רלב"ג שיר השירים א:יב

1עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו:

2בעבור שכבר קדם שזה השלמות יצטרך בהגעתו אל עזר אחר זולת השכל הפועל והוא החוש והדמיון והכח הזוכר. והיתה הכוונה בזה הספר להעיר על דרך זה השלמות לנו. ומה הדבר אשר יחוייב הגעתו תחלה. ואיך יגיע. עד שיכלה הענין בסוף אל הגעת השלמות התכליתי לנו. דרך בזה בזכירת המדרגה הראשונה בסדר מהמדרגות אל ההצלחה כאשר נחשוק אליה והיא שלמות המדות. וזה כל פרי זאת הפרשה עד אמרו קול דודי הנה זה בא וגו'. ושם הכח הנפשי אשר ילך במדרגת ההיולי אל השכל ההיולאני במדרגת הנקבה החושקת והשכל ההיולאני במדרגת החשוק. וזה דבר נמשך בכל מה שיבא בזה הספר. והנה זה הכח הולך במדרגת ההיולי באופן מה לשכל ההיולאני ובאופן מה במדרגת הפועל כמו שנזכר בספר הנפש. ואמר זה הכח הנפשי המעיר השכל ההיולאני לדרוך אל השלמות בהשלמו עד שיהי׳ המלך במסבו והוא השכל ההיולאני הבושם שלי יתן ריחו ויעירהו על הגעת המושכלות. ואמנם היה זה לפי שאלו הצורות הדמיוניות בהשנותם יעירו השכל על עשיית ההקדמות הכוללות ונתינת המשפט הבלתי תכלית. ואולם אמרו במסבו ירצה בו הדברים אשר ישיגם השכל כי הם עגולה סובבת. וזה שהדברים הנמצאים הם על מדרגות והם קצתם במדרגת הצורה והשלמו' לקצת וקצתם בדרך ההיולי לקצת. ולפי שהשכל יחקור במהות הדברים המוחשים אשר הם החמר והצורה הנה יקרה לו כשיחקור מההיולי שיעתק מהנכבד אל השפל עד שיגיע להיולי אין היולי אחר קודם לו. כאלו תאמר ההיולי הרחוק. וכשיחקור מהצורה יקרה לו ההפך מזה ר״ל שיעתק מן השפל אל הנכבד עד אשר יגיע אל הצורה אשר היא הצורה הראשונה לכל הנמצאות. כאלו תאמר הש״י. וישוב הדבר כאלו הוא סובב. וגם כן הנה ברוב אלו הדברים הטבעיים תהיה ההשגה בסובב. וזה שאנחנו ברוב נלך מהם מן המאוחר אל הקודם עוד נשוב ונביא מהקודם אל המשיגים המאוחרים ממנו. וזה מבואר למי שיעיין בחכמה הטבעית. כי בהרבה מהדברים תהיה השגתינו בה על זה האופן. או אמרו במסבו במקומו. וירצה מה שיתחיל להשתדל במושכלות. והענין א' איך שיפורש מאלו הפירושים:

3והנה לפי זה הביאור יהיה החשוק במה שקדם מזה המשל השכל הפועל והחושקת השכל ההיולאני. ומזה הפסוק עד סוף הסדר יהיה החשוק השכל ההיולאני והחושקת הכח הנפשי אשר ילך מהשכל ההיולאני במדרגת ההיולי. כאלו תאמר הכח המדמה או הצורות הדמיוניות אשר נרשמו בו מהדברים המוחשים באמצעות החוש והכח הזוכר. וזה זר מעט מצד הלשון ואולם הוא נאות מאד מצד הענין רצוני היות זה המשל אשר המשיל בחשוק וחושקת ירצה בו פעם בחשוק השכל ההיולאני ופעם הכח הנפשי ופעם השכל הפועל וכן הענין בחושקת שהוא ירצה בה פעם השכל ההיולאני ופעם הכח הנפשי ההולך ממנה במדרגת ההיולי. ואפשר שנאמר כי החשוק באמרו לסוסתי ברכבי פרעה הוא השכל ההיולאני והחושקת הוא הכח הנפשי אשר ילך ממנו במדרגת ההיולי. ואמר מספור מעלת הפלגת חשקה שהוא מדמה אותה לסוסיא אשר ברכבי פרעה לקלות מרוצתה. ואמר שיצטרך אליה קודם זה הקשוט במדות החשובות ושהיא מוכנת מאד אל זה הקשוט. ואולם אמרו תורי זהב נעשה לך הוא לפי שאין זה הקשוט מיוחס אל השכל לבד אם לא בעזר הרועים שקדם זכרם ובעזר שאר כחות הנפש שיסכימו ויכנעו לעבודת השכל. וזה נאות מאד לפי הלשון. ובזה יהיה בכל זה המשל אשר בזה הספר מורה על חשוק אחד וחושקת אחת:

4ואולם פרשת שחורה אני ונאוה אינו משל לחושק ולחושקת ולזה אינו זר אם ישוב המאמר אל השכל ההיולאני. ועם זה הנה אפשר שיפורש ג"כ כשישוב המאמר אל זה הכח הנפשי אשר ילך במדרגת ההיולי מהשכל. ויהי' שחרות זה הכח היותו משולל בתחלת עניינו מאלו הצורות אשר יביאו השכל ההיולאני אל שלמותו. והיותו נאוה הוא מצד היותו מוכן לקבלם. ואמר שהמונעים אשר לו אשר יבדילוהו משלמותו והם בעצמם מונעים השכל משלמותו הם מביאים חשך כמו אהלי קדר. ולזה קראם כיריעות שלמה לפי שהם מסך מבדיל השכל אל שלמותו. ואמר ששאר כחות הנפש נחרו בו ושמוהו משתדל במה שיאות להם וזה הפועל המיוחס לו אשר ילך ממנו מדרגת השלמות לא הניחוהו להשתדל בעשייתו. ואמר אל השכל ההיולאני הגידה לי מהו הדבר שחשקה אליו נפשי כדי שיוכל להתיישר בהמצאת הצורות הדמיוניות המצטרכות בהגעתו. ואיכה תרעה נפשי ר"ל מהו הסדר אשר תלך בו בחקירת׳ בדבר דבר מן הדברים הנמצאים. ואיכה תנוח לגורלה. ובכלל הנה יפורש הנמשך לפי האופן הקודם בביאור הקודם אין הבדל בזה. אלא שהמדבר בכאן הוא זה הכח הנפשי. והמשיב לו הוא השכל ההיולאני. ובביאור הקודם היה המדבר השכל ההיולאני. והמשיב לו הוא השכל הפועל. וזה נאות מאד מצד הלשון. ואולם הביאור הקודם נאות יותר מצד הענין: