רד"ק על בראשית ז:ב
רד"ק על בראשית · Radak on Genesis 7:2
Open in the reader →1מכל הבהמה הטהורה תקח לך, כמו שיבואו לפני התבה תכניסם עמך, וזה לא אמר לו מתחילה, אלא שיביאם אל התיבה שנים שנים זכר ונקבה, ועתה אמר לו שיביא מן הטהורה שבעה שבעה זוגות ומן הטמאה זוג אחד, והוא איש ואשתו או שנים זוגות. והיאך ידע נח הטהורה ושאינה טהורה? אפשר שהאל אמר לו סימני טהרה כדי שיעשה מהם קרבן בצאתו מן התיבה, או נאמר כיון שאמר לו האל שבעה מן הטהורה ובאו אל התבה מעצמם, כמו שכתבנו, אותם שראה נח שבאו שבעה שבעה ידע שהם טהורים, אבל לא יספיק זה הפירוש לעוף שבאו שבעה שבעה בין טמאים ובין טהורים, ועל כל פנים צריך לנו לפרש שהקב"ה מסר לנח סימני טהרה בין בבהמה בין בעוף, אלא אם כן נאמר שלא באו שבעה אלא מהעוף הטהור כמו הבהמה הטהורה, ומה שאמר "גם מעוף השמים שבעה שבעה" ר"ל שבעה הטהור, וסמך על מה שאמר הטהורה, לפיכך אמר גם. ומה שאמר שבאו שבעה שבעה מן הטהורים ושנים מן הטמאים לא לעשות קרבן בצאת נח מן התבה לבד, שאם כן די לו בפחות משבעה, כי לא ראינו שהקריב נח אלא פעם אחת, ואם הקריב יותר יוכל להקריב מן הנולדים מהם לשנה או לשנתים או יותר, אלא מה שרצה האל להשאיר מן הטהורה שבעה כדי שיאכלו מהם נח ובניו הבאים אחריהם, שהרבה מיני הטהורים לפי שהיה רוצה להתיר לו בשר לאכול מה שלא התיר לאדם שלפניו. ואע"פ שלא מנע ממנו שום בשר מהטמאים כמו שאמר "כל בשר אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה" עד שמנעה מבני ישראל הקדושים, אעפ"כ לפי הטבע הטהורות טובות יותר למאכל בני אדם מהטמאות, וברוב לא יאכלו בני אדם בשאר האומות הטמאים אלא מפני הרעב, לפיכך היה צריך להשאיר בבהמות הטהורות יותר מן הטמאות כדי לאכול מהם ולחיות זרע, אע"פ שהכתוב לא אמר אלא לחיות זרע, לפי שהעיקר הוא לחיות כדי שימצאו הדורות הבאים אחר נח ובניו ספיקם מהם. ואין לשאול למה שבעה ולא ששה ולא שמונה או יותר, כי האל ראה בחכמתו כי שבעה צריך ויספיקו, ויותר לא תכילם התבה.
2ופירש איש ואשתו, זכר ונקבה ואמר איש ואשתו בדרך השאלה, וכאשר הוזגות שוות באיכות אחת, אמר אשה אל אחותה, וכרשר אינם שוות באיכות אחת וראוים להזדוג זה את זה כמו זכר ונקבה, אמר איש ואשתו. ומה שאמר ומן הבהמה אשר לא טהרה היא ולא אמר טמאה? כן הוא הדרך במקומות רבים, וכן "אשר לא יהיה טהור" (דברים כ״ג:י״א) "כי לא טהור הוא" (שמואל א' כ') אשר לא טוב עשה (יחזקאל י״ח:י״ח) לא טובה השמועה (שמואל א' ב' כ"ד) ולהכרית גוים לא מעט (ישעיהו י׳:ז׳) והדומים להם, פעם ידבר במקיים ופעם במכחיש והכל אחד. ורז"ל (ב"ר ל"א, פסחים ג') למדו מזה שלא יוציא אדם דבר מגונה מפיו, ואמרו לעולם יספר אדם בלשון כבוד: