ראב"ד על משנה עדיות ה:ו

1כדקא אזיל ומפרש. הוא היה מטמא שער הפקודה. עיקרה במסכת נגעים פ"ה איזהו שער פקודה מי שהיתה בו בהרת ובו שער לבן והלכה הבהרת והניחה שער לבן במקומו וחזרה עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים עקביא סבר כיון שמתחילה הפכתו הבהרת לאותו שער לבן ונעשה כבר סימן טומאה הרי הוא סימן טומאה לעולם ואפי' היא בהרת חדשה שבהרת הזו לא הפכתו מכל מקום הרי הוא טמא מוחלט באותו שער לבן שנשאר בה מן הבהרת הראשונה דהא קרינא בה והיא הפכה שער לבן דהפכתו הבהרת ורבנן סברי בעינן שתהפכנו אותו הבהרת שהוא טמא ממנה א"נ דקא סבר עקביא כיון ששער לבן עומד במקומו עדיין לא נרפא הנגע מעיקרא וכמי שלא הלכה הבהרת דמי ומן החולי הראשון הוא שהרי רגלים לדבר וזה עיקר:

2דם הירוק איתא במס' נדה פ' כל היד:

3הוא היה מתיר שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח"כ שחטו וחכמים אוסרין. עיקרה בבכורות פרק הלוקח בהמה מן העובד כוכבים והתם מפרש שכבר התירו מומחה ואח"כ תלש ממנו שער או שנשר רבנן סברי אע"פ שהכל מותר שהרי הוא מותר לשוחטו וליהנות מעורו ומצמרו אפי' הכי גזרינן דלמא אתי לשהויי לההוא בכור לצורך גזותיו ומחיים ודאי אסור לגוז אותו ולעבוד בו א"נ שהתורה אמרה לפני ה' תאכלנו שנה בשנה שאינו רשאי לשהותו יותר משנה בין תם בין בעל מום והכי איתא בבכורות בהא שמא ישהא אותו לגדל צמרו לצורך גזותיו ועקביא סבר לא גזרינן הלכך הכל מותר אבל היכא דמת דברי הכל אסור דבשחטו הוא דשרי עקביא דקסבר מיגו דאהני התם חכם לעורו ובשרו וצמרו לאחר שחיטה אהני נמי לצמרו ואף על פי שנתלש ממנו מחיים [צ"ל ובמת. יעב"ץ] (נמי) לא אהני וסתמא כר' יהודה ור' יוסי פליג עלה דאמר אפי' במת נמי שרי עקביא דכיון דהתירו מומחה הכל מותר אבל בשחטו דברי הכל מותר:

4הוא היה אומר אין משקין את הגיורת ואת המשוחררת וכו'. מפיק בסיפרי מכי תשטה אשתו דומה שכך הוא דורש עכשיו שהיא שוטה תחתיו ולא שכבר שטתה כל ימיה כלומר מאחר שהוא יודע בה שהיא למודה לזנות כבר נכנס בה על דעת כן ואין ראוי לומר בו ועבר עליו רוח קנאה ורבנן סברי אשה תחת אישה מכל מקום. ובסוטה ירושלמי תמן תנינן הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת וכו' במה אנן קיימין אם בגר שנשא בת ישראל כבר כתיב בני ישראל ולא גרים אם בישראל שנשא גיורת כבר כתיב והביא האיש את אשתו אלא אנן קיימין בגר שנשא גיורת מה טעמא דעקביא בני ישראל ולא גריס מה טעמייהו דרבנן ואמרת אליהם לרבות כל האמור בפרשה ומה אמור בפרשה ושכב איש אותה איש ששכיבתו אוסרתה בעלה מקנא לה ומשקה. ותמיהא לי טובא לרבנן מאי שנא מעובד כוכבים שנשא בת ישראל ואיכא למימר משום דרבויא גופיה משמע שיהו שניהם שוים דכתיב אליהם מיהו גר [שנשא] בת ישראל ממעטינן ליה מבני ישראל:

5דוגמא השקוה כלומר דוגמא דידהו מפני שהם היו גרים רצו להחזיק את הגיורת בכל דיני ישראל. ויש מפרשים שלא כתבו לה מגלת סוטה ומחקו לה אלא בעלמא כתבו לה ומחקו והשקוה כדי להחקירה שתודה:

6ונדוהו כי חשד אותם לעשות שלא כדין לפי שאין עושין כן שמא יוציאו לעז על מי המרים לומר שאינם בודקים: