רלב"ג קהלת א:א

1דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם: הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל: הנה הודיענו בזה תחלה מי היה מחבר זה הספר: ואולם התועלת המגיע מזה הוא כי זה ממה שיעמידנו על כוונת המחבר בדבריו וזה כי כשיתבארו לנו דיעותיו ממקומות אחרים ויראה מדבריו מה שהיה מקביל באופן מה לדיעותיו הנה נפליג העיין בדבריו באופן שנעמוד על אמתת כוונתו שהיא בלי ספק נאותית ולולא התבאר לנו זה מהמחבר היינו עוזבים העיון בדבריו כשיראו לנו בלתי נאותים בתחלת המחשבה וימנע ממנו מפני זה התועלת המגיע מהדברים ההם. והודיענו שנית איך היה אופן חבור זה הספר ר״ל שאלו הדברים היו ממה שיראה בתחלת המחשבה אשר היא קהלת ומקבצת הסותרים. והתועלת המגיע מזה הוא כשנדע אופן חיבור הדברים נעמוד על מה שבהם מהשלמות או הפכו. והמשל שאם נראה שלא השלים המחבר את דבריו באופן אשר ייעד ונשמטו מדבריו הקדמות היה ראוי שיזכרם לפי מה שייעד הנה אפשר לנו שנשלים החקירה באופן ההוא ונבחר ההקדמות הצודקות עד שישלם לנו האמת בדרוש ההוא לפי מה שאפשר בו שיקבל מן האמות וכאלו ישלים בכח המחבר בזה במה שקצר בעיון בדרוש ההוא ואם התבאר לנו שכבר השלים דבריו באופן ראוי לפי מה שייעד אז יתברר לנו שלמות דבריו ותהיה השגתינו מפני זה בדרושים ההם יותר שלמה. וכבר יועילנו בזה תועלת שנית והוא כי כשביאר המחבר אופן ההאמתה אשר יעשה בנושא אשר יחקור בו והוא מתבאר לנו שאין טבע זה הנושא שיקבל האמתה יותר שלמה הנה יתבאר לנו שא״א שתהיה בזה החקירה יותר שלמה ותכלה תשוקתינו בידיעת הדרושים ההם אל מה שנעמוד עליו מדבריו ואם יתבאר לנו שכבר יקבל זה הנושא האמתה יותר שלמה נעיין בדרושים ההם מהצד ההוא ולא תספיק לנו החקירה שחקר עליהם המחבר ההוא. והודיענו שלישית שרוב דבריו הם בלתי צודקים כדי שלא ילמוד מהם לבחור הבלתי ראוי ולזה אמר שמה שאמר קהלת הוא הבל וכזב אבל מדבריו נקבצו אלו ההקדמות התבאר הראוי מהבלתי ראוי:

2ביאור דברי הפרשה: אמר להודיע מה שיפול מהספק מצד המחשבה בענין התעסקות האדם בקנין השלמויות אשר העמל בהם הוא לבקשת המועיל והם שלמות הקנין וכשרון המעשה והוא שלמות המדות ושלמות המושכלות מהדבר שישאר לאדם שלא יפסד בכל עמלו שיעמול בזה המציאות השפל אשר כל הדברים הווים נפסדים. ואולם אמר תחת השמש לפי שהמחשבה אשר חייבה שלא יהיה לאדם יתרון בזה לא חייבם אותו אלא בקניינים אשר באלו הדברים ההווים הנפסדים כי המושכלות לנו הם עצמי הדברים אשר בכאן ומהותיהם ולזה חשבו הקודמים שלא תהיה בכאן ידיעה כמו שזכר הפלוסוף בשני ממה שאחר הטבע ולזאת הסבה אמר בכאן מצד זאת המחשבה שאין יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש אבל אם היה לו עמלו למעלה מן השמש הנה לא יחויב שלא יהיה לו יתרון. ואחר זה באר הסבה אשר יחשב בעבורה שאין יתרון בקנין אלו הדברים והוא שהם כלם הווים נפסדים עד שימצא בהם תמיד דור הולך ודור בא והנה לארץ עם פחיתותה יתרון על אישי האדם ושאר המורכבים שהיא קיימת ונשארת או ירצה בזה שהארץ אשר היא לעולם עומדת יש בה דור הולך ודור בא כי היא הווה נפסדת בחלקיה וזה הבאור השני הוא יותר נאות אצלינו ונתן אחר זה סבת ההוויה וההפסד אשר לאלו הנמצאים השפלים בתמידות ובסדור מדבריו בכח מחשבה שנית מקבלת למחשבה הראשונה והוא שבכאן טבעים קיימים אפשר שתהיה בהם ידיעה נשארת וזה שההוויה וההפסד ייוחס אל התקופות הארבעה אשר לכוכב