רד"ק על בראשית ג:א

1והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים יש לשאול על ענין אמירת הנחש לאשה איך היה ואם היה דרך מופת כמו אמירת האתון לבלעם, למה לא אמר ויפתח ה' את פי הנחש כמו שאמר ויפתח ה' את פי האתון? ואם כדברי ר' סעדיה שכתב שלא דבר הנחש ולא האתון אלא מלאך דבר בעבורם, למה נתקלל הנחש? ועוד איך ישיא המלאך את האשה לעבור על מצות האל, ועוד מה ענין לנחש הנה, ולמה אמר והנחש היה ערום אחר שהוא לא דבר, ואם נאמר כי לנסות את האשה בא המלאך אם תעבור את פי ה', מה חטא הנחש בזה, ולמה לא בא המלאך לאדם כי לא היתה מצות האל לאשה אע"פ שאדם אמר לאשה מצות האל, והענין בזה מבולבל מאוד לפי הנגלה אבל לפי הנסתר הענין מבואר כמו שנפרש בקונדרס אשר נכתוב לבדו בנסתר. ומהנסתר מה שכתבו רז"ל בזה (פרקי דר"א י"ג) כי הנחש היה גדול כגמל וסמאל רוכב עליו והקב"ה שוחק על הגמל ורוכבו, והבין זה בזה, כי מה מאוד נכבד המשל הזה בדבריהם. ועוד אמרו (יבמות ק"ג, ע"ז כ"ב) כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, אומות העולם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, וכל זה נכון למבין. ואנחנו לא נבאר הנה המשל שלא נגלה הנסתר כמו שהזהירו רז"ל עליו כמו שכתבנו, אבל נכתוב הרמיזות כמו שרמזו הם, והמבין יבין. ויש אומרים כי הנחש לא דבר, אלא בצפצוף רמז לאשה, והאשה הכירה ברמיזת הנחש וידעה כי זה רצה לומר, וזה רחוק שתבין האשה הדברים האלה ברמיזות, ועוד אם האשה הבינה רמיזות הנחש איך הבין מענה האשה. והחכם ר' אברהם בן עזרא כתב כי הנחש היה מדבר, והיה הולך בקומה זקופה, והשם שם בו דעת האדם. והנה הפסוק העיד כי היה ערום מכל חית השדה רק לא כאדם, וכן דעת רז"ל (ב"ר שם) ויש לתמוה לפירוש החכם הזה איך בעת הבריאה לא הבדילו מן הבהמות ומן החיות כמו שהבדיל האדם שאמר עליו נעשה אדם בצלמינו? ועוד כאשר קלל הנחש ואמר לו על גחנך תלך ועפר תאכל איך לא אמר ודעת תחסר כי היא הקללה הגדולה ואיך לא הזכירה? והקרוב בכל מה שכתבנו הוא שהיה דבור הנחש על דדך מופת לנסות בו האשה; ואע"פ שלא אמר ויפתח ה' את פי הנחש כמו שאמר באתון בלעם לפי שיש בזה נסתר גדול והוא העיקר למביני מדע; ועדיין יש לשאול למה נתקלל הנחש אחר שהאל שם הדבר בפיו? ויש לפרש כי הנחש חשב בערמימות לקנא באדם, והאל שידע דעתו התירו ושם הדבר בפיו, כענין שאמרו (שבת ק"ד) בא לטמא פותחין לו; ועוד שידעו בני אדם כי בדין נענש.

2היה ערום, חכם, ואשר הוא ענין חכמ' הוא בשורק, ואשר הוא ענין ערום הוא בחולם; וכן הרבוי אשר הוא לשון חכמה המ"ם רפה כמו מחשבות ערומים, (איוב ה' י"ב) ואשר הוא לשון ערום המ"ם בדגש, כמו ובגדי ערומים תפשיט (איוב ה'). ומה שאמר היה ערום ר"ל חכם וערום בכח הדמיון אשר לבהמה, כמו שאמרו על השועל שהוא ערום ובעל תחבולות וזהו בכח הדמיון ולא בכח השכל כי אין כח השכל בשפלים, אלא לאדם לבדו, והנחש היה ערום ובעל תחבולות יותר מהשועל כמו שאמר מכל חית השדה, ולא זכר הבהמה לפי שחית השדה יש בהן יותר ערמימיות מן הבהמות הגדולות ואעפ"כ הנחש היה ערום יותר מהן ואין צריך לומר מהבהמות. ומה שאמר אשר עשה ה' אלהים, ר"ל אע"פ שכולם עשה אותם בחמר אחד, שם בהם לאחת יתרון על חברתה, יש בערמה ויש בגבורה, כמו שראה האל בחכמתו אשר לא תושג.

3ואמר אל האשה ולא אמר לאדם, האשה קרובה להתפתות יותר מן האיש, כי דעתה קלה. אף כי אמר אלהים, באמרו אף שמורה תוספת על הדברים שקדמו, נראה כי דברים אחרים קדמו בין חוה ובין הנחש, ודומה שאמרה חוה לנחש על הכבוד שעשה להם האל שהשכינם בגן עדן, אמר לה הנחש אני רואה שהקב"ה שונא אתכם אע"פ שהגדיל אתכם משאר היצורים שלא יעשה לכם מעלה כך וכך, וכל שכן שאמר אליכם שלא תאכלו מכל עץ הגן בזה תוכלו להכיר שהוא שונא אתכם ואינכם חשובים בעיניו כמו שאת אומרת, והכתוב הניח ראשי הדברים ולקח סופם, וכן הוא מנהג הכתוב במקומות רבות, כמו שאמרו המרגלים אל יהושע (ב' כ"ג) "כי נתן ה' בידינו את כל הארץ" ואין מלת כי תחלת הדברים. ופירש אף, כל שכן כמו "אף שכני בתי חומר" (איוב ד' י"ט) אף כי אנכי אעננו (שם ט' י"ד) אף כי הבית הזה אשר בניתי (מלכים א' ח' כ"ז) ולא הזכיר הנחש שם הנכבד, וכתב החכם ר' אברהם בן עזרא כי לא ידעו, ולפירושנו כי דבורו היה דרך מופת לא שם האל בפיו זה השם הנכבד, כי לא יתכן שתהגה בו בהמה וחיה לכבוד השם שהוא מיוחד לו לבדו, וכן האשה לא הזכירה אותו. ומה שאמר הנחש מכל עץ הגן, אמר זה מערמימותו אע"פ שהוא לא שמע מן האשה בדברים שקדמו, אמר כן כאלו אמר לה מה תועלת לכם שהשכין אתכם בגן עדן אחר שמנע מכם שלח תאכלו מכל עץ הגן: