רד"ק על בראשית טז:ה

1חמסי עליך, החמס שאני לוקחת משפתתי, עליך הוא, כי אני לטובתך נתכוונתי שנתתיה לך כדי שיהיה לך זרע ממנה, ועתה נקלותי בעיניה ואתה לא תחוש ולא תייסר אותה ואני לכבודך איני רוצה לרדותה.

2ישפט ה', וארז"ל (ר"ה ט"ז:) כל המוסר דין על חברו הוא נענש תחלה, דכתיב, ויבא אברם לספוד לשרה ולבכותה, וזה אמרו בדברים שאין לקרא חמס עליהם כגון זה, כי אברהם אפי' היה יודע זה באמת היה מיסרה ולא קבלה, כי רחוק הוא שישתוק אברהם לקלון שרה אשתו, כ"ש משפחתה, ואע"פ שנשאת לו לאשה.

3ביניך, מלא יו"ד בין הנו"ן והכ"ף, כי כן תבא מלת בין פעמים בלא רבוי ופעמים ביו"ד הרבוי, וכן ביניכם ובינו (יהושע ד'). ויש בו דרש (ב"ר מ"ה) כי שרה נתנה עיניה בהרונה והפילה מאותו ההריון, א"כ אינו מן הדין שיהיה מלא אלא חסר: