רלב"ג שיר השירים ח:ה

1מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך:

2אמר מתחיל לספר זאת ההשגה ר״ל חכמת האלהות ומה שבה מהקושי בהגעתה מי זאת עולה מן המדבר כנפלא על זאת ההשגה איך אפשר שתשלם ממקום חרב אשר לא יעבד בו ולא יזרע וזה כי בשאר החכמות היו הדברים אשר בהם החקירה מושגים בחוש ומהם ישלם כל מה שישתדלו בהשגתו באלו הדברים מעצם הדברים ההם ואולם בכאן אין דרך בהשגתו כי אם בהקדמות רחוקות ולזה אמר שהיא מתרפקת על דודה רצונו שלבה הומה עליה בעבור דודה על אשר לא תוכל להפיק רצונו. והנה אין חבר לזאת המלה רוצה לומר מתרפקת ונחשוב שיהיה עניינה לפי מקומה על הצד שבארתי. ואפשר שנאמר והוא יותר נכון כי מתרפקת הוא מענין מרפק שהוא הזרוע כמו שביאר הר"מ בפירוש המשנה אשר לו ואמר שם שהוא ככה בלשון ערבי ירצה בזה שמרוב האהבה והחשק תשים זרועותיה על דודה וזה לפי המשל. ואולם לפי הנמשל ירצה באלו הזרועות שהיא תעזרהו בכל כחה להמציא אליו מה שאפשר אליה המצאתו להיות לו מבוא להכנס בחקירות אשר ירצה לחקור בהם והיא מתנצלת ואומרת אליו כבר עוררתיך תחת התפוח ר״ל כבר עזרתיך בהשגת הדברים המוחשים והם העניינים הטבעיים לפי ששם נולדת וגדלת עמהם והם דברים קרובים אל עצמינו ומוחשים אלינו ואולם בזאת ההשגה אשר יחקור עתה לא תשער איך יתכן שיהיה לו ממנה עזר ועם כל זה היא רבת החשק למלאות תשוקתו בכל אשר תוכל: