ראב"ד על משנה עדיות ו:א

1עיקרן ביבמות הראשונה פרק בית שמאי (דף קט.) והשניה פרק האחרון (דף קכב.):

2ושנסקל תרנגול בירושלים על שהרגאת הנפש. פירוש אע"ג דכתיב כי יגח שור איש ילפינן שור שור משבת ואיתא בבבא קמא פרק שור שנגח את הפרה (דף נד:):

3ועל היין בן ארבעים יום שנתנסך ע"ג המזבח. אע"פ שלא נקרא תוסס אלא עד שלשה ימים מ"מ לענין נסוך בעינן נסך שכר יין המשכר ובן ארבעים יום כבר הוא משכר:

4ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. פלוגתא דרבי יהודה ורבנן היא בברכות פרק תפלת השחר (דף כו.) ונ"ל האי עדות דתמיד מפי שמועה העיד ולא מפי מעשה שאם ראה תמיד שקרב בארבע שעות מאי סהדותיה דלמא כי אשתהי נמי לחמש שעות או לשש שעות הם הכי מקרבי ליה: