רד"ק על בראשית ח:ז

1וישלח את העורב, אמר העורב אוכל בשר וימצא נבלות האדם והבהמה ואם יחסרו כל כך המים שימצא נבלות שהם מושלכים בארץ יביא בפיו שום בשר ונדע כי חסרו המים, ושלחו ולא הביא דבר בפיו, וראהו יצא יוצא ושוב, ולא הכיר ממנו דבר כי היה נכנס בקנו, ויוצא לראות אם ימצא מקום לשכנו ושב אל קנו וזה עשה עד יבשת המים. ואמרו בדרש (סנהדרין ק"ח) על דרך המליצה שלא הלך מחשד, ובראות נח כי לא למד מהעורב דבר שלח את היונה כי היונה יש בה כח הדמיון להשיב שולחה דבר אחר שמוליכין אותה באותה הדרך פעם או שתים, גם יש בה טבע תשובה, לשוב אל קנה, וכן מנהג המלכים לגדלה בביתם ולשלחה במקומות הרחוקים וקושרין כתב בכנפיה והיא שבה אל שולחה בכתב התשובה שקושר אותה בכנפיה גם מי שנשתלחה להם, ולכך פרשו הגאונים מה שנאמר בתלמוד (שבת מ"ט) מה יונה כנפיה מגינות עליה כלומר שאין שוחטין אותה, כי בעבור שליחותם מגדלים ומחיים אותה והיא שבה אל שולחה וזה תעשה כל הפעמים ששולחים אותה, ושלח נח אותה כי ידע שתביא לו שום דבר לסימן אם תמצא עלה או גרגיר, וזה ותשב אליו אל התבה, ולא אמר אליו, ואמר אל התבה, אליו להשיב שולחה דבר כי לא מצא שום דבר שתביא בפיה לסימן, ואמר אל התבה שנחה על גבי התבה כי לא רצתה לכנוס לפי שלא היתה מביאה שום דבר לסימן ולא נכנסה תוך התבה כמו העורב, וכיון שראה נח כן שלח ידו בעד החלון ולקחה והביאה אליו. וזמן שליחות העורב ושליחות היונה בפעם הראשונה היו שבעת ימים, ודע זה, לפי שאמר ויחל עוד שבעת ימים אחרים, כיון שאמר אחרים ידענו שהראשונים גם כן היו שבעה.