רד"ק על תהילים קכז:ה

1אשרי. לפי שהמשיל אותם לחיצים המשיל ביתו לאשפה:

2לא יבושו. האב והבנים כשידברו בשער לפני הזקנים כי הם רבים וטובים ויוכלו לדבר בשער לפני אויביהם ולא יבושו ולא יחתו מהם:

3ועל מלך המשיח יתפרש כך, בית. על בית המקדש:

4ועיר. על ירושלים. והנה מיום שחרב בית המק' וגלו ישראל וחרבה ירושלים, היתה ירושלים פעם בנויה פעם חריבה כי היתה ביד הרבה אומות וכל השנים יתגרו מלחמות אלה יבנוה ואלה יחריבוה, לפי שאין רצון ה' יתברך בבנינם ובשמירתם:

5שוא עמלו הבונים. ושוא שקדו השומרים:

6משכימי קום. הם שכבשו תחלה את ירושלים:

7מאחרי שבת. אלו שבאו באחרונה והתגברו בראשונים ולקחו אותה מידם והם מידם וכן כל הימים:

8ולדידו. הוא מלך המשיח ויתן לו האל יתברך את ירושלים בלא עמל, ואלה שעמלו עליה לא ישארו בה. והפסוקים האחרים הם דברי דוד כמו שפירשנוהו, ומה שנפרשהו על בני העולם כך הוא, זכר תחלה בנין הבית והוא קיום המלכות לאיזה מלך שיהיה לו ולבניו אחריו, כמו ובית יבנה לך, שפירושו הלכות, ואמר כי אין ביכולת המלך להקים המלוכה לו ולבניו אחריו אם לא ברצון ה' ית', ואחר כך זכר שמירת העיר מפחד האויבים, כי לא יועילו שומרי החוות שלא יכבשוה האויבים אם ה' לא ישמרנה, ואחר כך דבר על העוסקים בעסק העולם הרודפים אחר הממון, והם משכימים למלאכה או לסחורה גם מאחרים עד בא השמש במלאכתם או בשבתם בחניות למכור סחורתם, וכל השתדלות הזה שוא הוא להם אם לא יעזרם האל יתברך למי שירצה בו האל יתברך ויאהבנו יתן לו הממון בלא יגיעה ובלא עמל כאילו הוא ישן, ואחר כך זכר ענין הבנים שהוא גם כן מתנה טובה מאת האל יתברך כשהיו טובים: