רלב"ג על התורה, שמות כב:טו

1וכי יפתה איש בתולה עד וגר לא תונה

2ביאור דברי הפרשה

3ואולם התועלות המגיעות הם שנים:

4התועלת הראשון הוא במצות. והוא מה שצותה התורה בענין המפתה את בתולה שיקחנה לו לאשה או שישלם חמשים שקלים כסף לאבי הנערה והנה שרשי זאת המצוה הם ששה:

5השרש הראשון הוא שהמפתה נערה בתולה שאינה מאורשה ובא עליה משלם חמשי' שקלים כס לאבי הנערה מפני הנאת שהשכיבה אם לא רצה אביה לתתה לו לאשה למדנו שהיא נערה ושהם חמשים כסף מדין אונס הנזכר בפרשת כי תצא והיה זה כן כי מפני שהבוגרת אינה בתולה בשלמות כי פתחה הוא כמו פתוח ולמדנו שזה יהיה מפני תאות השכיבה שנאמר בפרשת כי תצא ונתן האיש השוכב עמה וגומ'. והנ המפתה חייב עוד לתת לאביה בושת ופגם יותר על חמשים כסף כמו שביארנו והפגם ששמין אותה כאלו היא שפחה הנמכרת בשוק כמה תמכר קודם זה וכמה תמכר לאחר זה ואולם צער אינו משלם כי המפותה אין לה צער וברצונה גם כן נעשה והנה יתבאר ששאר הדברים הם גם כן לאביה כי התורה ביארה שהנזק הוא לאביה בענין בתולה וכ"ש בושת ופגם ואולם אם לא עמדה בדין עד שבגרה הנה הכל שלה שנאמר באונס ונתן לאבי הנערה ואין זה אב הנערה כבר נתבאר זה השרש בג' מכתובות. ומזה המקום יתבאר שהאשה שאינה בחזקת בתולה כגון המגורשת מן הנשואים והשוטה והחרשת והגיורת והשבויה ומי שיצא עליה שם רע אין לה חמשים כסף שנאמר וכי יפתה איש בתולה ואלו אינה בחזקת בתולה. והאילונית גם כן אין לה חמשים כסף לפי שאינה נקראת נערב בעת מהעתים אבל היה אם קטנה אם גדולה. ואולם יתחייב באלו בושת ופגם מלבד החרשת והשוטה כבר נתבאר זה השרש בג' מכתובות:

6השרש הב' הוא שאינו משלם כסף אם לא בא עליה בדרכה שנאמר וכי יפתה איש בתולה מן המקום שהיא בו בתולה ולא אמר כסף ישקול כמוהר הבתולות ומזה המקום יתבאר שהקטנה שאינה ראויה לביאה והיא הפחותה משלש שנים ויום אחד שהרי היא הנשארת בתולה עם שאין ביאתה נכנסת בגדר השכיבה כבר נתבאר זה השרש בג' מכתובות:

7השרש הג' הוא שאם אין הנערה ראויה להיות לו לאשה כאלו תאמר שהיתה אסורה לו אינו פטור מפני זה מהקנס כי התורה לא אמרה מהורי מהרנה לו לאשה להקל מעליו אך יהיה פטור מהקנס בה אם היה חייב מלקות על בעילתה או אם היתה מהעריות שיש בהם מיתת ב"ד כמו שנבאר בשרשים הכוללים כבר נתבאר זה השרש בשלישי מכתובות:

8השרש הד' הוא שהמפתה אינו חייב עכ"פ לשאת את המפותה שאם היה הדבר כן היה התורה אמרת שלא יוכל לשלחה כל ימיו כמו שאמר באונס אך ישלם חמשים כסף אם לא רצה לכנוס כמו שביארנו כבר נתבאר זה בג' מכתובות:

9השר'ש הה' הוא שאם בא עליה ומתה קודם שעמדה בדין פטור מלשלם קנס שנאמר ונתן לאבי הנערה חמשים כסף והרי אינו אבי הנערה בשעת הנתינה כבר נתבאר זה השרש בשלישי מכתובות:

10השרש הששי הוא שהנבעלת בעיר חזקתה שהיא מפותה אם לא נתבאר שהיא אנוסה וזה מבואר ממה שאמרה התורה בנערה המאורסה בפרשת כי תצא כבר נתבאר זה השרש בספרי':

11התועלת השני הוא במצות והוא מה שצותה התורה להמית כל שוכב עם בהמה שנאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת ואולם שרשי זאת המצוה הם שנים:

12השרש הראשון הוא שהשוכב עם בהמה בין קטנה בין גדולה חייב מיתה ואע"פ שהבהמה היא טרפה בין שהיא חיה עתה הנה יש לו הנאה והנה גדר השכיבה הוא שיהיה בה קושי באבר הזכר כי בזולת זה לא תקרא שכיבה או ביאה כמו שהתבאר בשרשים הכוללים ואין הבדל בזה בין איש ואשה אם היתה נרבעת כמו שהתבאר בפרשת עריות והוא מבואר שמה שאמר שם ואת הבהמה תהרוגו אינו להקל על הרובע או הנרבע שאם אינה ראויה להריגה לא יתחייבו עליה מיתה וזה כי הפועל המגונה הזה הוא שאם היתה טרפה או בריאה ולא כוונה התורה גם כן לענוש הבהמה כי אינה בת עונש אבל הכונה היא למחות זכר הפועל המגונה הזה שלא ילמדו בני אדם לעשותו כבר נתבאר זה בט' מסנהדרין:

13השרש השני היא שזאת המיתה היא סקילה כמו שנתבא' בפרשת קדושים כבר נתבאר זה בז' מסנהדרין. והוא מבואר מהשרשים הכוללים שאם האיש או האשה ראוים לביאה אע"פ שהם קטנים הבהמה נהרגת ושאין הבדל בזאת השכיבה בין שתהיה כדרכה בין שלא כדרכה: