בעינן כדי סיכת אבר קטן וכבר אמרנו כל ספק משקין לידים טהור ושמא אין במשקין שבמפה כדי סיכת אבר קטן והא דמפלגינן בין טמא מתחלתו לטהור מתחלתו מפני שטומאתו חושבתו אי נמי גזרה שמא יאמרו ראינו שמן טמא עולה לו טהרה במקוה: