ראב"ד על משנה עדיות ח:ז

1טומאה וטהרה פסלות והכשר קאמר וכן רחוק וקרוב אלא שהטומאה הוא פסלות גמור וריחוק וקרוב הוא הולד פגום שאמרו חכמים אי נמי הטומאה פסול כהונה:

2אלא לרחק את המקורבים בזרוע וכו' דכתיב והשיב לב אבות על בנים וגו' משמע ליה על קירוב משפחה קאמר:

3ר' (ישמעאל) [שמעון] אומר להשוות את המחלוקת שיש בין החכמים בדברי תורה (ר' ישמעאל) [ר"ש] דריש מהני קראי דלעיל דכתיב זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים וכתיב בתריה הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים וגו' כלומר על החוקים והמשפטים ישוה לב האבות עם לב הבנים שלא תהיה עוד מחלוקת ביניהם:

4וחכמים אומרים לעשות שלום בעולם. כלומר לעשות שלום לישראל מן האומות ולבשר אותם על ביאת הגואל וזה יום אחד לפני ביאת המשיח והיינו דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם כלומר לב האבות והבנים אשר נפל בם מורך מפחד וברחו אלה פה ואלה פה מפני צרותם ישוב אותו היום לגבורתו וישובו אלה את אלה ויתנחמו זה בזה אמן וכן יהא בימינו והא דכתיב בסיפא דקרא פן אבא והכתי את (כל) הארץ חרם לדעת כולם על המקרא הראשון הוא חוזר וכך הוא פירושו זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב וגו' ואם תזכרו הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' פן אבא והכתי את (כל) הארץ כלומר זכרו תורתי פן אבא והכתי את הארץ חרם ואם תזכרו לא אבא ואשלח לכם מושיע רב והושיע אתכם מאויביכם אמן במהרה בימינו:

5עוד יש לפרש מלקט עצם עצם והכל טהור לומר שאין להם (אלא) שכונת קברות וכן שנינו בתוספתא דאהלות פרק ט"ז פיקא שמטילין (אותו) [לתוכו] הרוגים מלקט עצם עצם והכל טהור והנקבר שלא ברשות אין לו שכונת קברות ובמשנת אהלות פרק ט"ז [בור] שמטילין לתוכו נפלים או הרוגים מלקט עצם עצם והוא טהור ר' שמעון אומר אם התקינו לקבר מתחילה יש לו תפיסה והנך עצמות דלשכת דיר העצים כי האי גוונא הוא דהוו ולא חיישינן לשכונת קברות וזה עיקר וברור: (לעיל פ"ז מ"ב)

6העיר ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור שמשנה הראשונה חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו את צירן: מפרש בירושלמי (פ"י דתרומות) מהו טהור טהור מלהכשיר הא לטמא טמא בכל שהוא הא דקתני טהור מלהכשיר בשערב בו מים קאמר כדאמרינן בבכורות (דף כג:) נחשדו עמי הארץ לערב מחצה בצירן [ועל ידי תערובת המים הציר מכשיר אבל בפני עצמו לא מנו אותו בכלל עם המכשירים במשנת מכשירין ומסתברא דלא מכשיר דלא עדיף ממי פירות ועכשיו בא רבי צדוק והעיד על ציר חגבים טמאים שהוא טהור מלהכשיר בא לומר שהוא אסור באכילה ואפילו על ידי תערובת ציר של חגבים טהורים הלכך אף על פי שערב בו מים כמי שזרק אותם לטיט דמו ובטל חשיבותם בתוכו מלהכשיר לפי שאינו דבר שהוא ראוי לאכול ולא למכור שאין מוכרין כיוצא בו בשוק דאילו למשנה הראשונה כיון שהיו אומרים שאינו אסור ואינו אוסר תערובתו אם ערב בו מים כבר חשב את המים מחשב הציר עמהם להכשיר ולקבל טומאה ואפילו למשנת ר' צדוק לטמא טמא בכל שהוא שהרי המים טמאים על גב עם הארץ ובבכורות פרק ג' (דף כב.) גרסינן אמר ר"ל משום רבי יהודה נשיאה הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים והוא טהור מה נפשך אי מיא רובא נינהו קא עבד להו השקה ואי רובא ציר נינהו ציר לאו בר קבולי טומאה הוא מאי איכא משום מיעוטא דמיא הא בטלי להו ברובא ולפי זה הענין צ"ל כי למשנה הראשונה שהיו אומרים שהוא מותר ומכשיר ע"ג המים בשערב בו מים קאמר ואילו למשנה אחרונה כיון שהוא אסור באכילה אע"פ שהוא רוב המים אינו מכשיר כנ"ל. עוד י"ל דר' צדוק נמי להקל בא לומר שהציר של חגבים טמאים אין דרך בני אדם לכנסו וכל כך הוא נמאס שאפילו המים שבו הוא מבטלן מלהכשיר מפני שהוא כמשקה סרוח וכל שכן שאינו אוסר את עירובו בציר חגבים טהורים אבל לטמא טמא בכל שהוא דקסבר ר' צדוק לענין טומאה כיון שכבר היו המים טמאים קודם ערובן ועדיין הוא ראוי לאכול על ידי תערובת לא בטלה טומאתן מהן אבל הכשרן שהוא מכאן ולהבא אחר שנתערבו בציר בטל מלהכשיר נמצא מעדותו של ר' צדוק למדנו שאפילו להכשיר אינו ראוי ואפילו על ידי רוב מים שבו ואילו למשנה הראשונה מכשיר היה שלא היו חושבים אותו כמשקה סרוח: וזה הפי' נ"ל יותר מכולן שאילו בא ר' צדוק להחמיר כפירוש הראשון לא היה פותח דבריו בטהרה והאסור בא מן הכלל אבל היה פותח באסור והטהרה היתה באה מן הכלל:

7סליקא לה מסכת עדיות עם פירוש הראב"ד ז"ל