רלב"ג על התורה, בראשית ב:א

1ויכלו השמים והארץ וכל צבאם

2ביאור דברי הפרשה:

3איר שכבר זכר מדרגות הבריאה בשלמות חתם מאמרו שכבר נשלמו באלו הששה ימים השמים והארץ ומה שבהם מן הנמצאת ולפי שזאת הפעולה אינה במדרג' המלאכה אשר נעשה אנחנו באומנו' שלא תצטרך אל הפועל אחר ההשלמה כאלו תאמ' הבית כשיבנה כבר יתקיים ואם נעדר הבונה אבל היא צריכה אל הפועל תמיד יעמידנה וישמרנה כמו שהתבאר באלהיות הנה זכר שביו' השביעי חשק השי"ת הסדור המושכל אשר לנבראות שהחשק ההוא הוא סבת קיום המציאות כמו שקדם ואז שבת מכל מלאכתו אשר עשה ר"ל שלא נצטרך אחר זה לחדש הנמצאות על זולת המנהג הטבעי והנה נתיחסה ליום השביעי זאת ההשג' והחשק אשר הוא סבת קיום העולם על ענינו אחר שנברא כי היא כמו מדרגת שביעית לבריאה אבל היא המדרגה היותר נכבדת:

4אמרו בב"ר משל למלך שעשה לו חופה סיידה וכיירה וציירה מה היתה החופה חסרה כלה שתכנס לחופה. כך מה היה העולם חסר שבת. ורבנן אמרי למלך שעשה לו טבעת מה היתה חסרה חותם שלה כך מה היה העולם חסר שבת וזה מאמר נפלא מאד לפי מה שרצהו כי בלי ספק מה שאמרנוהו לא יתכן שיאמר על הזמן אשר יכללהו יום השבת כי איננו הולך מהלך השלמות והתכלית מהנבראות כמו שהמשילו וכאשר התישב לנו זה הפירוש הנה אפשר שנפרש ויכל אלהים מעניין ההשלמה ויהיה הכל הולך אל מקום אחד עם הפירוש הראשון וזה כי זאת ההשלמה אמנם היא במה שיתמיד השם ית' להמציא הנמצאות באופן שהם עליו וזה אמנם יהיה ממנו במה שיושפע ממנו תמיד על האופן שזכרנו והיא כמו מדרגה שביעית לבריאה ולזה נתייחסה ליום השביעי ולהורות על עניין חדוש העולם ובאופן אשר יעמיד בו הש"י זה המציאות אחר שבראו בירך אלהים את יום הז' וקדשו. וזה אמנם היה כשנתן התורה באמרו' כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ וגו'. על כן ברך אלהים את יום השביעי וקדשו כי היתה לו מנוחה מכל מלאכתו אשר ברא לעשות המציאות תמיד על עניינו כמו שקדם וראוי שלא נעלם מדוע לא נקרא הש"י בכל מה שקדם מספור מעש' בראשי' כי אם אלהים ובמה שבא אחר זה נקרא יי' אלהים לולא בדברי נחש וחוה עד עניין קין והבל ומענין קין והבל עד סוף הפרק נקר' יי' ואחר זה נקרא לפעמים אלהים ולפעמים יי' כי זה בלתי אפשר שלא יהיה לענין כמו זה המאמר השלם. ונאמר כי מה שתגזרהו החכמ' האלהית שיהיה הוא מה שהמציאו הש"י בששת ימי בראשית כי מה שנהיה היה כפי הסדור המושכרל לש"י מענין המיאו' אשר יתכן שישתלשל ממנו כשרצהו השם ולזה אמרו רז"ל שהעולם נברא במדת הדין והנה תמצאם שיקראו מידת הדין מה שיאות אל טבע המציאות ומידת רחמים מה שיעשהו יי' על זולת המנהג הטבעי להשגיח על עונש חסידיו ויראיו וכאשר התישב לנו זה נאמר כי השי"ת ואם אחד פשוט בתכלית הפשיטות הנה יתואר בשני אלו השמות ר"ל יי' אלהים משני צדדים מתחלפים וזה שמצד עצמותו יתואר בשהוא יי' כמו שאמר זה שמי לעולם והוא השם המור' על עצמותו אשר לא ישתתף עמו זולתו כי הוא מורה על עניין חיוב המציאות אשר ייוחד בו הט"י ר"ל שמציאותו הוא מצד עצמותתו ומציאות זולתו הוא נשפע ממנו כמו שיתבאר בג"ה בפרשת ואלה שמות ומצד מה שיתכן שיושפע ממנו זה המציאות וינהיגהו בהנהגה המתוקנת בתכלית מה שאפשר נקרא אלהים ולפי שאחר שנשלמה הבריא' בששת ימי בראשית הספיק לזאת ההנהגה אשר ינהיג בה העולם השיגו עצמותו כמו שקדם אשר זאת ההשגה היא עצמותו נקרא יי' כמו שהתבאר למי שעיין בספר הנפש ובחכמות האלהיות הנה שבלקרא אותו בשם אשר יורה על עצמותו ועל זאת ההשגה יחד ולזה קראו יי' אלהים. וכבר אמרו בב"ר שהוא מזכיר שם מלא על עולם מלא הוזה מאד נאות למה שזכרנוהו ומזה הצד יתבאר שכבר יספיק להעמיד המציאו' מה שיורה עליו או מה שיורה עליו שם אלהים כי הכל עניין אחד וזה כי מצד השיגו עצמו אשר זאת ההשגה היא עצמותו נקרא יי' אלהים וזאת ההשגה מספקת בקיום המציאות על עניינו ומצד השיגו הסדור המושכל אשר לנמצאות יתואר באלהים כי בזאת ההשגה תשלם ההנהגה המתוקנת למציאות וזאת ההשגה היא ג"כ השגת עצמותו כמו שקדם ולזה נקרא אחר זה פעם יי' ופעם אלהים. הנה זה הוא מה שנראה לנו בזה המקום והוא נפלא מאד ומסכים ללשון התורה ולאמת בעצמו ובכאן נשלם לנו הביאור המסכים לאמת וללשון התורה בכל מה שבא במעשה בראשית. ישתבח וית' הצור המגלה לנו עמוקותיו ברוב רחמיו וחסדיו על כל ברכה ותהלה. וראוי שלא נקצר מלתת תודה לקודמים במה שדברו במעשה בראשית כי הם ואם נמצאו רחוקים מאד מהכונה אשר מצאנוה בכאן כמו שתראה ממה שביאר בזה הרב המורה גספרו הנכבד מורה הנבוכים והחכם ר' אברהם א"ע בפירוש התורה הנה הם היו סבה באון מה להעמידנו על האמת בזה ואולם השלמות המאמר בחידוש העולם והתרת הספקות הנופלות בו מדרך העיון היה ממנו בספר מלחמות יי' ולא ראינו בכאן לזכור דבר מזה כי יצטרך זה למאמר ארוך לא יכילהו זה הספר ומהנה נתחיל לבאר שנמשך לזה בתורה מספור סודות המציאו' ואנחנו מתנצלים תחלה אם לא ימצאו דברינו מסכימים ללשון התורה כמה שקדם לנו מהביאור לפי שפוטי הכתובים על האופן שנמצאו מסכימים ללשון הענינים הנמשכים לזה הושמו בתורה העלמים מאד במשלים חזקי העלם וההסתר':

5והתכלית המכוון בו לפי הנראה לנו הוא להודיע הכלים אשר נתן י' ית' לאדם להגיעו אל ההצלחה הנפש אשר בה יהיו לנו אלו החיים הנצחיים ואנחנו מציעים בכאן הצעה מקפת בכל מה שילכלהו זה הספור הנמשך לזה עד פרשת והאד' ידע את חוה אשתו וזה שכבר התבאר בספר הנפש כי השכל האנושי ערום בתחילת הבריאה מכל המושכלות אשר ישיגם ושהשכל הפועל הוא אשר ישפיע לו המושכלות באמצעות החושים והכח הדמיוני והכח הזוכר וזאת ההשפעה אשר ישפיע לו בהודעת סודות המציאות העמוקים תדמה לברק או ללהט החרבה המתהפכת שיוצץ פעם ויעלם פעם מפני קושי הגעת ההתבודדות אשר יצטרך לשכל האנושי מבין שאר כוחות הנפש בזה האופן מההשג' כמו שביארנו בביאורינו לשיר השירי'. וכבר זכר זה הרב המורה גם כן בספרו הנכבד המורה נבוכים וכבר ביארנו זה בראשונה ממלחמות יי' שההצלחה שתגיע לאדם בהשכילו מנימוס הנמצאות וסדרם וישרם כפי מה שאפשר לו ושבזה האופן יחיה שכלו החיים הנצחיים ויות' מה שאפשר שיודע לו מסודות המציאות הוא מה שבזה העולם השפל. ר"ל הסדור המושכל אשר לו ואולם בשמים ומה שעליהם במדרגה תהיה השגתו חלושה לרוחק מציאותו ממציאותם בעצם ובמקום וכבר התבאר בספר הנפש שהכח המדמה והכח המתעורר יביע הב"ח אל מה שיתנועע אליו או ממנו וזה המדמה כבר יצייר דבר מהמדברים המוחשים ויתעורר כח המתעורר מהציור ההוא ויגיע הב"ח אל שיתקרב למוחש ההוא אשר ציירו הכח הדמיוני או שיברח ממנו ולפי שבזה האופן יקרה לאדם שימשך אחר ההנאות הגופיות אשר הם המרחיקות אותו משלמותו הנה יהיה הכח המתעורר הוא יצר הרע והכח הדמיוני הוא המנהיגנו הנה כבר התבאר לך שהכח הדמיוני הוא כלי להגעת השלמות לאדם והוא בעינו כלי להרחקת השלמות אלא שזה אמנם יהיה מצדדים מתחלים המכוון בו ביצירתו הוא ההגעה אל השלמות ומבואר גם כן שבכאן הגות אנושיות אינן לאדם במה שהוא אדם אבל ישתתף בהם באופן מה לב"ח והוא השגת הטוב הרע כאלו תאמר ידיעת הערב מהדברים והבלתי ערב אשר הוא טוב ורע אצל קצת האנשים והמועיל מהם והמזיק והנאה מהם והמגונה כי על כל אלו דברים יאמר הטוב והרע לפי מה שיראו האנשים עד שקצתם ישים הטוב הערב והרע הפכו וקצתם יראה שהטוב הוא הכבוד והרע הפכו וקצתם יראה שהטוב הוא הנצוח והשררה והרע הפכו וקצתם יראה שהטו' הפעולו' היפות והרע הפכם כמו שנזכר כספר המדות. הנה אלו הדברים ואם הם מגיעים לאדם באופן מה מהשכל באמצעות החושים כמו העניין בשאר ההשגות האנושיו' הנה לא יגיע בקניינם לאדם ההשארות הנפשי המכוון בו אבל אולי ירחיקהו ממנו וזה אם נמשך לדברים הערבים להנאה המגעת לו מהם אם מצד שיכלה זמנו בחקירות אלו הדברים ותמנע ממנו ההשגה בנימוס הנמצאות וסדרם וישרם אשר בה תהיה ההצלחה האמיתית כמו שקדם ואולם אמר שכבר ישתתף כאלו ההשגות באופן מה לב"ח וכן תמצא בקצת הב"ח ההשגה המועיל והמזיק עד שהם יברחו מהדברים המזיקי' להם ואם לא קדם להם הרגשה כברוח אפרוחי התרנגולים מהעוף האוכל אותם והשה מהזאב ויקרבו אל הדברים המועילים כמו שתמצא בחולדה שכאשר נשכח הנחש תלך לעשב אחד בעל קוצים ותגלגל עליו כדי שינקב עורה במקומות רבים ויצא ממנה ארס הנחש וכן תמצא כסנונים שכאשר ינקרו עיני אפרוחיה תבקש עשב הסנונים אשר הוא מועיל לזה תועלת נפלא ובכלל הנה מה שתמצא מזה לב"ח הם הרבה וכן תמצא בקצת הב"ח השגת המגונה והנאה עד שיאמרו שהסוס לא יבא על אמו והגמל לא ישמש בפני כל בריה ותרנגול לא יזקק לתרנגולות אם לא פייסה תחלה ולהיות דעות האנשים מתחלפות בעניין הטוב והרע זה האופן מהחלוף עד שהטוב אצל קצתם הוא זולת הטוב אצל קצתם יתחלפו תכונות האנשים חלו רב כי כל אחד מהם יבחר במה שהוא טוב אצלו כמו שנזכר בספר המדו' ומבואר גם שנקבת האדם תתיחד מבין שאר הנקבות הב"ח שהיא נבראת לעבודת הזכר באשר ישלם לו הפנאי להשתדל במושכלות להגיעו אל הצלחתו. ואולם נקבות שאר הב"ח לא ימצא בהם זה היתרון לזכר על הנקבה. הנה זהו מה שראינו להציעו קודם שנכנס לביאור זאת הפרשה וכמעט שכל ענייני זאת הפרשה מבוארים בו: