רד"ק על בראשית ג:יד

1ויאמר כי עשית זאת, הוא לא היה לו מענה ולא שום טענה כי האדם ואשתו אע"פ שטענתה חלושה היה להם קצת טענה אבל הנחש לא היה לו טענה כלל לפיכך קללו מיד, ולא קוה לו שיענהו כי ידע שאין לו דבר לענות והוא דבר כנגד מצות האל והשיא את האשה והוא לא היה לו שום הנאה מזה, וזהו שאמר הכתוב (קהלת י' י"א) ואין יתרון לבעל הלשון. ורז"ל אמרו (סנהדרין כ"ט) כי היה לו לטעון ולא המתין לו האל לפי שהיה מסית ולמדו שאין טוענין למסית. ומה היה לו לטעון? דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. ואני אומר כי זה לא היה טענה אלא לחייב האדם אבל לפטור את עצמו מן ההסתה לא היה לו טענה.

2ארור אתה, שיחסרו רגליו שהיו לו מתחילה, וכל לשון מארה הוא ענין חסרון והברכה בהפך היא תוספת טובה. וקלל הנחש תחלה כי הוא היה סבה לאשה ולאדם. ורז"ל למדו מזה (ב"ר כ') כי בקללה מתחילין מן הקטן. והם ז"ל אמרו (בכורות ח' ע"א) תני בהמה גסה טהורה יולדה לתשעה חדשים בהמה גסה טמאה לשנים עשר חדשים בהמה דקה טהורה לחמשה חדשים, והכלב לחמשי' יום, החתול לחמשים ושנים יום, החזיר לששי' יום והנמיה לשבעים יום, הצבי והשועל לששה חדשים ושאר כל השרצי' לששה חדשי', והארי והדוב והנמר והפיל והקוף והקפוף לג' שנים והנחש לז' שנים והאפעה לשבעים שנה. ועוד אמרו הכלב כחיה טמאה מוליד לחמשים יום ובהמה רגסה טמאה לשנים עשר חדש, וכתוב ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השרה כשם שהבהמה ארורה מן החיה שבע כך נחש ארור מן הבהמה שבע.

3על גחנך תלך, כתרגומו על מעך וכן תרגום הולך על גחון (ויקרא י"ב מ"ב) דא הולך על מעוהי. ר"ל שהולך מושכב ארצה על בטנו ודומה לו בדברי רז"ל (בבא מציעא נ"ט) אתתך גוצא גחין ולחיש. ר"ל השפל עצמך אליה ותתיעץ עמה. וארז"ל (ב"ר פ' י"ט) כי מתחלה היה הולך הנחש בקומה זקופה כמו האדם ולפי שנתגאה בזה, שלם לו הקב"ה מדה כנגד מדה שהולך על גחונו.

4ועפר תאכל כל ימי חייך, מדה כנגד מדה אתה קנאת באדם לפי שהוא אכל מעצי גן עדן וחשבת ערמה כדי להחטיאו באכילה, תלקה שתאכל הפחות מכל הדברים והוא העפר ואם תאמר הרי קללתו ברכה נחשבת לו שפרנסתו מזדמנת לו בכל מקום? אמרו רז"ל (ב"ר כ') אמר ר' חלפאי לא עפר מכל צד אלא בוקע ויורד עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה ושומט גידין ואוכל. הנה לפי דבריהם כי גם העפר אינו אוכל כי אם ביגיעה רבה.

5ומה שאמר כל ימי חייך, להורות כי גם לימות המשיח יאכל עפר כמו שאמר ונחש עפר לחמו (ישעיה ס"ד ס"ה) ופירש כל ימי חייך כל ימי עד, כלומר כל זמן שמין הנחש על האדמה: