רד"ק על בראשית ב:ג

1ויברך, הברכה היא תוספת טובה, ויום השבת נוסף בטובת הנפש שיש לה מנוחה ביום זה מעסקי העולם הזה ותוכל להתעסק בחכמה ובדברי אלהים, והאל ברכו וקדשו כשצוה בני ישראל לשבות בו ולקדשו.

2ויקדש אתו, שיהא קדוש ומובדל משאר הימים לפי ששובתין בו בני ישראל, והנה הוא אות בינם ובין האל כי הם קדושים בשמרם את השבת שהיא עדות על חדוש העולם, ולהודיע לכל העולם, כי העולם איננו קדמון, כי חדשו האל יתברך בששה ימים ושבת בשביעי, גם אמרו כי יש דג אחד בים שאינו שוחה ביום השבת והוא נח כל היום סמיך ליבשה או לסלע, וחכמינו ז"ל אמרו על נהר שבתיון שבכל ימי השבוע הוא מושך אבנים וחול וביום השבת הוא נח, לפיכך קורין אתו שבתיון, וכן אמרו (ב"ר פ' י"א, סנהדרין ס"ה) שאל טורנוסרופס הרשע את רבי עקיבא ביום השבת וא"ל מה יום מימים? א"ל ומה גבר מן גובריא וגו' א"ל מנאן את מידע? א"ל נהר שבתיון יוכיח שהוא מושך אבנים כל ימות השבת ובשבת הוא נח א"ל לנגדא את נגיד לי הנה כי האל יתברך שם בבריאותיו אות ליום השבת כדי שידעו בו העולם חדוש העולם, ורז"ל פירשו גם כן (שם) ויברך ויקדש, ברכו וקדשו במן, ברכו שהיה יורד בששי לחם יומים, וקדשו, שלא היה יורד מן בשבת.

3אשר ברא אלהים לעשות, לעשות מכאן ואילך, הוא בראם בששת ימי בראשית שיהא הם עושים מכאן ואילך כל מין ומין תולדותיו כפי מה שהם: