רלב"ג על איוב, הקדמה

1אמר ר' לוי בן גרשום. ראינו לבאר הספר הזה, ר"ל ספר איוב, ביאור רחב ולהעמיק בענינו כיד שכלינו לראותנו זה הספר גדול התועלת

2בהצלחת האדם המדיניית והמדעיית ובכלל הנה נבנתה התורה בכללה על השורש המתבאר בזה הספר ולזה יחסו רז"ל זה הספר אל משה רבינו ע"ה ואמרו משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב ואולם נחלקו בענינו אם היה משל או דבר קרה וזה כי זה הדרוש אשר נחקור עליו בזה הספר הוא אם השם ית' משגיח באישי האדם כמו שחייבו זה פנות התורה ופוקד אותם על כל מעשיהם אם לא. וזה שכאשר יונח שהוא משגיח באישי האדם כמו שחייבו זה הפנות התוריות יחשב שכבר ייוחס אל השם ית' עול מצד רוע הסדור הנופל בטובת אישי האדם ורעתם ר"ל שכבר ימצא צדיק ורע לו רשע וטוב לו וזה הספק הניע הפילוסופים להאמין שהשם ית' בלתי יודע דבר מאלו הדברים הפרטיים כמו שנזכר במה שאחר הטבע.

3ולחוזק הספיקות הנופלות בזה הדרוש לא סרו הקודמים מלספק בו ולא יסורו המתאחרים עד שכבר נסתפקו בו גדולי החכמים והנביאים ואמרו רז"ל שכבר נסתפק בו משה רבינו ע"ה ואליו רמז במה שבקש ואמר הודיעני נא את דרכיך. וכבר יראה שהענין הוא כן מהתשובה אשר השיבו השם ית' על זאת הבקשה והוא אומרו י"י י"י אל רחום וחנון. וכן תמצא שחבקוק הנביא הסתפק בזה הדרוש באמרו למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו. וכן תמצא שדוד ע"ה הסתפק בו באומרו בספר תהלים כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם וגו'. הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל אך ריק זכיתי לבבי וסוף הדברים ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני.

4ולחוזק השאלות והספקות הנופלות בזה הדרוש המציאנו משה רבינו ע"ה זה הסיפור הנפלא אשר הותרו בו כל הספיקות הנופלות בו על דרך החקירות העיוניות כמו שיתבאר מדברינו. וזהו אשר הגיענו לבאר זה הספר כי לא ראינו בו לאחד מהקודמים המבארים ממי שהגיענו דבריהם ביאור יתכן שיהיה ביאור ענינו. אבל תכלית מה שכוונו הוא לבאר המלות והתיבות. ולזה היו רחוקים מאד מהנכונה בזה הביאור, וזה שראוי למבאר שינהיג ביאור המלות והתיבות לפי כוונת הענינים אשר כוונו בכלל הדברים כאשר היו המלות משותפות כמו הענין בזה הספר. ואם לא יתן אל לבו תחלה להבין כוונת הענינים לא יובן אליו ביאור המלות אם לא במקרה וזה מבואר בנפשו. ולזה היו הביאורים ההם אשר הורגלנו בהם מקטנותינו כבר מנעו ממנו הבנת דברי זה הספר זמן מה עד אשר פקחנו עיני שכלנו לעיין בעניני זה הספר והנהגנו אחרי זה ביאור המלות לפי הענינים ההם, ומצאנו שהמלות מתבארות בזה האופן בזולת זרות.

5ולא מצאנו שהתעורר אחד מהקודמים לחקור בדעות אלו האנשים אשר נחלקו עם איוב בזה הספר זולת המעט שכתב מזה הרב המורה בספר הנכבד מורה הנבוכים. וכבר העירנו מה שכתב מזה לחקור בדברי אלו האנשים חקירה מופלגת כדי שיתבאר לנו מדבריהם מה שנתייחד בו אחד אחד מהם.

6וכאשר הפלגנו העיון בזה האופן מצאנו דעותיהם על מספר החלקים אשר אפשר שתשפטם החלוקה בזה הדרוש למשכילים. ואולם אמרתי למשכילים לפי שהחלקים אשר תפול המחשבה בהם להמון האנשים בזה הדרוש הם בלתי מוגבלים ולא מוקפים. והוא מבואר שהוא ראוי למי שישלים החקירה בזה הדרוש ובזולת שיזכור הדעות אשר תשפטם החלוקה ותפול בהם המחשבה למשכילים ויזכור הספיקות הנופלות באחת אחת מהם וההתרים אשר אפשר שיותרו בהם עד שתתיישב לו בזה האופן הדעת האמתי.

7ואיך שיהיה ענין זה הספר ר"ל שיהיה למשל או ספור דבר קרה, הנה מפני שהמכוון ממנו בחבורו הוא להעמיד האנשים המטיבים בעיון על אמתת זה הדרוש הוא מבואר שראוי שיהיו הדעות אשר יזכרו בו לפי חלקי הסותר אשר יפלו בזה הדרוש למשכילים. שאם לא היה הענין בזה התאר לא היה מגיע מזה הספר ההתאמתות בזאת החקירה.

8והנה נבאר בע"ה עם ביאור דברי אלו האנשים איך נשלמו בדעותיהם כל חלקי הסותר וטענת כל אחד מהם בכל הצדדים אשר אפשר לו לטעון לקיים דעתו ולבטל דעת החולק עמו ולא הסכמנו בזה הביאור לבאר מפני מה נטינו בביאור מלה מלה ממה שבאר בה זולתנו להיות זה ממה שיתבאר במעט עיון למי שיראה ביאורנו זה, (עם) שאם נהגנו זה המנהג היו דברינו בתכלית האריכות והיה זה סבה שיקוץ בו המעין. והנה במקומות רבים מזה הספר נראו לנו ביאורים רבים ובחרנו הניאות מהם לפי הענין ולא רצינו לזוכרם כלם לבחרנו הקצור. ולזה אין ראוי שיקוץ המעיין אם יראו לו בקצת דברי זה הספר ביאורים אחרים נאותים זולתי אשר זכרנום.

9ועוד כי אין מחוק המבאר שיזכור כל הביאורים אשר אפשר שיעשו במאמר אשר יבארהו, ולא יגזור גם כן שלא ימצא למאמר ההוא ביאור זולתי אשר יזכרהו ולא תהיה תפיסה אם מצא למאמר ההוא ביאור זולת הביאור אשר זכרו.

10והנה אחשוב שמי שאמר מרז"ל בזה הספור שמשל היה אמנם הביאו לזה מה שראה מהפלגת החקירה בזה הדרוש על דרך החלוק ההכרחית אשר לא ימנע ממנה אחד מחלקי הסותר ולזה הרחיק היות אלו הדעות לקודמים לפי שהוא רחוק אצלו שימצאו במקרה אנשים יחד יחלקו בדרוש אחד ויהיו דעותיהם על מספר החלקים אשר תשפוט אותם החלוקה.

11ואולם מי שאמר שכבר היה הנה יחזק דעתו מה שאמר יחזקאל נח דניאל ואיוב. ואיננו בטל שימצאו דעות האנשים בדרוש אחד על מספר החלקים אשר תשפטם החלוקה, כי כבר זכר הפילוסוף דרושים רבים קצתם בטבעיות וקצתם באלהיות, נמצאו בהם דעות הקודמים על מספר החלקים אשר תשפטם החלוקה. ולזה לא הרחיק בעל זה המאמר היות זה הספר דבר קרה. וממה שיורה שזה הענין הוא ספור דבר שקרה הוא זכרו שם איוב ושם עירו ומספר קניניו ובניו בתחלה ובסוף ושם בנותיו ושכבר נתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם ומספר ימי חיי איוב. ומה שזכר גם כן משם רעיו ויחסיהם, אמר אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהו בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם, וזה כי כמו אלו התארים והספורים עשו בספורים האמתיים להוסיף ההאמנה בהם.

12וקודם שנתחיל בביאור זה הספר נקדים הקדמה אחת מקפת בכל מה שיכללהו זה הספר, ונאמר שהרעות הנופלות הם מיוחסות בכללם אל הסבה ההיולאנית או אל הקרי, וזה שהרעות הנופלות לא ימלטו משתהיה התחלתם במקבל בעצמו או מחוץ. ואמנם הרעות אשר התחלתם במקבל הם אם מצד המזג אם מצד המדות והתכונות הנפשיות. ואשר הם מצד המזג מבואר התיחסם אל ההיולי, כי הסבה בזה השמע הכחות המתפעלות אל הכחות הפועלות כמו שהתבאר ברביעי מהאותות. וכן יתבאר זה ברעות הנופלות מצד המדות והתכונות הנפשיות כי אלו הרעות יהיו כאשר לא יתנהג האדם בהם כפי מה שראוי, וזה לא יהיה מן השכל כי השכל אמנם ידריך האדם בהדרכה הראוי בדבר דבר מאלו הענינים האנושיים. וכן הרעות אשר התחלתם מחוץ אשר התחלתם המזג והבחירה כמו הענין במלחמות הוא מבואר ממה שקדם התיחסם אל ההיולי. ואשר אין התחלתם המזג ולא הבחירה כמו הפיכת הארצות והרעש והאש הנופלת מן השמים והנוהג מנהגם הנה לא יגיע מהם רע כי אם במקרה, וזה שלמה שהיו בכאן יסודות הפכיים והיה מדרך ההפכים שיפסידו קצתם קצת יחוייב שתהיינה בכאן סבות עליונות פועלות אותם ושומרות מציאותם ושיגבירו פעם אחת מן ההפכים על האחר ופעם יגבירו ההפך האחר וזה בסבוב ישר וסדור מתמיד כמו שהתבאר בטבעיות. ולזה יתחייב שיתהוה האש פעם והאויר פעם והמים פעם והארץ פעם, לפי היחסים אשר לפועל אצל המתפעל. ובזה ישמר זה המציאות השפל, לפי ששמירתו אמנם היא בשווי הנמצא ביסודות אשר הורכב מהם, וסבת זה השווי הוא זה הפועל המגיע אל היסודות מהגרמים השמימיים. ואמנם יגיע מזה רע במקרה מצד שיקרה שיפול האש על איש אחד ויהרגהו או שתהפך הארץ על היושבים בה מצד שקרה היותם שם. ובכלל הנה לא תמצא רע מגיע בעצמות מהשם יתברך, ולזה אמר אין דבר רע יורד מלמעלה.

13וראוי שלא יעלם ממנו שאלו המקרים אשר יפול בהם רוע הסדור הם מוגבלים באופן מה מהגרמים השמימיים, וזאת סיבת הגעת הידיעה באלו המקרים טרם בואם לנו, אם בחלום אם בקסם אם בנבואה, כמו שהתבאר בספר החוש והמוחש. וזה כי זאת ההודעה לא תהיה אם לא מסבה פועלת לה הידיעה באלו העתידות.

14אלא שעם כל זה כבר יתאמת התיחס אלו העניינים אשר בהם רוע הסדור אל ההיולי, וזה כי בעבור שהגרמים השמימיים משתתפים בהנהגת האדם והיה מחויב מפני זה שיגיעוהו קצת רעות מצד קצתם בעתים, מה העריך השם יתברך כששם בנו השכל להנהיגנו ולהשלים מה שחסר לנו מצד הנהגת הגרמים השמימיים. ולזה תהיה זאת ההגבלה אשר באלו המקרים מתיחסת אל ההיולי, כי השכל הוא השליט להטות אותנו מזאת ההנהגה כאשר נרצה. וכבר ביארנו זה בשלימות בבאורינו לספר החוש והמוחש ובספר מלחמות י"י.

15ולהיות השכל הוא השליט על זאת ההנהגה היו אלו המקרים אפשריים לא מחוייבים. והנה יתבארו בזה הספר הצדדים אשר ישמר האדם בהם מאלו הרעות מצד השכל האנושי להתאחדותו באופן מה בשכל הפועל. וראוי שתדע שאלו הרעות אשר נפל בהם רוע הסדור אינם רעות אנושיות, וזה שהרעות האנושיות ראוי שתהיינה בחלק אשר בו הטובות האנושיות, כי הנושא להפכים אחד. ולמה שהיו הטובות האנושיות בחלק מחלקי הנפש אשר נקרא שכל לא במזון והחוש, לפי שאינם לאדם במה שהוא אדם. הנה הוא מבואר כי הרעות האנושיות הם בזה החלק בעינו. וכמו שהטובות האנושיות הם שלמות השכל האנושי במושכלות כן הרעות האנושיות הם הפקד ממנו השלימות. זהו ממה שראינו להקדימו קודם שנתחיל בביאור זה הספר. והנה הסכמנו עם עצמנו לבאר ראשונה במאמר ממאמרי זה הספר המלות אשר באו במאמר ההוא אשר יצטרכו אל ביאור. ואחר כן נבאר ענין המאמר ההוא, ואחר כן נבאר הכלל העולה מן הדברים בזה הישרה מה להקל בביאור זה הספר ולהעמיד בקלות המעיין בדברינו על אמתת דברי הספר, ומהנה נתחיל ונאמר.