רד"ק על בראשית יח:ב

1וישא עיניו, תחלת מה שראה במראה אחר שנרדם הוא שנשא עיניו וראה שלשה אנשים. נצבים עליו, פירש סמוכים לו עומדים לתועלתו או למצותו, כמו ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו (שמואל כ"ג) וכן מהתיצב על אדון כל הארץ (זכריה ו׳:ה׳) ואינו כן והנה ה' נצב עליו (בראשית כ״ח:י״ג) ואלה השלשה היו ניצבים לתועלת אברהם ובעבורו באו והכיר זה אברהם שראה אותם ניצבים ולא הולכים אלא כמקוים לו שיקראם והוא ראה והבין זה וירץ לקראתם, לפיכך אמר וירא פעם אחרת.

2מפתח האהל, שהיה יושב שם כן ראה במראה הנבואה שקם ורץ לקראתם.

3וישתחו ארצה, כי נדמו לו אנשים גדולים. וארז"ל כי אברהם שהיה כחו יפה בנבואה נדמו לו כאנשים (ב"ר נ') פירש שהיה כל כך כחו יפה ורגיל בה עד שלא היה מראות המלאכים נורא בעיניו אלא כמו ראיית האנשים, לוט שהיה כחו רע נדמו לו כמלאכי', פירש כי לוט לא היה רגיל בנבואה ולמראהם שהיה נורא נדמו לו כמלאכים, כמו שאמרה אשת מנוח ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד (שופטים י"ג י"ז) הנה למדנו מדבריהם כי כל הענין הזה הית' במראה הנבואה: