רד"ק על בראשית כ:ו

1ידעתי כי בתם לבבך. ולא אמר בנקיון כפיך, כי הדבר גלוי אל הלב לא ידע כי אם האל.

2מחטו לי, כי לאל היה גלוי החטא אם עבר מצותיו והוא צוה לבני נח על אשת איש כמו שכתבנו, ואפי' לא צוה עליה בפרט, השכל מורה עליה, ומי שנתן שכל באדם כאילו צוהו על כל דבר רע, והחמס שיעשה אדם לחברו הוא כנגד השכל והוא מפסיד סדור העולם וישובו, ואם חמוס ממונו הוא רע כל שכן אם חמוס גופו, ואשתו היא כגופו כי היו לבשר אחד.

3מחטו הוי"ו במקום האל"ף למ"ד הפועל.

4על כן לא נתתיך, כמו שפירשנו שמנע ממנו התאוה, וטובה גדולה עשה עמו כשמנעו בזה הדרך. ועשה זה לפי שהכיר בו כי בתם לבבו עשה ולא רצה שיהיה פושע באשת הנביא. ואע"פ שעשה זה לכבוד אברהם ושרה היה יוכל לשמור שרה בענין אחר שינגע אבימלך כמו שנגע פרעה, אלא לפי שידע תם לב אבימלך שמר שרה בזה הדרך ולא היה לב פרעה כן ולפיכך מנעו בנגעים גדולים שנגעו ואת ביתו. ומה שעשה לאבימלך ולביתו לא היה רע כי אין מניעת התאוה רק לשעתה וכן מניעת הלידה באשתו ובאמהותיו ולא היה רע רק לשעתה ומה שלקו נשי ביתו כדי שידעו הכל כי אצבע אלהים היא ולא מקרה.

5לנגוע אליה, אפילו נגיעה בלא תשמיש, כמו לנשק ולחבק, כי מהכל מנעתי ממך תאות האשה כדי שלא תהיה פושע באשת הנביא שום פשע בעולם שלא תיענש עליה.