רד"ק על בראשית יא:ט

1ומשם הפיצם, הפיץ רובם כי לשבעים לשון נחלקו, והלשון האחד נשאר שם, ולפי ששם היה הבלבול קורא שם העיר בבל והיה הקורא מי שהיה מהם ולשון הקודש היה מדבר (והוא היה הראשון) דבבל ובלל לשון הקודש הוא; והיה לו לומר בלל מן בלל, מהו בבל? אלא שהמלה מורכבת בשתי מלים לפרש בה יותר הענין כי ענינה בא בל, כלומר בא להם הבלבול מן השמים, ובל הוא שם בתשלומי בלל, כמו קן מן קנן, וחן מן חנן, והדומים להם.

2שפת כל הארץ, כל גויי הארץ שהיה שפתם נחלקת שם היו בלולים.

3ומשם הפיצם, אחר שהיו שפת אחת הפיצם ה' כמו שפירשנו: