רד"ק על בראשית א:יא

1תדשא, פירושו תוצא דשא, ולכן אמר ותוצא הארץ, מלת תדשא מושך עצמו ואחר עמו וכן הוא פירושו תדשא הארץ דשא וכו' ותדשא עץ פרי.

2דשא, נקרא כן בתחלת צאתו וכשיגדיל יקרא עשב, ודשא הוא תחלת הפעולה בעשב, לפיכך בא ממנו פעולה כמו מן צמח, ולא בא כן מן עשב. למינו, מה שדומה לו והוא מתכונתו.

5וטעם למינו על העשב כמו על העץ, כי באחרונה זכר למינו, וכן כשאמר "ותוצא הארץ" זכר בכל אחד למינהו ודעת רבותינו ז"ל אינו כן, שאמרו (חולין ס') דרש ר' חנינא ב"פ יהי כבוד ה' לעולם פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים ק"ו בעצמן וגו'.