כוכב כי בהיות נצוצו על הארץ יפעול בכאן באופן מה הפך מה שיפעלהו בהיות נצוצו תחת הארץ ואלו התקופות הם תקופות יומיות ועוד יתן מכוכב כוכב תקופות ארבעה מצד המזלות אשר יהיה בהם כי הפועל אשר יסודרו ממנו בכאן בהיותו במזלות הצפוניים הוא מקביל לפועל אשר יסודר ממנו בהיותו במזלות הדרומיים וכוכב אשר יהיה בו זה הענין אשר זכרנו יותר מפורסם הוא השמש כי הוא יעשה ביום האחד תקופות ארבעה ימשך מאחת אחת מהם לתגבורת ליסוד אחד מהיסודות וזה מבואר במלאכת הרפואה ויחדש השמש בשנה האחת תקופות ארבעה מתחלפות הטבעים עד שתקופת ניסן תגביר היסוד האוירי ותקופת תמוז תגביר היסוד האשיי ותקופת תשרי תגביר היסוד הארצי ותקופת טבת תגביר היסוד המימי וזה מפורסם מאד מענין השמש ולפי שאלו תקופות ילכו בסבוב ימשך מזה שמירת הנמצאות אשר בכאן על ענין אחד עם היות אישיהם הווים נפסדים ולזה אמר שכבר י זרח השמש וישקע ויעשה בזה תקופותיו היומיות וזה הולך בסבוב עד שהוא מיחל בהיותו שוקע אל שישוב לזרוח מפאת מזרח והוא גם כן חולק במזלות הדרומיים ואחר כך סובב במזלות הצפוניים רצוני שסבוביו הדרומיים הם ששה חדשים בפאת דרום וזה יהיה בהיותו במזלות הדרומיים וו׳ חדשים בפאת צפון וזה יהיה בהיותו במזלות הצפוניים והנה אלו הסבובים הם לולביים כמו שזכרו הראשונים לפי שאין השמש חוזר לזרוח ביום האחר מהנקודה בעצמה אשר זרח ביום הקודם אבל יזרח מנקודה אחרת נוטה ממנה ולזה אמר שהשמש הולך וסובב הרוח האחר מאלו כאלו תאמר הדרום או הצפון ועל סבוביו שב הרוח והמשל שהוא ילך לפאת דרום שלשה חדשים ובשלשה חדשים אחרים יתקרב לאופן המישור בשובו אל הסבובים ההם בעצמם אשר הלך בהיותו מתרחק לפאת דרום. וכבר אפשר שיפורש הרוח מענין רצון והביאור הראשון הוא יותר נאות. ולזאת הסבה אשר זכר ימצאו היסודות קיימים והווים נפסדים בחלקיהם. ולזה נמצא שכל הנחלים הולכים אל הים שהוא היסוד המים והים איננו מלא ר״ל שאין נוסף שיעורו בזה לפי שכבר יפסד ממנו כשיעור זה שיבוא בו מחוץ כמו שהתבאר בספר האותות ואל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת ובזה האופן ישאר היסוד המימי על ענינו. כל הדברים האישים ימצא בהם היגיעה עד שלא יוכל איש לדבר בהם לרבויים לא תשבע עין לראות אותם כי רבו מאד ואמנם אמר זה לפי שלא תוכל העין להשיגם כולם לרבויים ולפי שבהם עוד חלופים מצד טבעם האישיי עד שענין הדבר האשיי עתה הוא זולת עניינו אחר זמן מועט ולזה לא תמלא האוזן משמוע מוחשיה לרוב החלופים אשר בהם אלא שעם כל זה ימצאו בהם טבעים קיימים יתכן שנשאר בהם הידיעה וזה שמה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש באלו העניינים והשמירה אשר לטבעיהם מפאת הגרמים השמיימים לפי מה שנתן להם ה׳ ית׳ מהכח ביום הבראם. אין דבר שיאמר האומר זה חדש הוא כמו הענין בחדושים הגדולים אשר לא יפלו כי אם בזמן ארוך הפסד ההרים והפיכת הארץ ושוב היבשה הים והים יבשה והנה כבר היה זה לזמנים אשר היה אחד אחד מהם מלפנינו אבל הסבה שהביאה לחשוב בזה הענין שיהיה חדש היא שאין זכרון לראשונים שהיו במה שעבר מהזמן וגם לאחרונים שנראה אותם עתה לא יהיה להם זכרון עם שיהיו חדושם דבר חדש ואין הענין כן. ומזאת המחשבה השנית יתבאר בטול המחשבה הראשונה שהתחייב ממנה שלא יהיה יתרון בקנין החכמה ואמנם נשארה המחשב׳ הראשונה צודקת בקנין העושר וכשרון המעשה כי אין בהם בעצמם דבר קיים נצחי. וזה הכלל העולה מהדברים בזאת הפרשה: