רלב"ג קהלת ז:כז

1ביאור דברי הפרשה: אמר כל זה נסיתי בענין החכמה הנה כשחשבתי שכבר השגתי דרוש מה מצאתיו רחוק ממנו ולקושי השגת האמת בהרבה מהדרושי׳ וזה לסבות רבות אם מפני קושי ההגעה מהחוש מה שיצטרך אליו בהאמתת הדרוש ההוא אם מפני החומר יטעה ויביא לחשוב בענין המקרי שהוא עצמי או ירצה בזה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני הנה עם כל זה היה לי כוסף להשתדל בחכמה וזה הכוסף הטבעי הוא הסבה אל שישיג האדם מה שישיג באופן מה כמו שבארנו בראש באורינו לדברי שיר השירים. רחוק מה שהיה מענין הנמצאות כשנעלה אותם אל התחלותיהם הראשונות ויסודותיהם והוא עמוק עמוק מאד להשיגו. סבותי עצמי ולבי לחקור בענין הנמצאות ולבקש חכמת הטבע וידיעת הנמצאו׳ במה שהוא נמצא והחכמות הלמודיות ולחקור מה הוא הרשע היותר מגונה והוא המיוחס אל הסכלות והסכלות שהוא ההוללות ומצאתי היותר מגונה שבמיני הרשע ההמשך אל האשה כי ענינה מר ממות לבה הוא מצודים וחרמים ללכוד רבים וידיה הם בית האסורים מי שהוא טוב לפני האלהים ימלט ממנה והחוטא ילכד בה:

2ראה זה מצאתי אמרה המחשבה קהלת המקבצת כל הדברים כשחקרתי באחת אחת מהמחשבות המקובלות למצוא חשבון המחשבות ההן ולחקור איזו מהן צודקת ומה שבקשה עוד נפשי מענין ידיעת חכמה ודעת וחשבון אשר הם כל החכמות הנה מצאתי שכבר ישיג זה אדם אחד מאלף מאלו החוקרים בזה ואשה לא מצאתי שתגיע להשגת כל אלו הידיעות לחסרון דעתה ובריאתה וזה ממה שיוסיף ההרחקה בענין האשה. לא תתן לבך להרבה מהמחשבות המקבילות הנופלות בענין אהבת החכמה אבל ראה זה לבד שמצאתי והנה ה׳ יתברך עשה את האדם ישר והכין לו כלים רבים להשיג חכמות הנמצאות ולדעת שהכל מסתעף מה׳ יתברך ובני האדם בקשו מספרים רבים מההתחלות ולא השיגו שהכל נעלה אל התחלה אחת. מי בכל אלו הנמצאות השפלות כמו האיש החכם ומי יודע מושכלי אלו הדברים. הנה חכמת האדם תאיר פניו להשיג האמת בזה ועוז פני חומרו אשר הוא מסך מבדיל בינו ובין המושכלות ישתנה וישוב נאות אל השכל ונכנע. אני אשתדל לשמור מצות המלך והיא התורה כי היא מיישרת בענין החכמה הישרה נפלאה ובסבת שבועת האלהים שהשביע ישראל לקיים התורה. אל תמהר ללכת מפניו כשתתעסק במצוותיו שלא יראו המצוות עליך למשא כי זה יהיה סבה שתעמוד על כוונת התורה ותשיג מפני זה התכלית המכוון במצוותיה שהוא שלמות הנפש כמו שהתבאר במאמרינו לדברי התורה. וכאשר יהיה עם לבך דבר רע אל תתעכב בו לחקור אם הוא ראוי לעשותו אם לא להפליג בזה החקירה כי אין זה מן הראוי פן תפותה לעשות הרע ההוא לרוב התמדת מחשבתך בו כי יצר לב האדם רע מנעוריו אבל מהר להוציא מחשבתך מההשתדלות בענין הרע ההוא שהזהירה אותך התורה מעשותו כי כל אשר יחפוץ ה׳ יעשה והוא יענשך אם תסור ממצוותיו ויגמלך טוב אם תשמע אליו כי דבר ה׳ הוא מושל בזה העולם ומי יאמר לו מה תעשה. הנה מי שהוא שומר מצות ה׳ לא ידע דבר רע ר״ל שלא תשוטט מחשבתו בדבר רע כי הוא מתאוה תמיד מצות ה׳ יתברך או ירצה בזה שה׳ יצילהו מהמקרים הרעים הנכונים לבא עליו ולב החכם ידע עת ומשפט ר״ל שהוא ידע מתי יתכן שיקרהו רע מצד משפטי העליונים כי כבר יודיעהו זה ה׳ יתברך בצד מצדדי ההודעות כמו שבארנו ברביעי ממ״י ובבאורינו לספר איוב ובזה ישמר החכם מהרבה מהרעות הנכונות לבא עליו וזה כי לכל הפץ יש עת ראוי ומשפט מוגבל וכבר יגיע הרע לאדם משני צדדים כאשר לא ידע זה טרם בא הענין רצוני אם שהוא ישתדל להגיע לקנין דבר מה ולא יוכל עליו לפי שלא ידע העת הראוי לזה אם שכבר יפקד ממנו מה שקנהו מצד הסדור המסודר מהגלגלים בשלא ידע זה קודם ולא יקח עצה על ההצלה והנה כאשר יהיה הענין הרע מה יועיל לאדם דעתו במקרה ההוא המגיע מצד מה שיראה מזה והוא לא יוכל לשנותו בשום פנים הנה אין אדם שליט ברוח המנשבת למנוע נשיבתה ולא יוכל להרחיק המות כשהתחיל לדרוך אליו וגברו הכחות המתפעלות על הפועלות ולא יועיל החרב במלחמה כשיהיה שם האדם והיה משפטו שימות אבל יתכן הצלתו אם ידע זה קודם שימנע אז מההליכה במלחמה והעושר לא ימלט בעליו. והנה זה הוא התועלת המגיע משמירת התורה ומההשתדלות בחכמה. כל זה ראיתי ונתתי בלבי מענין המעשה אשר נעשה תחת השמש והוא שכבר יתכן שיחשוב האדם הרבה פעמים שיגיעהו טוב במה שיגיעהו רע והוא שכבר ימצא שישלוט האדם באדם ויקוה מפני זה שינצחהו בקלות וזה יהיה סבה שינוצח כי לא יתחכם אל שינצחהו בדרכים הראויים לרוב היותו בז לדבר ולזה יחבל לו ובזה האופן מרוע בסדור המגיע מפני העלם מהאדם מה שיתכן שיקרה לו ראיתי רשעים אשר כמעט אבד זכרם ונשכח והם באים בזה המציאות ויפרו וירבו ויצליחו ואשר הם ממקום קדוש והם הטובים ראיתי שהם הולכים מזה המציאות וקרוב להשכח זכרם וזה יקרה להם בעת רעה כאשר לא היו דבקים בה׳ יתברך באופן שיהיו מושגחים וישתכחו בעיר בעצמם אשר עשו בה הפעולות הטובות והנה זאת המחשבה היא הבל רצוני שאין ראוי שישובח מפני זה הרשע ויגונה הצדיק וזה שאין נעשה מהרה הגעת העונש על המעשה הרע וזה שבה שמלא לב בני האדם בהם לעשות רע כי הם אלו ראו שיגיע העונש על הרשע תכף בעשותו היו נשמרים יותר מעשיית הרע אבל ה׳ יתברך מאריך לחוטא מאד עד שהוא יעשה דרך משל מאה רעות קודם שיגיעהו עונש מוחש כמו שהתבאר בספר איוב. והנה יודע אני שטוב יהיה ליראי האלהים שייראו מלפניו כי הם יהיו נשמרים מהרבה מהרעות הנכונות לבא עליהם והם גם כן יגיעו אל הטוב האנושי והוא הצלחת הנפש ואולם הרשע לא יהיה לו טוב אנושי ויהיה משולח למקרי המערכת ולזה יתכן שלא יאריך ימים אבל יהיה כצל שאין לו מציאות מי שאיננו ירא מלפני אלהים. יש הבל אשר נעשה על הארץ שיבלבל זאת המחשבה האמתית שהגענו אליה והוא שיש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים מהשלוח למקרי הזמן מפני סור השגחת ה׳ יתברך או מפני תוכחתו ויסרו אותם על צד ההשגחה ויש רשעים שתדבק בהם ההשגחה הכוללת אשר מצד סדור המערכת בדרך שידמה להשגחה הראויה לצדיקים אמרתי שגם זה הבל ורוע סדור באלו הנמצאות השפלות. ומפני זה כאשר ראיתי רוע הסדור הזה שבחתי את השמחה שאין טוב לאדם תחת השמש להכאיב נפשו בהשתדלות דרישת החכמה וכשרון המעשה אבל שיאכל וישתה וזה הוא מי שילונו ה׳ יתברך בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלהים תחת השמש. והנה כאשר נתתי את לבי לדעת חכמה ולראות נימוס הנמצאות וסדרם וישרם הנה מי שישתדל בזה ימצא בכאב לב ובצער תמיד עד שאיננו רואה שינה בעיניו. וראיתי את כל מעשה האלהים שלא יוכל האדם להשיגו ואע״פ שכבר יעמול בו הרבה. הנה כאשר נתתי אלו המחשבות המקבילות אל לבי לברר הצודק מהבלתי צודק מצאתי שהצדיקים שומרי התורה והם החכמים יודעי נימוס הנמצאות וסדרם וישרם ופעולותיה כי התורה תיישירם אל זה כי כלם ביד האלהים רצוני שהוא משגיח בהם ומשתדל שתהיינה פעולותיהם ביותר טוב שבאופנים לשמרם מכל רע גם האהבה והשנאה אשר לאדם מזולתו שאין יודע האדם ויקרה לו מפני זה רעות רבות הכל הוא לפניהם ידוע ומושג כי ה׳ יתברך יודיע שזה מצד השגחתו בהם. ובאופן אחר ימצא בהם כל מה שישיגם מאלו המקרים כמו שימצא לשאר בני האדם ר״ל שכבר ימצא מקרה אחד לצדיק ולרשע ולטוב ולטהור ולמי שהוא הפכם והוא הטמא ולמי שיקרב קרבנות לה׳ יתברך ולמי שימנע מזה הטוב ההוא כחוטא והנשבע לשוא ולשקר כמי ששבועה ירא. ואפשר שיהיה הרצון בזה גם זה ימצא מקביל לזה בחוש והוא שאהבה והשנאה יודע האדם ויכשל מפני זה בדברים רבים הכל הוא לפניהם למכשול כמו הענין בשאר האנשים. הכל ימצא בהם כאשר ימצא לשאר האנשים עד שכבר יקרה מקרה אחד לרעים ולטובים וימשך פירוש זה הפסוק כמו שקדם אלא שאין זה במי שהם טובים במוחלט אבל ימצא זה במי שיקנה מהשלמות מעט כמו מי שהוא זובח לשם ועושה דבריו בטהרה וירא מהשבע לשוא ולשקר. וזהו התועלת המגיע ממה שביאר בזה הפסוק. זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש עם שהוא מביא גם כן מבוכה בלב בני האדם ומרחיק אותם מהשלמות וזה כי מקרה אחד לכל וזה דבר רע מאד וגם ימשך מזה שיהיה לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם ואחרי האדם ילך הלב אל המתים בלא שלמות אנושי אשר הוא הרע שבכל מיני הרעות ר״ל המות וההפסד וזה שמי שיחובר אל איזה שיהיה ממיני החיים יש בטחון כי עדיין אפשר לו לקנות שלמות והחיים אשר הוא בהם הם גם כן טובים בעצמותם עד שהעבד החי הוא טוב מהמלך המת. והמשיל זה הענין בכלב והאריה. וזה שהחיים משיגים שכבר ימותו ולכן ישתדלו מפני זה בקנין השלמות והמתים אינם יודעים ר״ל שאין להם השגה חדשה בדבר ואין עוד להם שכר זולת מה שיגיעו אליו בחייהם מהשלמות כי נשכח זכרם אשר היה כלי להגעת המושכלות ר״ל הכח הזוכר וזה כי החוש והדמיון והכח הזוכר הם כלים להגיע האדם אל מושכליו. גם אהבתם ושנאתם וקנאתם אשר מפניהם ישתדלו בהעמדת דרוש מה ובטול הפכו כבר אבדה וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש זולת מה שהגיעו אליו בחייהם:

3הכלל העולה מהדברים הוא שענין בקשת החכמה הוא חשוק מאד ואע״פ שהוא רחוק להשיגו אין ראוי שימנע האדם מפני זה מחקור בה. וזה יתכן שישלים לו בשני דברים. האחד שיתרחק מדבר אחד פחות יכסוף אותו הסכל והיא האשה אשר היא מצודים וחרמים ללכוד לב האדם באופן שתמנע אותו מכל שלמות נפשי. והשני הוא שידרוך בדרכי התורה כי היא מיישרת בתכלית להשיג האמתות. ואע״פ שהאנשים יתחלפו דעותיהם בהתחלות אשר הטעות בהם מרחיק האדם מהשלמות הנפשיי מאד הנה מפני זה אין ראוי להניח ולעזוב החכמה כי מי יהיה באלו הנמצאות השפלות שישוה לחכם היודע פשר הדברים וסודם ועם כל זה הנה התורה תיישרהו אל השגת האמת בכמו אלו העמוקות כמו שהתבאר מדברינו בפרושינו לדברי התורה. והנה באר בזה המקום שהחכמה נבחרת מאד ובה תועלת ג״כ בענין הטובות הגופיות ובשמירה מרעותיהם מצד דבקות ההשגחה האלהית לחכם והודעתו אותו הרעות והטובות טרם היותם כשהיה מוכן לקבל זה השפע. ואחר זה ספר קצת מחשבות יבואו לחשוב שאין תועלת באסיפת הקניינים ולא בשמירת התורה בכשרון המעשה וזה כי העושר אשר יחשוב שבו תועלת בעניינים הגופיים והוא התועלת המיוחד בו הנה לא יהיה הענין בו כן כי אנחנו נראה שהעושר בעינו יהיה סבה פעמים רבות להגעת הרע וזה שכבר יקרה שישלוט האדם באדם לרע לו אלא שזה יהיה מעטי ואין ראוי מפני זה להתרשל מלאסוף ולכנוס מהקניינים המצטרך לגופו ובכמו זה הענין יראו רשעים מצליחים מאד ואנשים צדיקים קשי יום מאד עד שיפסדו וישכח זכרם בעיר בעצמה אשר עשו הפעולות הטובות ומפני זאת המחשבה נטו הרבה מהאנשים אל הרשע לחשבם שאין שם גמול ועונש וכל שכן שהיה מקום לזאת המחשבה מצד מה שנראה מההשגחה הדומה להשגחה פרטית שתדבק לפעמים לרשעים ונראה מהרע אשר ידמה שבא על צד העונש שיגיע לצדיקים וזה יביא לחשוב שאין ראוי לאדם לעמול לו בקנין העושר ולא בכשרון המעשה ולא בשמירת התורה אבל שיאכל וישתה וישמח כל ימי חייו אשר הוגבל לו וגם בחכמה ידמה גם כן שאין ראוי להתעמל כי עניינה הוא חשוק למשתדל בה כ״כ עד שלא יתן שינה לעיניו מרוב העומק והמבוכות הנופלות בה עם שלא יוכל האדם להשיג באופן שלם חכמות הנמצאות כמו שזכרנו במה שקדם והנה חתם המאמר בזה הספק שאחר החקירה השלמה ימצא ענין הצדיקים והחכמים הוא הנבחר מאד כי עניינם הוא בשלמות ביד ה׳ יתברך והוא המשגיח בהם וגם מה שאין יודע האדם כמו הענין באהבה והשנאה אשר אפשר היותו כלי להגעת הרעות הנה הכל הוא לפניהם כי ה׳ יתברך יודיעם זה על צד ההשגחה כדי שישתדלו בהגעת הטוב הנכון לבא עליהם בשלם שבפנים וישמרו מהרע שלא יבא וזה אמנם יהיה בצדיקים שהם עם זה חכמים ואמנם הצדיקים מצד כשרון לבד יתכן בהם מפני העבר ההשגחה הפרטית מהם בקצת העתים שיגיע להם רע מה כמו הענין ברשעי׳ וזה הוא צדיק שאינו גמור כמו שאמרו רז״ל להתיר זה הספק: