רלב"ג על התורה, שמות יג:א

1קדש לי כל בכור וגו' עד ויהי בשלח

2ביאור דברי הפרשה

3ואולם שאר דברי אלו הפרשיות הם מבוארים ואולם התועלות המגיעות מהם:

4התועלת הראשון הוא במצות. והוא מה שנצטוינו בענין הבכורות על האופן שהתבאר בפרשה השנית רוצה לומר שנתן בכור הבהמה הטהורה ונפדה פטר חמור ובכור האדם והתועלת באלו המצות הוא להזכיר הפלא ההוא העצום שעשה השם יתעלה ביום הכותו כל בכור בארץ מצרים באדם ובבהמה ולבני ישראל לא הגיע נזק כלל אבל הגיע להם מזה היציאה מעבדות לחירות וזהו חוזק היד אשר בו יצאו ממצרים כמו שאמר השם יתע' בראש זה העניין ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה וזה כי המכות הראשונות לא היו חזקות כחוזק זאת המכה והנה התועלת המגיע מזכירת זה המופת הנפלא הוא לפרסם כי יש אלהים שופטים בארץ ומשגיח בדבקים בו בזה האופן העצום מההשגחה והנה שרשי זאת המצוה לפי מה שנזכר ממנה הם ו':

5השרש הראשון הוא שהבכור הוא הזכר שנפתח בו הרחם תחלה שנא' פטר רחם וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליי' וכל בכור אדם בבניך תפדה. ונאמר בפרשת במדבר סיני פקוד כל זכר בבני ישר' כבר התבאר זה בד' מחולין ומב' ומג' מבכורות:

6השרש השני הוא שאם אין לאם רחם או שיצא דרך דופן או שבא אחר הנפלי' אינו בכור וזה מבואר חייובו מהשרש הקודם כבר נתבאר זה גם כן בד' מחולין:

7השרש השלישי הוא שבכור בהמה טהורה לחיה אינו נוהג כי אם בבהמה טהורה הבא ממנה קרבן ליי' והוא שור וכבש ועז אמר בפרשת קרח כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו ממנה ליי' ואמר גם כן אחר זה שם אך בכור שור או בכור כבש או בכור עז מגיד שבאלו לבד ינהג לא בחיה כבר הגבילו רז"ל כמה יטפלו הבעלים בבכור בהמה טהורה קודם שיתנוהו לכהן כי לא יוכן לכהנים להניק הבכורות כי אי אפשר להם שיניקום מבהמות קדשים כי אסור ליהנות מהם ומועלים בחלבם כמו שימעלו בגזה ועבודה שנ' לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך כבר נתבאר זה בג' ממעילה ובד' מבכורות:

8השרש הרביעי הוא שאין בכור בהמה טמאה נוהג במוקדשים שהם הם קדושים מעצמם והתורה אמרה הזכר תקדישו ובזה המקום אמר בבני ישראל יצאו קדשים שהם לגבוה כבר נתבאר זה בב' מבכורות:

9השרש החמישי הוא שבכור בהמה טהורה אינו נוהג אלא בארץ שנ' והיה כי יביאך יי' אל ארץ הכנעני אשר נשבע לך וגו' והעברת כל פטר רחם וגו' והנה זה התנאי שב אל בהמה טהורה לבד כמו שביארנו במה שקדם כבר נתבאר זה מג' מתמורה ומד' מחלה:

10השרש הששי הוא שבהתה שותפין חייבת בבכורה שנאמר כל פטר רחם בבני ישראל אך אם היה בה לגוי שותפות פטורה שהרי אינה בבני ישראל כבר נתבאר זה בא' ובשני מבכורות ובי"א מחולין ובה' ממציעא:

11התועלת השני הוא במצות והוא מה שהזהיר מלאכול חמץ בחג המצות שנ' לא יאכל חמץ ואולם שרשי זאת האזהרה הם שנים:

12השרש הראשון שלא יעבור על זאת האזהרה אם לא אכל כזית חמץ שנאמר לא יאכל חץ ואמר כל אוכל מחמצת והאכילה לא תהיה בפחות מכזית לפי הנהוג ממנה ואחד האוכל או הממחה ושותה הכל בכלל אכילה הוא וזה מבואר מצד הוראת הגדר כבר נתבאר זה בא' מי"ט ומכריתות ובב' מפסחים ובט' מחולין:

13השרש השני הוא שהחמץ בפסח הוא אסור בהנאה וזה מבואר מצורת המצות והאזהרות שבאו בזה וזה כי התורה צותה להשבית השאור מגבולין ושלא ימצא לנו ואולם לא יתחייב על ההנאה כרת כי מפני שבא הענש החמור על זה אכילה ושהיא יותר ראויה בזה הדין משאר מיני ההנאה ידענו לפי השרשים הכוללים שעל ההנאה הוא באזהרה לא בכרת וכבר נתבאר זה בשני מפסחים רוצה לומר שהחמץ הוא אסור בהנאה בז' ימי הפסח.

14התועלת השלישי הוא במצות. והוא מה שנצטוינו לזכור בליל חמשה עשר בניסן ענין המופתי' שעשה השם יתעלה ביציאת מצרים והתועלת בזאת המצוה הוא בעינו התועלת שזכרנו במצות הבכורות:

15התועלת הרביעי הוא במצות. והוא מה שצונו שלא יראה לנו חמץ ולא שאור בכל גבולינו בשבעת ימי הפסח וזה כלו הוא להרחיקנו שלא נאכל ממנו ולזה לא בא האזהרה בזה אלא כשהיה משלנו אבל אם היה משל הקדש או משל נכרי אין לחוש שנאכל אותו כי האדם לא יאכל מה שבידו משל אחרים אלא עם כל זה רצו רבותינו ז"ל שנוסיף בזה שמירה כשיהיה משל הנכרי כי אולי יקל האדם בזה ויאכלנו וישען שכבר ישלמהו לו ולזה רצו שיעשה לו מחיצה:

16התועלת החמישי הוא להודיע כי השם יתעלה עשה רבוי המופתים בארץ מצרים לתכלית שיאמינו בו ישראל ויספרו זה לבניהם בדרך שהתפרסם זאת האמונה הנפלאה בישראל תמיד עם שבזה תועלת לנטוע בלבנו בזה הגלות החזק שיקיים השם יתעלה היעודים שהבטיח על יד נביאיו הרבה פעמים כמו שקיים היעודים שהיו בענין יציאת מצרים וזו היא כוונת התורה בפרסום אלו העניינים בכל מקום:

17התועלת הששי הוא במצות. והוא לזכור מה שצוונו לכתוב בתפילין של יד ובתפילין של ראש אלו השתי פרשיות כדי שנזכור תמיד ענין יציאת מצרים והמופתים שעשה השם יתע' אז והנה התועלת בזה מבואר ממה שקדם והנה זכרה התורה התפלין של יד קודם תפילין של ראש כי האות אשר ביד הוא יותר מכוון לזה כי הוא יזכרנו כי בחוזק יד הוציאנו יי' ממצרי' ועוד כי תפילין של יד הם כנגד הלב ותפילין של ראש כנגד המוח. והנה הלב הוא יותר נכבד מהמוח כי הוא התחלה לו כמו שהתבאר בספר בעלי חיים ולזאת הסבה אחשוב שרצתה התורה שיהיו תפלין של יד בחתיכה אחת מן הקלף או מן הגויל ותפלין של ראש יהיו בחתיכות רבות להעיר כי מהתחלה אחת יצאו פעולות רבות מצד המקבלים כמו שהלב הוא התחלה אחת במספר והוא יתן למוח כח על החוש והתנועה וכן הענין בשם יתעלה כי הוא אחד פשוט ויסתעפו ממנו רבוי פעולות מצד המקבלים ובזה האופן הסתעפו ממנו רבוי המכרות והנפלאות לא שיהיו בו רבוי בעצמותו יתעלה והנה שרשי אלו המצות הם ט':

18השרש הראשון הוא שהמצוה בזה לכתוב אלו הפרשיות בתפלין בדיו ובעור בהמה טהורה וזה כי לא יתכן שיהיו על אלו המקומות שזכר הפרשיות האלו כי אם בזה האופן וכבר ביאר גם כן שהוויתם שם תהיה בכתיבה ממה שאמ' במזוזה וכתבתם באלו המצות בפרשת שמע והיה אם שמוע וכתבתם על מזוזות ביתך וגומר ולפי שהכתיבה לא תהיה על הנהוג כי אם בדיו ובעוד בהמה טהורה המעובדת באופן יאות לכתוב בו ידענו שכתיבת התפילין לא תהיה כי אם בזה האופן כמו שנתבאר מהשרשים הכוללים כבר נתבאר מהב' וז' וט' משבת ובב' ממנחות:

19השרש השני הוא שתהיינה פרשיות תפילין כתובות בהם באופן שהם עליו בזולת תוספת וחסרון ושנוי שנ' והיה לך לאות על ידך ולזכרון וגומר והיה לך לאות על ידך ולטטפות וגו'. ר"ל שיהיה מה שבאלו הפרשיות שם על האופן שהם בו בעצמן וזה יחייב שלא יהיה בהם תוספת וחסרון ושלא תפסד צורת אות מהאותיות ושתהיינה האזכרות הכתובות בהן כתובות לשמן שאם כוון בהם כוונה אחרת לא תהיה הפרשה שם על האופן שהיא בעצמ' ולא תהיה ג"כ לאו' ולזכרון כמו שכוון בה כבר נתבאר זה בג' ובד' ממנחות וי"ב משבת ובב' ובי' מגטין:

20השרש השלישי הוא שיהיה עבוד העור שיכתבו בו התפילין לשמן בדרך שתהיה הוויתם בכללה לאות ולזכרון או לאות ולטטפות כבר נתבאר זה בד' ממנחות:

21השרש הרביעי שיהיו הפרשיות מהתפלין כתובות בסדר שלהן בתורה וכבר ביארנו אמתת זה ממה שדקדקה התורה לכתוב בתפילין של ראש בפרש' הראשונה מאלו ולזכרון ובפרשה השנית ולטטפות להורות שהפרשה ראשונה ראוי שתכתב ראשונה ומזה נלמוד שכן הענין בשאר הפרשיות ר"ל שהם יכתבו בסדור שלהם בתורה וראוי יהיה להיות כן כי ראוי שנאמין שהשלמו' נמצא בתורה בתכלית מה שאפשר עד שיאן בה דבר ללא תועלת ומזה יחוייב שיהיה הסדור בפרשיותנו מכוון מהשם יעת' כבר נתבאר זה בשלישי ממנחות:

22השרש החמישי הוא שיהיו הפרשיות בתפלין של יד יחד בבית אחד ובתפילין של ראש בד' בתים וזה שכבר נאמר בתפיין של יד בשתי אלו הפרשיות והיה לאות שהוא לשון יחיד ואולם בתפילין של ראש בא בלשון רבים בזולת הפרשה הראשונה והנה אמרו רז"ל והיו לטטפות לטטפת כתיב וזה ממה שיורה הוראה מבוארת שאלו הפרשיות תהיינה שם בבתים מתחלפים באופן שיראה בהם הרבוי והיה זה כן לפי שהתפלין של יד הם כנגד הלב שהוא כח אחד ראשיי ותפילין של ראש הם כנגד המוח שהוא כח בלתי ראשיי יושפעו ממנו כחות החוש והתנועה שהם רבים במה שקנה הכח מהלב שהוא האבר הראשיי וכאלו העיד בתפלין של יד על מה שיושפע מהשם יתע' שהוא הראשיי המוחלט ובתפלין של ראש מה שיושפע באמצעות האמצעות הבלתי ראשיים אשר בסבת זה יושפעו מהש' יתע' פעולות רבו' ומצד זה שפעו ממנו רבוי המכות הנפלאות לא שיהיה בו רבוי בעצמותו וכבר נתבאר זה השרש בג' ממנחות:

23השרש הששי הוא שיונחו תפלין של ראש במוח שהוא כנגד בין העינים והוא המקום שמוחו של תינוק רופס ותפילין של יד במרפק והוא הפרק שבין הכתף והזרוע באופן שיהיו כנגד לבו כשיהיה מרפקו אצל צלעיו כדי שתהיה בזה הערה שיהיו הדברים האלה על לבבו ומחשבתו תמיד כבר ביארנו זה מלשון התורה באמרו והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך אצל ביאורנו בזה הפסוק וכבר נתבאר זה בג' מערובין ובג' ממנחות:

24השרש השביעי הוא שיונחו תפילין של יד ביד שלא ישתמש בה לקשור כדי שיוכל לקשרם ביד האחרת שנ' בפרשת שמע והיה אם שמוע וקשרתם לאות ולזה תהיה הנחתם ביד שמאל כדי שתהיה הקשירה בימין או ביד ימין למי שהוא אטר יד ימינו כבר נתבאר זה בג' ממנחות:

25השרש השמיני הוא שיהיו בה רצועות יקשו בהם באופן הראוי לקשור באלו המקומות באופן שיהיו שם תמיד בזולת קשירה אחרת וכבר ביארה התורה זה בתפילין שליד בפרשת שמע והיה אם שמוע שנ' וקשרתם לאו' על ידך כבר נתב' זה בג' ממנחות ומי' מעירובין ולפי שהרצועות הם מהדברים העצמיי' לתפילין יצטרכו גם כן שיהיו מעובדות לשמן בדרך שיתאמת בהן שיהיו לאות ולזכרון או לאות ולטטפו' כבר נתבאר זה הששי מסנהדרין ומד' מגטין:

26השרש הט' הוא שזמן הנחת התפלין הוא ביום לבד ולא בלילה ולא בשבת ולא בי"ט כי לא יתכן שיהיו אז אות לראות אות ולזרון על המנהג הטבעי ואולם בשבת וי"ט לא יהיו לאות כי הם בעצמם לאות על זאת הכונה בעינה כמו שיתבאר מדברינו בג"ה במה שיבא ולזה לא יהיה מיוחס אז לתפילין שיהיו לאות כבר התבאר זה בג' ממנחו ובי' מערובין ובא' מברכות:

27התועלת השביעי במצות. והוא לערוף פטר חמור אם לא יפדהו בשה ותועלת זאת המצוה הוא כדי שיפדוהו בעליו כי יקשה לו לעשות זה הפועל הזר ואולם שרשי זאת המצות הם עשרה:

28השרש הא' הוא שיהיה נפדה בשה לא בזולתו ושה יקרא הבא מהכבשים או מהעזים שנ' שה כבשים ושה עזים היה תמים או בעל מום זכר או נקבה ולא יקרא שה אם לא היה חי כי לא יקרא המת שה כי אם בשתוף השם לבד כבר נתבאר זה בא' מבכורות:

29השרש הב' הוא שזה הפדיון הוא לכהן כמו הענין בפדיון בכור אדם שנזכר אצלו וכבר נזכר זה גם כן בפרשת קרח עם שאר מתנות כהונה אשר נתנו לאהרן וזה מורה בלי ספק שזה הפדיון הוא לכהן כבר נתבאר זה בא' מבכורות:

30השרש השלישי הוא שפטר חמור אסור בהנאה כל זמן שלא נפדה ולזה צותה התורה לערפו שלא יבאו לידי תקלה כי אין בעריפתו תועלת אחר כמו שקדם כבר נתבאר זה בא' מבכורות:

31השרש הד' הוא שכבר יחויב לפדותו משיש לו שלשים יום כמו הענין בבכור אדם שנ' ופדויו מבן חדש פדה שהרי נזכ' פדיונם זה אחר זה בזה המקום ובפרשת קרח והם דומים זה לזה בשיש להם דין בכורה ואין בהם קדושת הגוף כבר נתבאר זה בא' מבכורות:

32השרש הה' הוא שאין פודין פטר חמור בפסולי המוקדשין והיה זה כן כי התורה זכרה שה סתם וזה יקרה שה מקושר עם קדש כי יש לו עדין קדוש עד שלא יוכלו הבעלים להנות ממנו בגזיזה וחלב ובהאכלתו לבעלים. ובכלל הנה ראוי שיפדה פטר חמור להתירו בהנאה כמו שהוא מותר בהנאה לבעלים ובכלל לא במה שנאסר ליהנות ממנו בהרבה מההנאות ועוד כי כמו שפדיון בכור אדם הוא לכהן לעשות ממנו כל מה שירצה כן הענין בפדיון פטר חמור כי כבר הוקשו פדיונם כבר נתברא זה בא' מבכורות:

33השרש הששי הוא שאם אין לו שה יוכל לפדותו בשוויו כמו הענין בהקדש לפי מה שיתבאר בפרשת אם בחוקותי שהוא נפדה בשויו ואם היתה הבהמה של הקדש נפדית בשויה כ"ש פטר חמור שאינו קדוש בעצמותו ובכלל הנה יראה שהתורה הגבילה השה בפדית הפטר חמור להקל לבעלי' כדי שיתרצו לפדות פטר חמור כי ערך השה הוא על הרוב קטן מערך הפטר חמור לא להחמיר עליהם כי הרשות בידם שלא לפדותו כבר נתב' זה בא' מבכורות:

34השרש הז' הוא שיהיה הולד חמור ואמו חמורתה שנאמר פטר חמור ולא יהיה פטר חמור לפי הנהוג על המנהג הטבעי אליו שיהיה המוליד והולד חמור כבר נתבאר בראשון מבכורות:

35השרש הח' הוא שאינו נוהג אלא בדבר שיפתח בו הרחם תחלה כמו הענין בבכור בהמה טהור ובכור אדם שאינו נוהג אלא בזכרים כמו שביאר ומשם יתב' זה בפטר חמור ובכם נאמר פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה כבר נתבאר זה בא' מבכורות:

36השרש הט' הוא שאם היה לגוי שום שותפות בנולד או באמו פטור מבכור אך בשותפות ישראל אינו פטור שנא' פטר כל רחם בבני ישראל לבד כבר נת' זה בא' מבכורות:

37השרש הי' שלא ינהג דין פטר חמור בכהנים ולוים כמו הענין בפדיון בכור אדם שכבר הקישן הכתוב בפדיונם כבר נתבאר זה בראשון מבכורות. ובזה תמו כל השרשים מזאת הפרשה: