רלב"ג שיר השירים, הקדמה

1אמר לוי בן גרשום. ראינו לבאר המגלה הזאת והיא מגלת שיר השירים לפי מה שנראה לנו בה. כי לא ראינו ביאור יתכן שיהיה ביאור דברי זאת המגלה. אבל ראינו כל הביאורים אשר ביארו בה הקודמים ממי שהגיע אלינו דבריהם הולכים מהלך הדרשים. ובכלל מהלך מה שיאמר בו בדברים חלוף מה שכוון בהם. ואלו הדברים ואם הם טובים בעצמם אין ראוי שיושמו ביאורים לדברים אשר נאמרו עליהם על צד הדרש. ולזה אין ראוי למי שירצה לבאר העניינים האלו ודומיהם שימשכו אל הדרשים אשר נאמרו עליהם. אבל ישתדל לבד לבארם כפי כוונתם. ולא נכון לו כ״כ שיערב עם הביאורים דברי הדרשים ההם. כי הם אם שיבלבל המעיין מהבין מה שכוון בדבריהם וכ״ש בכמו אלו העמוקות אם שיהיה סבה שיקוץ בדברי המחבר. וזה לשתי סבות. אם לאורך הדברים אם להתערב בהם הדברים העצמיים במקריים כי זה כלו ממה שיביא לקוץ בדברים. ולזה שמנו כוונתינו לחבר מה שנראה לנו בזאת המגלה מזולת שנערב עם זה דברים אחרים יוצאים מהכוונה. ולא השתדלנו בביאורנו זה לזכור בו מה שאמרו רז״ל בקצת דברי זה הספר. וזה שמה שנאמר מהם על צד הדרש כבר התבאר שהוא בלתי ראוי שנזכרהו בזה הביאור. ואם הם דברים טובים בעצמם מאד. ומה שנאמר מהם לפי כוונת המגלה הוא עמוק מאד יצטרך לביאור כמו מה שנאמר עליו. ודי לנו משא בביאור דברי זה הספר עם עמקם בעצמם כל שכן כשנאמרו בכמו אלו החקוים והמשלים העמוקים לא שנוסיף על משאנו משא. מצורף על מה שימשך לזה ארך הדברים. וג״כ המאמרים ההם לא יעלם ביאורם אחר התבאר כוונת זה הספר. והנה נפריד מאמר לביאור הדברים והמאמרים אשר זכרום ז״ל בזאת המגלה ובזולתה אם על צד הדרש אם על צד הביאור אם ירצה האל עוזר בחיים. וראינו שזה יותר נאות עד שימצא ביאור המאמרים ההם בכללם במקומותיהם. ומהנה נתחיל בהצעה אחת מקפת בכל מה שיכללהו זה הספר והיא זאת:

2מבואר נגלה מצד התורה והנביאים ומצד העיון שההצלחה התכליתיית לאדם היא בשישכיל וידע הש״י כפי מה שאפשר לו. וזה אמנם ישלם לו כשיתבונן בענייני הנמצאות וסדרם וישרם ואופן חכמת ה' בשומו אותם על מה שהם עליו. וזה שאלו המושכלות יישירוהו אל הידיעה בש״י באופן מה. כי הפעולה מורה על הפועל הוראה מה. רצוני שהפעולה השלמה אשר בתכלית תורה על פועל שלם בתכלית השלמות מצד מה שהוא פועל. ומזה הצד לבד נשכיל ונדע הש״י רצוני מצד פעולותיו והם הדברים המאוחרים ממנו כי אין לו סבות קודמות כלל אבל הוא הסבה הראשונה לכל הנמצאות. ולזה הוא מבואר שאין לו סבות קודמות יותר ידועות ממנו יובילו אותנו אל הידיעה בו. וזה כי מה שאין לו סבות כלל כל שכן שאין לו סבות ידועות. וכבר נתבאר זה יותר לפי מה שיחשוב הפלוסוף מהש״י שהוא נמוס הנמצאות וסדרם וישרם. וזה כי כבר יתחייב לפי זה הדעת במי שידע קצת נמוס הנמצאות שישיג עצמות הש״י באופן מה. ואולם האמת בזה כבר בארנו בו בספר מלחמות הש״י. והחקירה בו הוא ממה שאין אנחנו בדרכו. ואיך שיהיה הנה מציאות השם ושלמותו מבואר נגלה הראות חזק ממה שיראה מחוזק החכמה במציאות כל הדברים הנמצאים על מה שהם עליו. כי לא יתכן שנאמר באלו הדברים עם היותם בתכלית השלמות האפשרי בהם והסדור המתמיד שיהיה מציאות במקרה בזולת סבה פועלת כמו שהיה רואה אפקורוס וסיעתו וכבר ביאר זה הפלוסוף בספר השמע:

3והנה נתבאר בס' הנפש שהשכל אשר בנו המתפעל הוא משולל בתחלת הבריאה מהמושכלות בכללם ולזה אפשר לו שישכילם כלם כמו שיקבל הספיר כל המראים מפני היותו משולל מכולם. ובהיות הענין כן הנה תהיינה כל המושכלות אשר נקנם ונשכילם נקנות. והוא נתבאר בס׳ המופת שכל מושכל נקנה יצטרך האדם בו לידיעה קודמת ושהוא שני חלקים אם מושכלות ראשונות אם מושכלות שניות והם הנקנות בהקש מהמושכלות הראשונות. והנה המושכלו׳ הראשונות נקנה אותם מהחוש עם ההשגות וזה אמנם יהיה בכח הזוכר והדמיון אשר בנו כי הדמיון יקנה לנו ענין המוחש עם הגלות החוש ובכח הזוכר ישלם ההשנות אשר בו ישלם העשות הגזרה הכוללת. ולזה יהיו אלו הכחות סבה אל קנותנו כל המושכלות באופן מה. ובכאן פועל אחר יותר נכבד בקנותנו המושכלות והוא השכל הפועל כמו שהתבאר בספר הנפש. ואין די בקנין שום מושכל מזולתו כי בו נבחין ענין ההשנות אשר יגיע מהחוש אם הוא עצמי לדברים ההם ונשפוט משפט בלתי בעל תכלית מפני זה הרבוי המוגבל אשר השיגה השגה בו מהחוש. רצוני שכבר נשפוט מפני זה המשך זה המשפט בכל איש מאישי המין ההוא ובכל זמן מהזמנים לאין תכלית. וכבר התבאר בספר הנפש ובס׳ החוש והמוחש כי לרשמים המגיעים בנפש מהמוחשים אשר הם חוץ לנפש מדרגות מהרוחנית. ושהמדרגה הראשונה מהרוחנית היא הרושם המגיע מהחוש בחוש מהחושים המיוחדים. והמדרגה השנית היא הרושם המגיע מהצורה אשר בחוש חוש מהחושים ממוחשיי אל חוש המשותף. והמדרגה השלישית היא הרושם המגיע מהרשום אשר בחוש המשותף אל הכח המדמה. והמדרגה הרביעית היא הרושם. המגיע מהרושם אשר בדמיון אל הכח הבורר. והמדרגה החמישית היא הרושם המגיע מהבורר אל השומר והזוכר. ולזה היו הרשמים אשר בכח השומר והזוכר יותר רוחניים מכלם כי כבר הפשיטו הכחות האחרים הרבה מהמשיגים ההיולאניים אשר לדבר המוחש אשר היה בהם פרטי ורמוז אליו. ולזה היו הרשמים אשר בכח השומר בכח הצורה המוחשת. וכן העניין ברשמים אשר בדמיון. רצוני כי הם בכח בצורה המוחשת. לפי שאלו הרשמים המגיעים באלו הכחות היו מהדברים המוחשים הפשיטו מהם הרבה מהמשיגים ההיולאניים אשר בדבר המוחש חוץ לנפש. וכן ראוי שיחשוב בכל כח נפשי מאלו עם הכח הנפשי שלפניו כאלו תאמר שהצורות הדמיוניות הם בכח ברשמים אשר בחוש המשותף לא בפועל לפי שהם יותר פשוטות מהם ויותר רוחניות:

4וראוי שתדע שהצורה המושכלת היא בכח בצורות האלו אשר באלו הכחות גם כן ואם הוא כח יותר רחוק. והמשל כי אחר שהפשיט השכל מהצורה הדמיונית המשיגים ההיולאניים אשר היה בהם זה הדבר המושג פרטי ורמוז אליו שבה הצורה ההיא בעינה כוללת ר״ל שהיא הטבע הכולל המשותף לאישי המין ההוא לאין תכלית. ובזה האופן הותר הספק אשר הניעו הקודמים אל המאמר בצורות והמספרים או אל המאמר בבטול הידיעה כמו שהתבאר במה שאחר הטבע: וראוי שלא יעלם ממנו שבהגעת זאת ההצלחה העצומה אשר אנחנו מוכנים אליה יש מהקושי העצום עד שהוא רחוק מאד הגעתה על תכליתה לאיש מהאנשים ואפילו חלק גדול ממנה לא יגיע כי אם לאנשים מעטי המספר מאד. וזה לשתי סבות. לקושי השגת ענייני הנמצאות על השלמות. והשנית לרבוי המונעים אשר לנו מההשתדלות בהשגה הזאת כפי הראוי:

5ואולם הראשון מאלו המונעים הוא רתיחת הטבע אשר לנו בתחלת הענין להמשך אל התאוות הגופניות. והשני הוא הטעאת הדמיון והמחשבה אשר יביאו אותנו לערב הדברים המקריים בעצמיים ולחשוב במה שהוא נמצא שהוא אינו נמצא וההפך:

6ואולם קושי הגעת ענייני הנמצאות על השלמות הוא לסבות רבות. הא' לקושי מציאות הדרך אשר תגיענו אל השגת דרוש הדרוש ממה שנחקור בו כאלו תאמר שנעתק אליו מהענינים העצמיים המיוחסי' לאותו הדרוש. והשנית להעלם ממנו בתחלת הענין הדרך אשר יובילנו אל השגת ענייני המציאות בשלמות כי בזה סדור מוגבל בו אפשר זאת ההשגה לא בזולתו כאלו תאמר שיוקדם בעיון מה שראוי להקדים ובזה מהקושי מה שלא יעלם כל שכן עם רוב החשק אשר לאנשים להשגת התכלית כי זה מה שיביאם להרוס ולהכנס ראשונה בעיון אשר הוא אחרון בסדר וזה הענין לא די שלא יקנה אותם שלמות אבל יוסיף על חסרונם חסרון. והשלישית להעלם ממנו הרבה מהדברים אשר ראוי שנחקור בהם ולזה לא יתכן שנשתדל איך יגיע האמת בהם כי מי שלא ידע הדרוש אשר יחקר בו כל שכן שלא ידע הדרך אשר יובילהו אל הגעת האמת בו. והרביעי לקושי קנותנו מהחוש מה שיצטרך בהשגת הרבה מהדברים הנמצאים. והחמישית לדקות העניינים בעצמם ועמקם. והששית לרוב הספקות הנופלות בכל אחד מחלקי הסותר. והשביעית להתחלף המפורסם בזה הדרוש לענין האמתי כי הרבה מה שנאמין מה שנהגנו לשמענו מקטנותנו. והשמינית להתחלף דעות המעיינים בדרוש ההוא חלוף רב להביא כל אחד מהם טענות רבות לקיים מאמרו ובכלל הנה בהגעת ההצלחה מהקושי העצום לסבות אשר קדם זכרם ולזולתם ממה שידמה להם ולזה לא סרו הנביאים והחכמים מהיישיר האנשים אל הדרך שתגיע להם בו ההצלחה כפי היכולת:

7והנה היתה התורה בזאת ההיישרה בתכלית השלמות ליחידים ולהמון. ואלו רצינו לבאר זה מדברי תורה הצטרכנו למאמר ארוך אבל נקצר ונעמוד מזה על מה שיש בו די לפי כוונתינו בזה המקום. ונאמר כי מפני שמה שראוי שנתיישר אליו תחלה הוא שלמות המדות הישירה התורה אותנו אל זה השלמות בביאור בהרבה מהמצות. ואולם מה שבא לתקון הנפש הושם נעלם לרחקו מההמון ורוב מה שהיישירה התורה אליו בעיון הוא אם בשרשים העיוניים אשר בהשגה לחכם מהקושי העצום ואם בשרשים הגדולים אשר הטעות בהם מרחיק האדם מאד מהשלמות האנושי. ולפי שכל פועל מכוון אל תכלית מה הוא ראוי שיכווין תכליתו מראשיתו כדי שיתיישר הפועל כולו נכח התכלית והיה בלתי אפשר זה להמון במה שצותה התורה משלמות המדות כי הם לא ידעו התכלית האנושי מה הוא הערימה התורה וקבצה בין שני הדברים. וזה כי היא רמזה אל זה התכלית וצותה בו והוא הדבקות בש״י והעירה על הרבה מהדברים העיוניים הנפלאים בקצת הספורים והמצות ובתאר המשכן וכליו כאלו היישירה בזה היחידים אל ששאר המצות התוריות הם בעבור זה התכלית. ואמרה בעבור ההמון מהרבה מהמצות כי מי שיקיימם ימשך לו אורך הימים והרבה מההצלחות המדומות וההפך כאשר לא יקיימם. ואם אין המצות התוריות בעבור זה התכלית. וזה כי ההמון בעבור שלא יצוייר אצלם זה התכלית אשר המצות התוריות בעבורו והיה האדם בלתי משתוקק לעשות פועל אם לא יצייר בו תועלת מה היישירה התורה אותם אל שיעשו אלו המצות תחלה לזה התועלת ומתוך עשותם העבודה הזאת ראשונה שלא לשמה יתיישרו אליו אחר זה לעשותה לשמה. ולא השתדלה התורה ללמדנו העיוניים בשלמות בדרכיהם לפי שאין זה לנביא במה שהוא נביא אבל אם היה הוא במה שהוא חכם. וכן לא סרו הנביאים והמדברים ברוח הקדש מהיישיר האנשים אל השלמות אם אל השלמות הראשון אם אל השלמות האחרון אם אל שניהם יחד וזה יהיה בשיהיה מה שיובן להמון ממאמריהם מיישיר אל שלמות המדות ומה שיובן ליחידים מיישיר אל שלמות המושכלות ומזה המון האחרון היה רוב ספר משלי:

8ואולם זה הספר והוא שיר השירים מיישיר היחידים לבד אל דרך הגעת ההצלחה ולזה לא הושם נגלהו מודל להמון. ובו העיר תחלה לפי מה שנראה לנו מדבריו על הסרת המונעים אשר הם מצד פחיתות המדות כי זה ממה שראוי שיקדם בסדר כפי מה שקדם. ואחר זה העיר על הסרת המונעים אשר מצד העדר הבחינה בין האמת והשקר. ואחר זה העיר על הדריכה בעיונים לפי הסדור הראוי והם כלם על שלשה מינים. כמו שזכר הפלוסוף במקומות רבים. מין הוא בגשם ויופשט מהגשם במאמר לא במציאות במו הענין בדברים הלמודיים. ומין הוא בגשם ולא יופשט מהגשם במאמר כמו הענין בחכמת הטבע כי העיון שם בצורה הוא מאשר היא שלימות לחומר והעיון בחומר הוא מצד היותו נושא לזאת הצורה. ומין אין עמידתו בגשם לא במאמר ולא במציאות כמו הענין בחכמת האלהות. והנה חייב טבע העניינים בעצמם שיהיו מדרגות העיון בנמצאות בזה הסדור. וזה שמה שיחקרו בו החכמות הלמודיות הוא לגשם במה שהוא גשם במוחלט לא במה שהוא גשם מה כאלו תאמר קל או כבד לא כבד ולא קל. ומה שתחקור בו חכמת הטבע הוא לגשם במה שהוא זה הגשם כאלו תאמר גשם משתנה או כבד או קל או לא כבד ולא קל. והנה החקירה במשיגי הגשם במוחלט קודמת לחקירה במשיגי גשם מה לפי שהעניינים הכוללים ראוי שיהיה העיון בהם קודם אל העיון בעניינים המיוחדים עם מה שקרה גם כן בעניינים הכוללים שיהיו יותר ידועים אצלנו כמו שהתבאר בראשון מהשמע. ובכלל הנה מה שישותפו בו דברים רבים הוא יותר ידוע לנו ממה שייוחדו בו ולזה היה העיון בזאת החכמה קודם בסדר אל העיון בחכמת הטבע מצורף לזה מה שאנחנו בו מחוזק הידיעה בזאת החכמה לבלתי הסתבכותם בחומר. ועוד שהיא תרגיל שכלינו ותוציאהו אל הפועל ותקנה לו טוב העיון ישמר בו מהטעאות בחכמות האחרות. ועוד בחכמות הלמודיות היישרה מה אל חכמת הטבע וחכמת האלהיות כמו שנתבאר בראשון מספר האלמגישטי:

9והנה חכמת הטבע היא בהכרח קודמת בסדר לחכמת מה שאחר הטבע לפי שחכמת מה שאחר הטבע הולכת ממנה מהלך השלמות והתכלית והיא גם כן תניח ממציאות המניעים הנפרדים שאינם גוף ולא כח בגוף מה שכבר התבאר בחכמה הטבעית. והנה האמות המגיע בחכמה הטבעית היא למטה מהאמות המגיע בלמודיות להיות רוב המופתים הנעשים בה מופתי ראיה ואין מדרך הסבות אשר נעמוד עליהם במופתי הראיה שיתנו המציאות אם היה נעלם ולזה תצטרך זאת החכמה אל התישבות בדעות יותר מהחכמות הלמודיות. וזה כי מי שירצה להעמיק בזאת החכמה ולא יאמין בדבר אם שלא היה בלתי אפשר לחלוק עליו יפול ממנו הרבה מזאת המלאכה:

10ואולם חכמת האלהות הנה עם מעלתה היה האמות המגיע לנו בה יותר חלוש להיותו לקוח מהקדמות מפורסמות לקוחות רחוקות. וביחוד במה שנחקור בו מהדברים אשר אינם גשם ולא כח משם והוא פרי החכמה ההיא ותכליתה:

11ואולם האמות המגיע בחכמה הטבעית הנה רובו הוא לקוח מהקדמות מיוחדות ומיוחסות. והנה מדרך ההקדמות המפורסמות שיבא בהם הולדת שני ההפכים או הסותרים ולזה נמנעה זאת החכמה למי שלא נתיישב ישוב חזק בדעות האמתיות מצד התורה ומצד העיון ולא שקטה רתיחת הטבעים בו פן יביאנו כספו להמשך אחר תאותיו להמשיך דעותיו בזאת החכמה לפי מה שיאות לו כמו שהתפרסם בענין אלישע אחר בהכנסו לפרדס. מצורף אל שהטעות המעט אשר יקרה בזאת החכמה הוא רב מצד מעלת הנושא והיות המבוקש מזאת החכמה תכלית ההצלחה האנושית. ולפי מה שהיה המבוקש בזה הספר הודעת הדרך אשר תגיע בו ההצלחות והיו בכאן ספקות עצומות אם היא אפשרית שתגיע חוייב שיודיע תחלה התר הספקות ההם. וזה היה ממנו לפי מה שנראה לנו מדבריו מראש הספר עד ראש הפרשה השלישית והוא אמרו לסוסתי וגו'. וכלל עם זה בו שם הספר ושם המחבר ומדרגתו ודרך המאמר בו והנושא אשר בו יחקור ותכליתו. ומראש הפרשה השלישית עד ראש הפרשה החמישית והוא אמרו קול דודי וגו'. רמז על ההשתדלות בהסרת המונעים אשר מצד פחיתות המדות. ומראש הפרשה החמישית עד ראש הפרשה השמינית והוא אמרו על משכבי וגו' רמז על ההשתדלות בהסרת המונעים אשר מצד הדמיון והמחשבה עד שידע להמלט מן הטעות ולהבחין בין האמת והשקר. ומראש הפרשה השמינית עד ראש הפרשה השלש עשרה והוא אמרו אתי מלבנון כלה וגו׳ רמז על הגעת החכמות הלמודיות. ומראש הפרשה שלש עשרה עד אמרו מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה וגו׳ רמז על הגעת החכמות הטבעיות לפי הסדור הראוי בה. ומאמרו מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת וגו׳ עד סוף הספר רמז הגעת חכמת האלהות. וזהו מה שראינו להציע קודם ביאורנו זה הספר והוא פתח גדול למה שנרצהו. וזה אמנם היה ממנו מפי שהקושי אשר בביאור דברי הספר הזה הוא משני צדדים מצד עומק העניינים בעצמם ומצד עומק החקויים אשר באו בזה הספר. וכאשר היישרנו תחלה אל הבנת העניינים ההם לא נשאר לנו כי אם הבנת עומק החקויים וזה ממה שלא יכבד עלינו. ואם העמסנו עלינו יחד שני הדברים יכבד עלינו מאד. ולזה היה הפועל ממנו במדרגת מי שיכבד עליו לשאת המשא יחד וכאשר חלקו לשני חלקים יקל עליו לשאת את החלקים ההם חלק אחר חלק. ועוד כי בזה הצד יקל יותר למעיין בדברינו להבינם ולעמוד על אמתתם. ולא יתבלבלו עליו מפני אורך הדברים והתקבץ בהם הבנת שני העניינים יחד:

12ומהנה נתחיל לבאר נכללות הרבה מהחקויים ומהמשלים אשר באו בזה הספר כדי שלא נצטרך לבאר זה ביחוד בכל מקום מהמקומות אשר באו בהם אל החקויים בו ונהיה בזה נשמרים מן ההכפל עם שבזה האופן היישרה מה להבנת דברי זה הספר בקלות. ונאמר שהוא מן הנראה בעצמו כי זה החכם המשיל בספרו זה האדם לירושלים מפני כי הוא לבדו מבין שאר המורכבות נבדל לעבודת השם כמו שנבדל לזה ירושלים מבין שאר העיירות והמקומות ועוד טעם ירושלים נגזר משלמות עד שכבר תקרא שלם כאמרו מלך שלם ויהי בשלם סוכו. ולפי שהאדם הוא השלם שבכל הנמצאות שבזה העולם השפל עד שהוא כמו עולם קטן המשילו לירושלים. ולזה המשיל כחות הנפש לבנות ירושלים. והמשיל השכל לשלמה להיותו מלך בירושלים וכן השכל הוא מושל באדם עד ששם שלמה מורה על שלמות זה החלק להיותו נגזר משלמות. ולפי שציון היה החלק היותר נכבד שבירושלים כי היה שם בית המקדש ובית המלך המשיל הכחות הנפשיות המתייחסות יותר אל פעולת השכל לבנות ציון. וידוע כי יער הלבנון היה בו בית המקדש ולזה נקרא שם בית המקדש לבנון כאמרו החפיר לבנון קמל ולזה תמצא שהוא בזה הספר ממשל נמשך לזה המשל מה שהתחלת הפועל בו הוא מהשכל אמר שהוא מעצי לבנון או מלבנון. אמר מעצי הלבנון. ונוזלים מן לבנון. אתי מלבנון. וכפל המשל בזה להעיר המעיין בדבריו אל שיבין כוונתו בזה המשל הנפלא כפי היכולת וקבל עם זה ההעלם מההמון מצד החקויים והמשלים אשר דבר בהם. וכן נאמר שהוא מבואר כי הוא ימשיל התחלת העת אשר יכשר בו לדרוך אל שלמות מה מהשלמיות העיוניות אל התחלת תת הצמחים פריים או אל התחלת סור צללי הלילה. ואופן המשל בזה מבואר כי אז יסיר חשך הסכלות ויחל אור החכמה להראות ואז תשתדל הנפש לתת פריה כשיגיע זה השלמות בשכבר נתיישרו אליו ההתחלות אשר מהם תעמוד על ענייני החכמה ההיא וכבר נכפלו המשלים בזה האופן הרבה בזה הספר. ולפי שהוא ימשיל השלמות בחכמה לפרי ימשיל מה שהוא הפרי בכח לפרחים ולשושנים כי הפרחים והשושנים הם בכח הפרי או הזרע אשר הכוונה אליו תחלה והם גם כן מה שיוציא תחלה הצמח כשישתדל לתת פריו או זרעו. ולזה יאמר בשכל במה שיגיע אליו מהדמיון שהוא רועה בשושנים כי בצורות הדמיונות תמצא בצורה המושכלת בכח וכן יקרא הדמיון הרועה בשושנים במה שיגיע אליו מהחוש לזאת הסבה בעינה כמו שזכרנו במה שקדם. ונמשך לזה המשל הדברים העיונים הטבעיים והאלהיים לבשמים ולשמנים מרוקחים למעלתם ולהיותם מעירים האדם אל שיעמוד על אמתתם ממה שיריח מהם תחלה והם העניינים המאוחרים מהם להוראתם על שלמותם ועל שלמות פועלם הוראה נפלאה כמו שיתעורר האדם לעמוד על הבשם כאשר הרגיש בטוב ריחו וזה כי הרגשתו בטוב רוחו יעמידהו על המקום ששם נמצא הבשם ויביא לו תשוקה אל שיבקשהו עד שיגיע אליו וזה גם כן נכפל הרבה בזה הספר. ולפי ששלמות השכל יגיע מהשכל הפועל באמצעות מה שישפיע אליו המדמה מהצורות הדמיוניות וזה אמנם ישלם ר״ל המצאת המדמה לשכל מה שיצטרך אליו מהחוש בדרוש דרוש בשיחשוק חשק נפלא להשמע לשכל ההיולאני עד שתהיינה פעולותיו כולם בעבודת השכל כפי היכולת המשיל זה החשק אשר בין הזכר והנקבה החושקים זה את זה להורות על הפלגת זה החשק. והמשיל השכל לזכר להיותו במדרגת הצורה לכח המדמה וזה דבר נמשך בכלל זה הספר. ודמה השפעת המדמה לשכל ההיולאני להנקה משדים כי זה נאות מאד להיות משל אל ההשפעה אשר תהיה מנקבה וגם כן כי החלב הוא עצם הנזון בכח והוא במדרגת ההיולי לו וכן הענין בצורות הדמיונות עם הצורות המושכלות. וראוי שלא יעלם ממנו התארים אשר שבחו בהם זה את זה החשוק את חשוקתו היו קצתם לפי המשל ולפי הנמשל וזה הרבה וקצתם לפי הנמשל לבד כאמרו שערך כעדר העזים כי לא יורה לפי המשל על יופי בשער במדרגה מה שהיה ראוי אם היה לפי המשל. וכן בטנך ערמת חטים. שררך אגן הסדר. אחות לנו קטנה וגו'. ואמר אחר כן אם דלת היא וגו׳ אם חומה היא וגו׳. כי זה לא יאות לפי המשל כלל. וזה ג״כ נמצא הרבה בזה הספר. וזה היה ממנו להעיר על הענין הנסתר ושלא יטעה אדם שיהיה המאמר בזה הספר לפי הנגלה. ובמעט מהמקומות היו התארים ההם לפי מה שנראה לנו לפי המשל לבד וזה להשלמת המאמר ותקונו וכאלו היה זה לקבץ בין ההעלם והגלוי כי זה מה שיוסיף העלם בדברינו עד שישלם בהם מה שראוי בכמו אלו הדברים והוא העלמם ממי שאינו ראוי להם והגלותם לראוי להם. וממה שראוי שלא יעלם ממנו הוא הקרא זה החשוק ראשונה שלמה ואחר נקרא המלך שלמה. אמר הנה מטתו שלשלמה. אפריון עשה לו המלך שלמה. במלך שלמה. כי זה מה שראוי להיותו לענין כל שכן בכמו זה המשל הנפלא בתקונו. וממה שראוי שנתעורר עליו הוא התחלפות השמות אשר נקראת בהם זאת החשוקה על מדרגותיהם. וזה כי בראשונה קראה רעיתי. ואחר כן קראה רעיתי יפתי. ואחר כן קראה כלה. ואחר כן קראה יונתי. ואחרי כן קראה רעיתי יפתי יונתי תמתי. ואחר כן קראה שולמית ובת נדיב. כי זה גם כן ממה שראוי להיותו לענין. וממה שראוי שנתעורר עליו אמרה בהשבעתה בנות ירושלים בפעם הראשונה והשנית בצבאות או באילות השדה אם תעירו ובפעם השלישית לא אמרה בצבאות או באילות השדה ולא אמרה אם תעירו אבל אמרה מה תעירו. ומה שראוי שנתעורר עליו הסדורים המתחלפים אשר באו בזה הספר בתארו שבחי זאת החשוקה ויפיה. וזה כי בפעם הראשונה החל לשבחה מראשה וירד בהם בהדרגה עד שדיה. ובפעם השנית החל לשבחה מראשה ולא עברו שבחיה ראשה רצוני שלא ירד מהם למטה מראשה. ובפעם השלישית החל לשבחה מרגליה ולא סר לעלות מהם עד שהגיע לראשה. וזה ממה שאי אפשר שלא יהיה לענין בכמו זה המשל המתוקן בתכלית התקון. ומה שראוי שנתעורר עליו באופן החכמה בהמשילו השלמות אשר ידרוך תחלה בהגעתו אל העליה על הרי בתר עד שיפוח היום וגומר והמשילו השלמות אשר ידרוך אחר כן בהגעתו אל העליה אל הר מור וגבעת הלבונה אמר עד שיפוח היום וגומר אלך לי אל הר מור ואל גבעת הלבונה והמשילו השלמות אשר ידרוך באחרונה אל העליה על הרי בשמים והעיון בכאן הוא בהתחלפות ענייני אלו ההרים. ולמה הוציא הראשון והאחרון בלשון רבים על הרי בתר הרי בשמים והשני בלשון יחיד אמר הר המור וגבעת הלבונה. ועוד למה לקח בשמים מיוחדים בהשגה השנית ובשלישית לקח בשמים על דרך הכללות כי זה גם כן ממה שראוי שיהיה לענין. וממה שראוי שנתעורר עליו מה שמצאנוהו מיוחד בפרשת אתי מלבנון בעניני גן זאת החשוקה ומה שלקט החשוק מגנו מתיבת עם המורה על הערוב והכללות שנכפל בה הרבה אמר פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים עם כל עצי לבונה עם כל ראשי בשמים מורי עם בשמי יערי עם דבשי ייני עם חלבי ראה איך נכפלה תיבת עם בכאן ולא תמצא זה בזה הספר בזולת זאת הפרשה כאלו העיר הנרדמים בזה ההכפל הנפלא שירגישו במה שכוון בזה. וזה משלמותו ורצותו שיובנו דבריו כפי היכולת למי שראוי שיבינם עם העלמם מן ההמון כמו שהוא מחוייב. הנה זה הוא מה שראינו להקדימו מעניני החקויים והמשלים אשר בזה הספר על השלמות:

13ואחר שנשלם לנו זה נתחיל בבאור זאת המגלה כפי מה שיעדנו: