רד"ק על בראשית ח:כא

1וירח ה', דברה תורה כלשון בני אדם ודרך משל הוא כמו שאמר (תהלים נ') "האוכל בשר אבירים" ור"ל שקבלה ברצון וערבה לו, וטעם הקבלה שהוריד אש מן השמים ואכלה להודיעו כי רצה בבריאת הנותרים מן המבול ושמח בהם, כמו שנאמר (תהלים ק"ד) "ישמח ה' במעשיו" הפך מה שאמר בדור המבול ויתעצב אל לבו, כי ידע כי לא יהיה בעולם עוד כמו אותו הדור.

2הניחח, שם בשקל ניצוץ, וטעמו שהניח כעס האל בעולם.

3ויאמר ה' אל לבו, ראה בשכלו שלא ישחית עוד את האדמה כי לא יהיה עוד רעים רבים, ויוסרו מדור המבול שיהיה קבלה בידם דור אחר דור ולא יהיו עוד רבים רעים ולא ישחית הכלל בעבור הפרט, ואם יהיה הפרט רע כולו, ישחיתם כמו שעשה בסדום.

4בעבור האדם, כי יסופו הרעים בבני אדם ותעמוד האדמה לטובים ואם תשחת קצת האדמה עם הרעים כמו ארץ סדום שנשחתה עם אנשיה, אין בה השחתת אדמה אם מעט מן האדמה תשחת כמו ערי הככר, ויחשבו כמו מקומות הנשקעים הם ואנשיהם.

5כי יצר לב האדם רע מנעוריו, קראו יצר לפי שנוצר עמו, ואמר מנעוריו, כי יצר הרע הוא באדם קודם יצר הטוב, כי אין בו יצר טוב בפועל עד שיגדל ויקנהו מעט מעט כמו שאמר "ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד" (איוב י״ד:א׳) פירש עיר פרא, הוא האדם שנולד והוא נבוב בלא לב כלומר בלא שכל ואח"כ ילבב כלומר קונה לב מעט מעט, וכיון שיצר האדם רע, כי כן ראיתי בחכמתי לברא אותו, כי כן צריך לפי טבע המציאות הוא חוטא ברוב אם לא אחד מני אלף, לפיכך לא אוסיף עוד להכות את כל חי בעבורו כאשר עשיתי. ובדרז"ל (נדה ל') שאל אנטנינוס את רבי יצר הרע מאמתי ניתן באדם משעת יצירה או משעת יציאה? א"ל משעת יצירה, אמר לו לאו שאם כן היה בועט במעי אמו ויוצא, אלא משעת יציאה. א"ר דבר זה למדני אנטנינוס ומקרא מסייעהו שנאמר "לפתת חטאת רובץ" ואומר "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". אמר ר' יודן מנעריו כתיב משעה שהוא ננער לעולם. ובפסוק זה לא אוסיף ב' פעמים, וסמכו רז"ל (שבועות ל"ו) כי לאו לאו שבועה שהרי כתיב (ישעיהו נ״ד:ט׳) אשר נשבעתי מעבר מי נח: