רלב"ג על התורה, הקדמה

1אמר לוי בן גרשום יתברך ויתעלה הצור הממציא בתבונתו וחכמתו ודעתו הנמצאות בכללם אשר במציאותם מהחכמה והחנינה מה שאי אפשר שישיגהו זולתו בשלמות ישתבח היוצר אשר מחשקו להטיב לנמצאות ולהגיע אותם מהמציאות החסר אל המציאות השלם השגיח באלו הנמצאות השפלות והעלה מציאותם מדרגה אחר מדרגה עד שהגיע את מציאות האדם ועם מה שהשגיח במציאותו בזה האופן הנפלא אשר השגיח בו בתכונת אבריו וכחותיהם והכלי' אשר נתן לו לשמור מציאותו לא נמנע מהשגיח בו במה שידריכהו אל שלמות האמתי אשר הוא פרי כל האדם אשר בעבורו נמצא בזה החומר השפל מה שנמצאו מהצורות וזה אמנם היה ממנו בנתינת זאת התורה האלהית אשר היא נימוס יגיע המתנהגים בו בשלמות אל ההצלחה האמיתית. וראוי שלא יעלם ממנו שאי אפשר לנו להשיג בשלמות מה שבמציאות התורה מאופן החכמה והחנינה אבל נדע מזה מעט ונסכל מזה הרבה כמו שאי אפשר לנו להשיג בשלמות מה שבמציאות הנמצאות על מה שהם עליו מאופן החכמה והחנינה. אבל נשיג מהחכמה אשר ביצירתם מעט כמו שיתבאר למי שיפליג העיון בחכמת הנמצאות וידע יחס הסדור אשר נשיגהו לנמצאות אל הסדור המושכל אשר ממנו השתלשל מציאותם. וכבר הרחבנו המאמר בזה הענין במאמר הראשון והחמישי בספר מלחמות יי בחקרנו אם אפשר שישוב השכל אשר בנו במדרג' השכל הפועל. וראוי שיהיה הענין בזאת התורה כן להיותה אלהית ר"ל שהיא מסודרת מהשם יתע' כמו שהתפרסם לכל האנשים היום עם שהוא האמת בעצמו ולהיות כונת התורה זאת הכונה אשר זכרנו נחלקו ענייניה בהכרח לשלשה חלקים גדולים:

2החלק הראשון והוא אשר יחשב שאליו לבדו היתה הכונה בתורה הם המצות המקיפות במה שנצטוינו להאמינו ולעשותו וכמה שהוזהרנו מהאמינו ומעשותו והם תרי"ג מצות לפי מה שנתפרסם ממספרם:

3והחלק השני הוא החלק המקיף החכמה המדינית אשר לא יתכן בו מצוה ועבירה לרוחק המצא השלמות אשר יישיר אליו במדות והתכונות בהמון האנשים כלם כמו שאפשר זה במצות התוריות. והמשל שאם צותה אותנו התורה שלא נכעוס אלא על מה שראוי לכעוס עליו ובשיעור הראוי ובמקום הראוי ובעת הראוי. ולא נשמח רק על מה שראוי לשמוח בו ובעת הראוי ובשיעור הראוי ולא נתגבר רק על מה שראוי ובמקום הראוי ובשיעור הראוי וכיוצא בזה בשאר המדות והתכונות היו האנשים כלם בחטא תמיד זולתי מעט ומזער מהם. ומה שהוא בזה התואר הוא בלתי ראוי שתפול בו מצוה ואזהרה כי זה יהיה מביא האנשים להקל בקיום שאר המצות ואזהרה כי זה יהיה מביא האנשים להקל בקיום שאר המצות כשיראו שאי אפשר להם הרבה ממצות התורה. ולזה העירתנו התורה על זה החלק במה שספרה לנו מספורי הקודמים המפורסמים בשלמות בעניין מנהגיהם להיישירנו ללכת בעקבותיהם ולהתנהג במנהגיהם וספרה לנו עם זה קצת מהמעשים המגונים שנעשו והתכלית הרע שתגיע מהם כדי שנברח מעשות כמו אלה המעשים:

4והחלק השלישי הוא מה שהקנתנו התורה מחכמת הנמצאות אשר לא יתכן שנגיע אליו בדרכי העיון כי אם בקושי גדול אם לא נעזר בזה בספוריה הנבואיים ואל כמו אלו החלקים בעצמם נחלקה חכמת התלמוד אלא שאין ספוריה נובאיים אבל הם ספורים שהעידו עליהם אנשים גדולים מפורסמים כשלמות ומן ההכרח היה חלק הנימוס התוריי לשלשת החלקים האלה לפי שהשלמות האנושי לא יגיע בשלמות אם לא בהגיעה השלמות במדות ובעיון על השלם שבפנים והחלק המקיף בחכמה המדינית אשר לא יתכן בה מצוה ואזהרה הולך מהלך השלמות באופן מה אל מה שיקנוהו המצות והאזהרות התוריות מתקון הגוף:

5והחלק המקנה חכמת הנמצאות אשר בהשגתם מן הקושי העצום הולך גם כן באופן מה מהלך השלמות אל מה שיקנוהו המצות והאזהרות התוריות מתקון הנפש. ואין ראוי שיסופק המצות והאזהרות התוריות מתקון הנפש. ואין ראוי שיסופק עלינו מה שימצא במצות מהמעשים אשר יעירו ויישירו באופן מה אל השגת חכמת הנמצאות אשר בהשגתם מהעומק והקושי החזק כמו העניין במלאכת המשכן ושאר מה שיבא בתורה ממה שינהג זה המנהג. וזה שאנחנו נאמר בהיתר זה הספק שעם כל זה יצדק מאמרנו שהחלק השלישי מהחלקים שזכרנו הולך מהלך השלמות אל מה שבא במצות התוריות ותקון הנפש. וזה שזה החלק מיישיר בעצמות וראשונה אל חכמת הנמצאות והמצות ההם הם מישירות אליו בשנית לפי שהם חיקוי והמשל לסדור הנמצאות עם שזה החלק מישיר אותנו ג"כ להכנת החקויים ההם והמשלים. ועוד שמה שבא באלו המצות מההערה אל חכמת הנמצאות והוא מזה החלק השלישי וזה שהמצוה ההיא אינה להבין ההערות ההם אבל לעשות המעשים ההם אשר יש בהם אלו ההערות והמשל כי התורה לא צותה אותנו שנכון מכלי המקדש ותכונתו הדברים אשר הם מעירים עליהם אבל צותה אותנו לעשות אותם בזה האופן ובכמו זה האופן בעינו יקרה שיתערב החלק השני מחלקים שזכרנו בחלק הראשון. ובהיות העניין כמו שספרנו הנה טעה מי שיחשוב שכל מה שבא בחכמת התלמוד זולת ביאור המצות התורייות הוא דבר אין צורך בו בחק החכמה התלמודיית אבל הוא בלי ספק הכרחיי בזאת החכמה התוריית כמו שביארנו ואחר שהתישב לנו זאת מכונת התורה ראינו לבאר אותה ולבאר מה שהישירה אליו בדבר דבר ממנה מאי זה שיהיה מאלו החלקים השלשה שזכרנו לפי מה שאפשר לנו ולא נבטח שיעלו בידנו כונות התורה בשלמות כי זהרחוק מאד שתגיע השגתו לאחד מבעלי העיון כמו שקדם אבל נבטח בג"ה שיעלו בידנו הרב' מכונותיה וזה ממה שלא יעלם מהמעייני' בדברינו. והנה הסכמנו שנניח בכאן על צד השרש המונח מה שהתבאר מהדברים העיונים במקומותיהם וזה שאם באנו לבאר הדרושים ההם בכאן יארך המאמר יותר מן הראוי ובהיות העניין כן הוא מבואר שראוי למי שיעיין בביאורינו שתקדם לו ידיעה בחכמה העיונית. ולזאת הסבה בעינה לא הסכמנו שנביא בזה הביעור מה שאמרו רז"ל בדברי התורה על צד הדרש כי אלו המאמרים הם דברים טובים בעצמותם מאד הנה אינם באורים לפסוקי התורה אשר סמכו אותם להם ואנחנו אמנם נכון בכאן לבאר דברי התורה לפי הוראתם בעצמם ואם הבאנו בביאורינו זה דברי הדרשים ההם יארך יותר מן הראוי יקוץ בו המעיין. והנה בביאור המצות והשרשים אשר מהם יצאו כל דיניהם אשר התבארו בחכמות התלמודיות לא יהיה במנהגנו בכל המקומות לסמוך אותם השרשים אל המקומות אשר סמכו אותם חכמי התלמוד באחת מי"ג מדות לפי מנהגם וזה שהם סמכו אלו הדברים האמתיים המקובלים להם במצות התורה לפסוקים ההם להיות כדמות רמז ואסמכתא לדברי' ההם לא שיהיה דעתם שיהיה מוצא אלו הדינין מאלו המקומות כי כבר יוכל האדם להפך כל דיני התורה בכמו אלו ההקשים עד שאפשר בהם לטהר את השרץ כמו שזכרו ז"ל אבל נסמוך אותם אל פשטי הפסוקים אשר אפשר שיצאו הדינין האלו מהם כי בזה תתיישב הנפש יותר ואין בזה יציאה מדברי רז"ל כי הם לא כונו כמו שאמרנו שיהיה עכ"פ מוצא הדינים ההם מהמקומות אשר סמכו אותם להם אבל הם אצלם מקובלים איש מפי איש עד משה רבינו ובקשו להם רמז מן הכתוב כמו שזכר הרב המורה בספר המצות ובפירוש המשנה. והנה בסמכנו אותם הדינים לפשוטי הכתובים תועלת להשאיר יותר זכרון אלו הדינים בנפשותינו כי פסוקי התורה אפשר שיזכרו בקלות לרוב התמדתנו בקריאתם וכאשר יוצאו מפשטי הכתובים ההם באורי' המצוה יהיה זה סבה אל שיזכרו באורי המצוה בכללם עם זכירת הפסוקי' ולזאת הסבה בעינה ראינו שנתן סבו' במצוה מצוה לפי קצורנו כי עם שידיעת הסבות הוא משלמת הידיעה בדברים אשר הם להם סבות הנה ימשך לזה גם כן השאר הידיעה כי הדבר כשיודע בסבותיו תהיה הידיעה בו יותר קיימת ויותק נשארת. וראוי שלא יעלם ממנו שאי אפשר בנתינת הסבות בכמו אלו הדברים התוריים שינתנו סבות מחייבות מציאות המצוה ההיא חיוב הכרחי כמו הענין בחכמות הלמודיות ואי אפשר גם כן בזה ניתנת הסבות ממי הסבות הנתונות בחכמה הטבעית כי זה ממה שלא יתכן בשום פנים לפי שטבע הנושא התוריי אינו באופן שיקבל כמו זאת האמתה כבר ביאר זה הפילוסוף בספר המדות ושם ביאר כי האמת' הנופלת כדבר דבר תהיה לפי מה שבטבע הנושא שיקבל ממנה וכבר ביאר זה ג"כ בראשון ממה שאחר הטבע וכבר זכרנו זה שלא יקל המעיין בסבות אשר נתן אותם בביאורנו זה במצות התוריות אם לא תהיינה במדרגת הסבות הנאותות בחכמות אשר מטבע נושאיהם לקבל האמתה יותר שלמה מהאמתה הנופלת בדברים התוריים ובמה שינהג מנהגם. ומהנה אתחיל זכרון המקומות אשר נשתמש בהם בביאור המצות:

6המקום הראשון הוא שהתורה תקח הפרט תמורת הכולל וזה יתחלק לשני מינים המין האחד שילמד מהפרט הנזכר במצוה כוללו כאלו תאמר שכבר נצטוינו שלא נחרוש בשור ובחמור יחדו ונזכרו בכאן שור וחמור תמורת כל שני המינים שיהיה האחד טמא והאחד טהור ונזכרה בכאן החרישה תמורת כל מלאכה שישתתפו בה הב"ח הטהור עם הטמא כמו שנתבאר זה העניין מזאת המצוה בשמיני מכלאים ובמקומות מפוזרים מהתלמוד וכבר יתבאר מתי נלמד מהפרט הכולל ומתי לא מעניין המצות ומהמלות הנופלות בה כמו שיתבאר לך מדברינו כשנשתמש בזה המקום. והמשל שעניין המצוה הזאת יחייב שיהיה הדין כן בשאר הב"ח ר"ל שלא נשתתפם במלאכה אחת כשיהיה האחד טמא והאחד טהור כמו שנבאר שם בג"ה. המין השני שנלמד מן הדין הנזכר במצוה הפרטית דין כולל המצוה ההיא אשר ראוי בו זה הדין כמו שהוא ראוי במצוה הזאת או יותר. והמשל שהתורה זכרה בזמן אכילת התודה שהוא קדשים קלים שהוא ליום ולילה ומשם ואילך יהיה הנותר נשרף ושתקה מלבאר זמן אכילת קדשי הקדשים כמו החטאת והאשם וזולתם לפי שהם ראוים בזה הדין כמו התודה או יותר מזה ולזה יהיה הדין בזמן אכילת קדשי הקדשים כדין התודה בשוה כמו שנבאר בחמישי מזבחים וכבר זכר הפילוסוף זה המקום גם כן במקומות ההלציים:

7המקום השני שכאשר יהיה בתורה מאמר אחד סתום לא נודע פירושו והיה המאמר ההוא מבואר במקום אחר מהתורה הנה נלמד ביאור המאמר הסתום מהמקום האחר אשר הוא מבואר בו. והמשל שכבר חייבה התורה חטאת לעושה בשגגה אחת מכל מצות יי' אשר לא תעשינה או אשם על אשר לא הודע אותו כמו שהתבאר בפרש' ויקרא ולא נודע בביאור אלו המצות אי זה הם ממצות התורה וכבר נלמד פי' זה המאמר ממה שנאמר בכיוצא בזה בפרשת שלח לך שכבר תמצא שם אם מעיני העדה נעשתה בשגגה כמו שנאמר בפרשת ויקרא ונעלם דבר מעיני הקהל ועשה אחת מכל מצות יי'. ותמצא שחייב שם לצבור פר כמו שחייב בכאן אלא שהוסיף שם שעיר ותמצ' שחייב שם ליחיד עז בת שנתה כמו שחייב כאן כשבה או שעירה. ולזה למדנו שהמצו' אשר יהיה זה הקרבן עליהם הם מסוג המצוה הנזכרת בפרשת שלח לך אין הבדל ביניהם אלא שהנזכרת בפרשת שלח לך היא שקולה כנגד כל המצות והיא ע"ז והנזכרות בפרשת ויקרא אינן נתלות בהם שאר המצות. ולזה אמר בפרשת שלח לך את כל המצות האלה ובפרשת ויקרא אמ' אחת מכל מצות יי'. ואי אפשר שנאמר שיהיה אמרו את כל המצות האלה שאם שוגג בכלם יביא פר ושעיר שהרי נתחייב ממה שנ' בפרשת ויקרא שיביאו פר על כל אחת מהמצות ששגגו בהם וכאשר התישב זה יתבאר שהפרט הנזכר בפרשת שלך לך יהיה במה שחייבים על זדונו כרת כמו שנבאר שם באמרו והנפש אשר תעשה ביד רמה הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. אף מה שנזכר מזה בפרשת ויקרא יהיה במה שחייבין על דונו כרת כמו שנבאר זה בהוריות ובכריתות:

8המקום השלישי הוא מה שיתבאר מפני הוראת הגדר שיורה עליו השם ההוא והמשל שכבר אמר' התורה בפסח שיהיו נמנין בו אנשים באמרו לפי אכלו תכסו על השה ולמדנו מזה שהתורה רצתה שאי אפשר שיהיו נמנין על השה אלא בעודו חי וזה כי גדר השה לא ידבק על השה השחוט:

9המקום הרביעי הוא שהפעולות אשר זכרה אותם התורה ראוי שיובנו באופן אשר יורגל עניין אלו הפעולות ובאופן שיהיו בו יותר שלמות משל מה שביארו לפי המורגל באמרו ונפל שמה שור או חמור אמרו ז"ל ונפל עד שיפול בדרך נפילה ומה שביארו מתנאי הרבה מהפעולות שיהיו ביום כי המורגל מהפעולות הוא שיהיו ביום ולא בלילה עם שבו גם כן תהיינה יותר שלמות וכן מה שזכרו מהפעולות הנזכרות בתורה שמתנאיהם שיהיו נעשות ביד מהעשות ביד ימין כי בזה תהיינה אלו הפעולות יותר שלמות עם שזהו היותר נהוג מהם. ואולם משל מה שביארו לפי העניין שהיה בו הפעולות יותר שלמות מה שאמרו בתפילין של יד שהוא ראוי שיהיו כנגד הלב ותפילין של ראש על המוח כי באלו המקומות תהיינה אלו הפעולות יותר שלמות להביא אותנו לתת לבבנו ומחשבתנו בעניין אלו הפרשיות הנכתבות שם וכבר נבאר במקומו איך יתבאר שאין כונת התורה לשים התפילין בבין העיני' בעצמם ועל היד בעצמה וכאשר היה זה כן הנה ראוי שנאמר שכונת התורה שיושמו התפילין במקום שלמעלה מן היד אשר תהיה בו זאת הפעולה היותר שלמה ושיושמו התפילין של ראש על מקום אשר בראש נגד העינים אשר תהיה זאת הפעולה יותר שלמה:

10המקום החמישי הוא שכבר יתאמת לנו הנושא אשר בו המאמר מהתארים אשר יתוארו בה מהפעולות הנזכרות בו אלו ההפעלויות ומהדברים הגלוים למאמר ההוא וכל שכן בענינים הגדולים כמו הקרבנות והעלת העונשי' שכבר נקפיד בהם בכל אלו הצדדים להרחיק שלא יעשו אלו הדברים הגדולים כי אם במקום שהגבילה התורה בעבור מה שיהיה בהם מההפסד והמרי אם יעשו בזולת מקומותיהם כי אולי זכרה התור' בזה המין אלו התארים כדי שנכין בהם באי זה מהנושאים יהיו דבריה כי כמו כן יעשו החכמים בלשון לקצר המאמ' שלא יצטרך להם לדבר עם הנושא כל התנאים אשר צריך שיותנו בו משל מה שיודע בזה מצד התוארים מה שנאמר בבן סורר ומורה כן למדנו מזה שהנושא אשר ידבר בו הוא אשר מדרכו שיהי בן ואי אפשר בו שיהיה אב וזה אמנם אצל היותו לאיש כי לא יענש הקטן משל מה שיודע מהפעולות הנזכרות בו מה שאמר בבן סורר ומרה ותפשו בו אביו ואמו למדנו מזה שיהיה להם ידים יתכן שיתפשו אותו בהם ואם לא לא יהיה הבן נדון כבן סורר ומורה משל מה שיודע מהדברים הנלוים למאמ' והוא כמה שאמ' בכהן משיח אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם שכבר ידענו החטא ההוא אשר בו יביא זה הקרבן ממה שפורש בזה העניין כחטא העם מה שאמר ואם כל עדת ישראל ישגו וכן ידענו ביאור שם הנשיא הנזכר בזאת הפרשה מהעניינים הנלוים לו וזה שכבר מצאנו העניינים הנלוים לו כוללים לישראל ומשתתפין באופן מהאופנים כי הכהן המשיח לא יהיה ממנו אלא איש אחד והוא משותף לכל ישראל והוא עליון על שאר הכהנים וכן חטאו הוא משותף לכל ישראל ג"כ ולב"ד הגדול העליון על שאר השופטים אשר בכל שער ושער. ולזה יהיה הרצון בזה הנשיא המלך שאין עליו אחר לא הנשיא אשר הוא נשיא השבט שיהיה המלך מושל בו כי הנשיא אשר הוא בזה התואר איננו משותף לישראל ואיננו עליון על שאר הנשיאים משל אחר למה שיודע מהדברים הנלוים למאמר ההוא והוא יותר סתום והוא כי כשתרד התורה בזכירת פרטים בסדור מה וחייבה להם תנאים מה סתומים ראוי שנלמד ביאורם מההדרגה אשר בפרטים ההם משל זה כי התורה זכרה בפרשת קרח מתנות כהנה על מדרגותיהם רוצה לומר שזכרה תחלה קדשי הקדשים ואחר כן זכרה המורם מהשלמים ותודה ואיל נזיר. ואחר כן זכרה תרומה וחלה ובכורים וזכרה בקדשי הקדשי' שמתנאי אכילתם שיהיו נאכלים במקדש ושיאכלו אותם זכרי כהונה לבד ואחרי כן זכרה במורם משלמים ותודה ואיל נזיר שמתנאי אכילתם שיאכל אותם בבית הכהן כל טהור ואחר זכרה בתרומה והלה ובכורי' שמתנאי אכילתם שיאכל אותם כל טהור בבית הכהן והוא מבואר שאם היתה הכונה אחת באמרה טהור בשני המקומות האלו לא הוצרכה התורה לומר כל טהור בביתך יאכלנו כי אם פעם אחת אחר שאין הבדל בזה בב' אלו המינים מהקדשים. ולזה יחוייב שנאמר כי הכונה בטהור בשני אלו המקומו' מתחלפות. ולפי שהתורה ירדה בזה בהדרגה מהנכבד יותר אל מהשלמטה ממנו למדנו כי הטהרה הנזכרת באכילת המורם משלמים ותודה ואיל נזיר הוא יותר שלמה מהטהרה הנזכרת באכילת תרומה וחלה ובכורים. והנה מצאנו באכילת הקדשים בתורה שני מינים מהטהרה. האחד הערב השמש כאמרו ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים והטהרה השני הוא במחוסר כפרה אחר הבאת כפרתו וזה שכבר זכרה התורה בפרשת אשה כי תזריע שאינה טהורה לאכילת הקדשים עד שיביא כפרתה אף על פי שטבלה והעריכ' שמשה באמרו בכל קדש לא תגע ולא המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה. ואמר אחר כן וכפר עליה הכהן וטהרה למדנו שטהרתה תלויה בכפרה לעניין אכילת הקדש. והנה יתבאר מזה המקום שהטהרה היותר שלמה תצטרך לאכילת המורם משלמי' ותודה ואיל נזיר. והטהרה שלמטה ממנה והיא הערב השמש תספיק לאכילת תרומה חלה ובכורים:

11המקום הששי הוא שראוי שנאמין כי התורה תזכר הדברים על תכלית הגבול שיגבלו בו היה זה למנוע או להכיר כי בזה יהיה מאמרה שלם ומדרך מה הוא. הלא תראה שגם האנשים יקפידו בזה וזה שמי שיכול לשאת עשרת ככרים דרך משל לא יאמרו עליו שהו' יכול לשאת שמנה ככרי' או תשעה כי אין זה תכלית מה שהוא יכול עליו ומי שאינו יכול לשאת כי אם כבר אחד לא יאמרו עליו שאינו יכול לשאת שלשה ככרים או ארבעה וזה מבואר ככר זכר זה הפילוסוף בספר השמים ואם העניין כן בדברי האנשים הנה ראוי יותר שיהיה העניין כן בתורה בעבור מה שיש מהשלמו' בדבריה משל זה כי התורה זכרה באיל נזיר ולקח הכהן הזרוע בשלה מן האיל והנה גם כן נתבשל חלק כהן שהוא אסור לישראל עם מה שיאכלו הבעלים הנה נלמוד מזה שזה הוא תכלית השיעור אשר יותר אם יבשל הדבר המותר עם מיני האסור והנה זה השיעור הוא אחד מששים כי כן יחם הזרוע אל כל האיל לפי מה בחנו רז"ל וכן העניין במה שנמנה ממנו מעשות מלאכה במועדות כי מה שלא יתכן שיקרה מלאכת ואף על פי שהוא חלק מהמלאכה לא חייבה אותנו התור' על עשייתו וכבר נתבאר מה שיתכן שיקרא מלאכה ומה שאי אפשר בו שיקרא כי אם חלק ממלאכה אצל ביאורינו אל המצות:

12המקום השביעי הוא שכל ענין יתכן בו שיתחלק בכמות והיה התכלית מגיע בכל חלק ממנו הנה נשפט על החלק כמשפט אשר בעינו אשר לכל וזה החלק אם היה בכמה המתחלק נקח הכמה המתחלק הראשן והוא שנים כי חלק מהמספר במה שהוא מספר ראוי שיהיה מספר ואם היה בכמה המתדבק נקח אותו החלק הראשון אשר יורגל להחלק בעניין ההוא כי כחל חלק מהכמה המתדבק הוא התדבק. משל זה כי השער אשר זכרה התורה בנגעים הוא ענין שכל שער שנתהוה נשאר על תכליתו ונשפט בזה שאם היו שם שתי שערות בתואר ההוא יהיה בנגע הדין שזכרה התורה בו. וכן הכותב במועדים יתחייב כשכתב שתי אותיות והאורג כשארג שתי חוטין כי זה כלו מהכמה המתחלק ותשלם בהיות לזה החלק עד שכבר ישאר בזה האופן באופן מה ואולם בכמה המתדבק יתחייב בחלק הקטן אשר יורגל לחלק אותו. משל זה כי האכילה הוא מהכמה המתדבק כי אין חלקיה נפרדי' קצתם מקצת אבל הם מתדבקין באסטומכא להעשות מהם המזון שיזון בו הגוף החלק הקטן שתחלקהו המלאכה בזה הוא כזית כי הדבר לא יקר' נאכל בהיותו בפה ולא יקרא האדם אוכל כאשר בלע העניין הנאכל ולזה הוא מבואר שהו' יקרא אוכל בעת בולעו אותו ולפי שאין בית הבליעה מחזיק יחד יותר מכזית יוגבל זה החלק אשר יקרא נאכל בכזית כי לא יורגל לבלוע מהמזון יחד בבית הבליעה פחו' מכזית אם לא היה הדבר הנאכל בריאה שלמה כי אז יתכן שיאכל האדם הדבר ההוא לבדו אף על פי שלא יהיה ממלא בית הביעה אמנם מהאוכל מתדמ' החלקי' לא ירגיל האדם לאכול ממנו פחות ממלא בית הבליעה. ועוד כי מה שהוא בריאה הוא דבר שלם בעצמותו ולזה ראוי שיקרא נאכל כל הדבר ההוא לבדו ואם לא יצטרף עמו אחר שישלימהו לכזית. וראוי שתדע כי דין פירות הצמחים בזה העניין הוא דין מתדמה החלקי' לא דין מה שהוא בריאה והיה זה כן לקורבת אלו הדברים ממדרגת המתדמה החלקים ולה לא יתחייב משום אכילה האוכל חטה אחד אסורה. וכן הכונה במועדי' יתחייב בכל שהוא כי אין שם חלק שלא יורגל במלאכה לעשותו לבדו לפעמים וזה כי שנהרס כמו החלק ההוא מהבנין ישוב לבנותו אותו החלק והבין זה השרש כי הוא מגדולי השרשי' לבאר ממנו רוב דיני התורה:

13המקום השמיני הוא שהתארים הנזכרים בתורה יקיפו על מי שדרכו שיתואר בתואר ההוא ולא ידוקדק בהם שיהיה המציאות כן משל זה מה שאמר' התורה בעור העולה ובמנחה שתהיה לכהן המקריב אותה. והנה הרצון בזה שתהיה לכהן הראוי להקריב אותה כמו שנבאר שם בנה ולזה תהיה לכל אנשי בית אב כי כלם ראויים להקריב ביום ההוא לא לכהן אשר הקריב אותה לבד וכן הכונה במה שאמרה התורה אך אשר יאכל לכל נפש. והרצון בו מה שראוי שיאכל ולא דקדק בו שיהיה נאכל בפועל והסבה בזה מבוארת וזה כי אנחנו נקרא הבקי שמלאכת הרפואה רופא גם בעת שלא יתעסק במלאכת הרפואה וכן העניין במה שידמה לזה:

14המקום התשיעי הוא שכאשר תפליג התורה מאד בעונש על אזהרה אחת ונזכרה באזהרה ההיא נפרט אשר הוא ראוי יותר בזה הדין משאר הפרטים הדומים לו הראויים למנוע גם כן הנה לא ינהג העונש ההוא החמור כי אם בפרט ההוא ובמה שידמה לו ממה שהוא ראוי בזה הדין כמוהו אך בשאר הפרטים הדומים לו שאין ראוי בהם זה הדין כמוהו לא ינהג העונש הנפלא ההוא אך האזהרה תנהג בהם. והמשל כי התורה ביארה שאם יכנס אהרן לפני לפנים שלא לצורך עבודה יתחייב מיתה שנאמר דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש והיה זה כן לפי שההכנה מיד במקום ההוא יזהיר מהכנס שם הרבה מהיראה ממנו וזה הפך ממה שכוונה התור' כי התור' כוונה שנירא מהמקדש כדי שנתישר מה לעמוד על הכוונו' הנפלאות אשר הוא מעיר עליה' באמרו וממקדש יתראו והוא מבואר של זאת הסבה גם כן ראוי שלא יכנס לאהל מועד שלא לצורך עבודה אלא שזה ירוחק יותר בקדש הקדשים ולזה נלמוד מזה שעל אהל מועד הוא באזהרה לא במיתה שאם היה מחוייב מיתה על אוהל מועד היה ראוה ג"כ שתלמדנו התורה זה הדין באהל מועד וממנו נלמד שכן העניין בלא ספק בקדש הקדשים ואולם ביארה זה לנו בקדש הקדשים להורות כי על מה שלמטה ממנו לא יתחייב מיתה. ואולם בזה יהיה מאמר התורה מדרך מה הוא אלו הם המקומות אשר נשתמש בהם כג"ה בביאור דיני המצות התוריות שרשיהם וענפיהם ולא יקוה המעיי' שנבאר בכל אחד מהביאורי' המקום אשר השתמשנו בו בביאור ההוא כי יארך מאמרנו בזה ללא תועלת וכבר יקל למעיין לברור מאי זה מקום מאלו יצא הביאור ההוא אשר יחקור בזה ימצא בכל ביאורינו שהם יוצאים מאלו המקומו' שזכרנו שאין ספק באמיתתם והנה הסכמנו בביאורנו זה לבאר והתועלו' המגיעות מהמצות בפרשה פרשה במדות וכדעות ובמצו' והתועלו' המגיעות מהמצות כיד שכלנו ומה שנבאר מתועלו' במצו' נמנה דיני שרשי המצו' לפי המה שיתבאר מהדברים שנאמרו בה ונזכור המקומות מהתלמוד שנתבארו שם אלו השרשים וענפיהם ביותר קצר שאפשר לנו ולהשים המאמר בזה הסכמנו בג"ה לחבר עוד אל זה הביאור עוני חבורים גדולים יהיה מוצאם ממה שהתבאר מדיני המצות התוריו' בזה הבאור. החבור האחד הוא ספר המצות ושם נביא בג"ה הפסוק אשר במצוה מצוה ושרשי דיני המצוה לפי מה שהתבאר בזה הספר עוד נביא בכל שורש ושורש הדברי' אשר באו בו בחכמת התלמוד בשלמות היו שיהיו מן התורה או מן דברי סופרי' ונזכר שם עם זה מקומותיהם מהתלמוד המסכתא והפרק אשר הוא בו מהמסכתות כאלו תאמר בפרק השני או השלישי או הרביעי מהמסכתא הפלונית. ובכלל הנה נזכר שם מה שבא בתלמוד והנלוה אליו מהחבורי' התלמודיי' בשרשים ההם ובענפיהם ובענפי ענפיהם איש על מקומו בדרך שלא ישאר דבר בתלמוד הבבלי והירושלמי והתוספתא וספרא וספרי ומכילתא מה שיש בו רושם בעניין זאת המצוה שלא יהיה נכלל במה שנזכרה בה. והחבור השני הוא שנחבר בג"ה כביאור המסכתות הנכללות בששת הסדרים ונזכר בראש המסכתא המצות שכוללה אותם המסכתא ההיא ונפרש שם הפסוקי' באופן שיצאו שרשי המצות ההם כדי שיהיה מוכן בביאור מה שהיה בה משרשי המצות ההם וענפיהם וענפי ענפיהם ואם יהיה בביאור המצוה ההיא מפוזר במסכתות רבות נסמכה אל המסכתא אשר היא יותר מיוחדת בה ונזכר שם המאמרים ההם כלם וניחסם למקומותיהם היה שיהיו מן התור' או מדברי סופרים ובזה ישוה זה החבור לחבור הראשון לא יתחלף כי אם בסדר ולפי שחבור התלמוד בבלי נוהג מנהג התורה לספר קצת ספורים יקובל בהם תועלת אם במדות אם בדעות כמו שזכרנו. הנה נעיר בג"ה על תועלות הספורים ההם בקצור לפי מה שאפשר לנו ולא נרחיב ביאור זה באופן מה שהרחבנו בו הביאור בביאורינו לספורי התורה כי דעתנו שיקובל בדברינו תועלת להמון המתלמדים וליחידם ודי ליחידים בהערות מעטות ולהמון אולי לא תועיל ההרחבה אבל אפשר שתזיק להם לחולשת שכלם. וכדי שיובנו דברינו בזכרנו בזה הביאור פרקי המסכתות לפי מניינם מהמסכתא ראינו לחבר בזה המקום שמות המסכתות אשר בששת הסדרים ומניין הפרקים אשר במסכתא מסכתא וסדורם כי יישיר המעיין בדברינו למצוא בקלות הפרק אשר נזכר במקום מקום. והמשל כי כשימצא בדברינו וכבר נתבאר זה השרש בששי מזבחים ימצא בקלו' בזה המקום אי זה פרק מפרקי המסכתא ההיא הוא הששי והנה חלקי התלמוד הראשונים הם ששה יקרא לכל אחד מהם סדר:

15החלק הראשון יכלול המצות שבאו בעניין הזרעים ולפי שמצות הכלאים תנהג בזרעים ובזולתם כלל רבינו הקדוש המחבר המשניות כששת הסדרים האלו משפטיהם בזה הסדר כדי שלא יכפל המאמר במצות דומות במקומות שונים ונקרא זה הסדר זרעים :

16החלק השני יכלול המצות שבאו בעניין המועדים הנוהגים בכל ישראל ונקרא זה הסדר מועד :

17החלק השלישי יכלול המצות שבאו בעניין האישות ובנמשך אליו ובבעילות הבלתי ראויות ובנלוה אליהם ונקרא זה הסדר נשים :

18החלק הרביעי יכלול המצות שבאו בענייני האדם משא האדם ומתנו על זולתו ומשפטי הדברים ההם והנלוה לאלו הדברים ואיך ישפטו השופטים אשר יבואו לפניהם על אלו התרעומות ואיך יענשו האנשים על העבירות וכבר נקרא זה הסדר נזיקין :

19החלק החמישי יכלול המצות שבאו בענין הקרבנות והנמשך להם ונקרא זה הסדר קדשים :

20החלק הששי יכלול המצות שבאו בעניין טומאות וטהרות ונקרא זה הסדר טהרות :

21והנה חלק סדר זרעים לאחת עשרה מסכתות הראשונה מהם היא מסכת ברכות והיא נחלקת לתשעה פרקים :

22ברכות

23מאימתי קורין - פרק ראשון

24היה קורא - פרק שני

25מי שמתו - פרק שלישי

26תפלת השחר - פרק רביעי

27אין עומדין - פרק חמשי

28כיצד מברכין - פרק ששי

29שלשה שאכלו - פרק שביעי

30אלו הדברים - פרק שמיני

31הרואה - פרק תשיעי

32המסכתא השנית היא מסכת פיאה והיא נחלקת לשמונה פרקים:

33פיאה

34אלו דברים שאין להם - פרק ראשון

35אלו מפסיקין - פרק שני

36מלבנות בתבואה - פרק שלישי

37פיאה נתנה - פרק רביעי

38גדיש שלא לקט - פרק חמישי

39בית שמאי אומרים - פרק ששי

40כל זית - פרק שביעי

41מאימתי כל אדם - פרק שמיני

42המסכתא השלישית מהן היא מסכת דמאי והיא נחלקת לשבעה פרקים:

43דמאי

44הקלים שבדמאי - פרק ראשון

45אלו הדברים מתעשרין - פרק שני

46מאכילין את העניים - פרק שלישי

47הלוקח פירות - פרק רביעי

48הלוקח מן הנחתום - פרק חמישי

49המקבל שדה - פרק ששי

50המזמן את חבירו - פרק שביעי

51ואולם המסכתא הרביעית והחמישים נתחלפו הראשונים כי קצתם הקדימו מסכת תרומות למסכת ששביעית וקצתם עשו הפך זה והנה מסכת תרומות נחלקת לי"א פרקים:

52תרומות

53חמשה לא יתרומו - פרק ראשון

54אין תורמין - פרק שני

55התורם קישות - פרק שלישי

56המפריש מקצת - פרק רביעי

57סיאה תרומה - פרק חמישי

58האוכל תרומה שוגג - פרק ששי

59האוכל תרומה מזיד - פרק שביעי

60האשה שהיתה - פרק שמיני

61הזורע תרומה שוגג - פרק תשיעי

62בצל שנתנו - פרק עשירי

63אין נותנין דבילה - פרק אחד עשר

64והנה מסכת שביעית נחלקת לעשרה פרקים:

65שביעית

66עד אימתי חורשין - פרק ראשון

67עד אימתי חורשין - פרק שני

68מאימתי מוציאין זבלים - פרק שלישי

69בראשונה היו אומרים - פרק רביעי

70בנות שוח שביעית שלהן - פרק חמישי

71שלש ארצות לשביעית - פרק ששי

72כלל גדול אמרו בשביעית - פרק שביעי

73כלל גדול כל המיוחד למאכל - פרק שמיני

74הפיגם והירבוזין - פרק תשיעי

75שביעית משמטת - פרק עשירי

76המסכתא הששית היא מסכת כלאים והיא נחלקת לתשעה חלקים:

77כלאים

78החטים והזונין - פרק ראשון

79כל סאה שיש בו רובע - פרק שני

80ערוגה שהוא ששה - פרק שלישי

81קרחת הכרם - פרק רביעי

82כרם שחרב אם יש בו - פרק חמישי

83איזה הוא עריס - פרק ששי

84המבריך את הגפן - פרק שביעי

85כלאי הכרם - פרק שמיני

86אין אסור משום כלאים - פרק תשיעי

87המסכתא השביעית היא מעשר ראשון והיא נחלקת לחמשה פרקים:

88מעשר ראשון

89כלל אמרו - פרק ראשון

90היה עובר - פרק שני

91המעבר תאנים - פרק שלישי

92הכובש והשוקל - פרק רביעי

93העוקר שתילים - פרק חמישי

94המסכתא השמינית והיא מעשר שני והיא נחלקת לחמשה פרקים:

95מעשר שני

96מעשר שני אין מוכרין אותו - פרק ראשון

97מעשר שני נתן - פרק שני

98לא יאמר אדם לחבירו - פרק שלישי

99המוליך פירות מעשר שני - פרק רביעי

100כרם רביעי מציינין - פרק חמישי

101המסכתא התשיעית היא מסכת חלה והיא נחלקת לארבעה פרקים:

102חלה

103חמשה דברים חייבין בחלה - פרק ראשון

104פירות חוצה לארץ שנכנסו - פרק שני

105אוכלין עראי מן העיסה - פרק שלישי

106שתי נשים שעשו שני קבין - פרק רביעי

107המסכתא העשירית והיא מסכת ערלה והיא נחלקת לשלשה פרקים:

108ערלה

109הנוטע לסייג ולקורות - פרק ראשון

110התרומה ותרומות מעשר - פרק שני

111בגד שצבעו בקליפי ערלה - פרק שלישי

112המסכתא האחד עשר היא מסכת בכורים והיא נחלקת לארבע פרקים:

113בכורים

114יש מביאים בכורים - פרק ראשון

115התרומה והבכורים - פרק שני

116כיצד מפרישין הבכורים - פרק שלישי

117אנדרוגינוס - פרק רביעי

118הסדר השני הוא סדר מועד קטן נחלק לשנים עשר מסכתות :

119המסכתא הראשונה היא מסכת שבת והיא נחלקת לכ"ד פרקים:

120שבת

121יציאות השבת - פרק ראשון

122במה מדליקין - פרק שני

123כירה שהסיקוה - פרק שלישי

124במה טומנין - פרק רביעי

125במה בהמה יוצאה - פרק חמישי

126במה אשה יוצאה - פרק ששי

127כלל גדול - פרק שביעי

128המוציא יין - פרק שמיני

129אמר רבי עקיבא - פרק תשיעי

130המצניע לזרע - פרק עשירי

131הזורק מרשות היחיד - פרק אחד עשר

132הכונה כמה יבנה - פרק שנים עשר

133רבי אליעזר אומר האורג - פרק שלשה עשר

134שמונה שרצים - פרק ארבע עשר

135אלו קשרים - פרק חמשה עשר

136כל כתבי הקדש - פרק ששה עשר

137כל הכלים ניטלין - פרק שבעה עשר

138מפנין אלו ארבע - פרק שמונה עשר

139רבי אליעזר דמילה - פרק תשעה עשר

140רבי אליעזר אומר תולין - פרק עשרים

141נוטל אדם את בנו - פרק אחד ועשרים

142חבית שנשברה - פרק שנים ועשרים

143שואל אדם מחבירו - פרק שלשה ועשרים

144מי שהחשיך בדרך - פרק ארבעה ועשרים

145המסכתא השנית והיא עירובין והיא נחלק לעשרה פרקים:

146עירובין

147מבוי שהוא גבוה - פרק ראשון

148עושין פסין - פרק שני

149בכל מערבין - פרק שלישי

150מי שהוציאוה - פרק רביעי

151כיצד מערבין - פרק חמישי

152הדר עם הנכרי - פרק ששי

153חלון שבי שתי חצרות - פרק שביעי

154כיצד משתתפין - פרק שמיני

155כל גגות - פרק תשיעי

156המוצא תפלין - פרק עשירי

157המסכתא השלישית מסכת פסחים והיא נחלקת לעשרה פרקים

158פסחים

159אור לארבעה עשר - פרק ראשון

160כל שעה שמונה - פרק שני

161אלו עוברין - פרק שלישי

162מקום שנהגו - פרק רביעי

163תמיד נשחט - פרק חמישי

164אלו דברים - פרק ששי

165כיצד צולין - פרק שביעי

166האשה בזמן שהיא - פרק שמיני

167מי שהיה טמא - פרק תשיעי

168ערבי פסחים - פרק עשירי

169המסכתא הרביעית היא מסכת שקלים והיא נחלקת לח' פרקים:

170שקלים

171באחד באדר - פרק ראשון

172מצרפין שקלים - פרק שני

173בשלשה פרקים - פרק שלישי

174בתרומה מה היו עושין - פרק רביעי

175אלו הן הממונין - פרק חמישי

176שלשה עשר שופרות - פרק ששי

177מעות שנמצאו - פרק תשיעי

178כל הרוקין - פרק שמיני:

179יומא

180המסכתא החמישית היא מסכת יומא והיא נחלקת לשמנה פרקים:

181שבעת ימים - פרק ראשון, בראשונה כל מי שרוצה - פרק שני, אמר להם הממונה - פרק שלישי, טרף בקלפי - פרק רביעי, הוציאו לו - פרק חמישי, שני שעירי - פרק ששי, בא לו כהן גדול - פרק שביעי, יום הכפורים - פרק שמיני:

182סוכה

183המסכתא הששית היא מסכת סכה והיא חמשה פרקים:

184סוכה שהיא גבוהה - פרק ראשון, הישן תחת המטה - פרק שני, לולב הגזול - פרק שלישי, לולב וערבה - פרק רביעי, החליל חמשה וששה - פרק חמישי:

185יום טוב

186המסכתא השביעית היא מסכת יום טוב והיא נחלקת לחמשה פרקים:

187ביצה שנולדה ביום טוב - פרק ראשון, יום טוב - פרק שני, אין צדין - פרק שלישי, המביא כדי יין - פרק רביעי, משילין פירות - פרק חמישי:

188ראש השנה

189המסכתא השמינית והיא מסכת ר"ה והיא נחלקת לארבעה פרקים:

190ארבעה ראשי שנים - פרק ראשון, אם אינן מכירין - פרק שני, ראוהו בית דין - פרק שלישי, יום טוב של ראש השנה - פרק ד':

191תענית

192המסכתא התשיעית היא מסכת תענית והיא נחלקת לארבעה פרקים:

193מאימתי מזכירין - פרק ראשון, סדר תענית כיצד - פרק שני, סדר תענית אלו - פרק שלישי, בשלשה פרקים - פרק רביעי:

194מגילה

195המסכתא העשירית והיא מסכת מגלה והיא נחלקת לארבעה פרקים:

196מגילה נקראת - פרק ראשון, הקורא את המגילה - פרק שני, הקורא עומד - פרק שלישי, בעי העיר שמכרו - פרק רביעי:

197מועד קטן

198המסכתא הי"א והיא מועד והיא נחלקת לשלשה פרקים:

199משקין בית השלחין - פרק ראשון, מי שהפך את זיתיו - פרק שני, ואלו מגלחין - פרק שלישי:

200חגיגה

201המסכתא השנים ועשרים והיא מסכת חגיגה והיא נחלקת לג' פרקים:

202הכל חייבים בראיה - פרק ראשון, אין דורשין בעריות - פרק שני, חומר בקדש - פרק שלישי:

203הסדר השלישי הוא סדר נשים והוא נחלק לשבעה מסכתות :

204יבמות

205המסכתא הראשונה היא מסכת יבמות והיא נחלקת לששה עשר פרקים:

206חמש עשרה נשים - פרק ראשון, כיצד אשת אחיו - פרק שני, ארבעה אחין - פרק שלישי, החולץ ליבמתו - פרק רביעי, רבן גמליאל אומר - פרק חמישי, הבא על יבמתו - פרק ששי, אלמנה לכהן גדול - פרק שביעי, הערל וכל הטמאים - פרק שמיני, יש מותרות - פרק תשיעי, האשה שהחל בעלה - פרק עשירי, נושאין על האנוסה - פרק אחד עשר, מצות חליצה - פרק שנים עשר, בית שמאי - פרק שלשה עשר, חרש שנשא פקחת - פרק ארבעה עשר, האשה שהלכה היא ובעלה - פרק חמשה עשר, האש שהלך בעלה וצרתה - פרק י"ו:

207כתובות

208המסכתא השנית היא מסכת כתובות והיא נחלקת לשלשה עשר פרקים:

209בתולה נשאת ליום הרביעי - פרק ראשון, האשה שנתארמלה - פרק שני, אלו נערות שיש להן קנס - פרק ג', נערה שנתפתתה - פרק רביעי, אף על פי - פרק חמישי, מציאת האשה - פרק ששי, המדיר את אשתו - פרק שביעי, האשה שנפלו לה נכסים - פרק שמיני, הכותב לאשתו דין ודברים - פרק תשיעי, מי שהיה נשוי שתי נשים - פרק עשירי, אלמנה ניזונת מכנסי יתומין - פרק אחד ועשרים, הנושא את האשה - פרק שנים ועשרים , שני דייני גזירות - פרק שלשה ועשרים:

210נדרים

211המסכתא השלישית היא מסכת נדרים והיא נחלקת לאחד עשר פרקים:

212כל כנויי נדרים - פרק ראשון, ואלו מותרין - פרק שני, ארבעה נדרים - פרק שלישי, אין בין המודר - פרק רביעי, השותפין שנדרו - פרק חמישי, הנודר מן המבושל - פרק ששי, הנודר מן הירק - פרק שביעי, קונס יין - פרק שמיני, רבי אליעזר פותחין - פרק תשיעי, נערה המאורסה - פרק עשירי, ואלו נדרים - פרק אחד עשר:

213נזיר

214המסכתא הרביעית היא מסכת נזיר והיא נחלקת לתשעה פרקים:

215כל כנויי נזירות - פרק ראשון, הריני נזיר - פרק שני, מי שאמר הריני נזיר מגלח - פרק שלישי, הריני נזיר ושמע חבירו - פרק רביעי, בית שמאר אומרים הקדש - פרק חמישי, שלשה מינין אסורין - פרק ששי, כהן גדול ונזיר - פרק שביעי, שני נזירים שאמר להם - פרק שמיני, הגוים אין להם נזירות - פרק תשיעי:

216סוטה

217המסכתא החמישית היא מסכת סוטה והיא נחלקת לתשעה פרקים

218המקנא לאשתו - פרק ראשון, היה מביא - פרק שני, היה נוטל - פרק שלישי, ארוסה ושומרת יבם - פרק רביע, כשם שהמים - פרק חמישי, מי שקנא לאשתו - פרק ששי, אלו נאמרים בכל לשון - פרק שביעי, משוח מלחמה - פרק שמיני, עגלה ערופה - פרק תשיעי:

219גיטין

220המסכתא הששית היא מסכת גיטין והיא נחלקת לתשעה פרקים:

221המביא גט ממדינת הים - פרק ראשון, המביא גט תניינא - פרק שני, כל הגט - פרק שלישי, השולח גט לאשתו - פרק רביעי, הניזקין שמין להן - פרק חמישי, האומר התקבל גט - פרק ששי, מי שאחזו קורדייקום - פרק שביעי, הזורק גט לאשתו - פרק שמיני, המגרש את אשתו - פרק תשיעי:

222קדושין

223המסכתא השביעי היא מסכת קדושין והיא נחלקת לארבעה פרקים:

224האשה נקנית - פרק ראשון, האיש מקדש - פרק שנ י, האומר לחבירו צא וקדש לי - פרק שלישי, עשרה יוחסין - פרק רביעי:

225הסדר הרביעי הוא סדר נזיקין והוא נחלק לשמונה מסכתות

226בבא קמא

227המסכתא הראשונה היא מסכת נזיקין והיא נחלקת לשלשה חלקים יקרא כל חלק בבא, והיא נחלקת לעשרה פרקים:

228ארבעה אמות - פרק ראשון, כיצד הרגל - פרק שני, המניח את הכד - פרק שלישי, שור שנגח ד' וה' - פרק רביעי, שור שנגח את הפרה - פרק חמישי, הכונס צאן לדיר - פרק ששי, מרובה מדת תשלומי - פרק שביעי, החובל בחבירו - פרק שמיני, הגוזל עצים - פרק תשיעי, הגוזל ומאכיל - פרק עשירי:

229בבא מציעא

230היא נחלקת גם כן לעשרה פרקים:

231שנים אוחזין - פרק ראשון, אלו מציאות - פרק שני, המפקיד אצל חברו - פרק שלישי, הזהב קונה את הכסף - פרק רביעי, איזהו נשך - פרק חמישי, השוכר את האומנין - פרק ששי, השוכר את הפועלים - פרק שביעי, השואל את הפרה - פרק שמיני, המקבל שדה מחברו - פרק תשיעי, הבית והעלייה - פרק עשירי:

232בבא בתרא

233נחלקת ג"כ לעשרה פרקים:

234השותין שרצו - פרק ראשון, לא יחפור - פרק שני, חזקת הבתים - פרק שלישי, המוכר את הבית - פרק רביעי, המוכר את הספינה - פרק חמישי, המוכר פירות - פרק ששי, בית כור - פרק שביעי, יש נוחלין - פרק שמיני, מי שמת - פרק תשיעי, גט פשוט - פרק עשירי:

235סנהדרין

236המסכתא השנית היא מסכת סנהדרין והיא נחלקת לאחר עשר פרקים:

237דיני ממונות כשלשה - פרק ראשון, כהן גדול - פרק שני, זה בורר - פרק שלשי, אחת דיני ממונות - פרק רביעי, היו בודקין - פרק חמישי, נגמר הדין - פרק ששי, ארבע מיתות - פרק שביעי, בן סורר ומורה - פרק שמיני, אלו הן הנשרפין - פרק תשיעי, אלו הן הנחנקין - פרק עשירי, חלק - פרק אחד עשר:

238מכות

239המסכתא השלישית היא מסכת מכות והיא נחלקת לשלשה פרקים:

240כיצד העדים נעשים זוממין - פרק ראשון, אלו הן הגולין - פרק שני, אלו הן הלוקין - פרק שלישי:

241שבועות

242המסכתא הרביעית והיא מסכת שבועות והיא נחלקת לשמונה פרקים:

243שבועות שתים שהן ארבע - פרק ראשון, ידיעות הטומאה - פרק שני, שבועות שתים שהן ארבע - פרק ג', שבועת העדות - פרק רביעי, שבועת הפקדון - פרק חמישי, שבועת הדיינין - פרק ששי, כל הנשבעין - פרק שביעי, ארבעה שומרין - פרק שמיני:

244עדייות

245המסכת' החמישית היא מסכת עדייות והיא נחלקת לשמונה פרקים:

246שמאי אומר כל הנשים - פרק ראשון, רבי חנינא סגן הכהנים - פרק שני, כל המטמאין באהל - פרק ג', אלו דברים מקולי ב"ש - פרק רביעי, רבי יהודה אומר ששה דברים - פרק חמישי, רבי יהודה בן בבא - פרק ששי, העיר ר' יהושע ור' צדוק - פרק שביעי, העיר ר' יהושע בן בתירה - פרק ח':

247עבודה זרה

248המסכתא הששית היא מסכת ע"ז והיא נחלקת לחמשה פרקים:

249לפני אידיהן - פרק ראשון, אין מעמידין - פרק שני, כל הצלמים - פרק שלישי, רבי ישמעאל - פרק רביעי, השוכר את הפועל - פרק חמישי:

250אבות

251המסכתא השביעית היא מסכת אבות והיא נחלקת לששה פרקים:

252משה קבל תורה - פרק ראשון, ר' אומר איזו היא דרך - פרק שני, עקביה בן מהללאל - פרק ג', בן זומא - פרק רביעי, בעשרה מאמרות - פרק חמישי, שנו חכמים - פרק ששי:

253הוריות

254המסכתא השמינית והיא מסכת הוריות והיא נחלקת לשלשה פרקים

255הורו בית דין - פרק ראשון, הורה כהן משיח - פרק שני, כהן משיח שחטא - פרק שלישי:

256הסדר החמישי הוא סדר קדשים והוא נחלק לאחר עשר מסכתות :

257זבחים

258המסכתא הראשונה היא זבחים והיא נחלקת לארבעה עשר פרקים:

259כל הזבחים שנזבחו - פרק ראשון, כל הזבחים שקבל דמן - פרק שני, כל הפסולין - פרק שלישי, בית שמאי - פרק רביעי, איזהו מקומן - פרק חמישי, קדשי קדשים - פרק ששי, חטאת העוף - פרק שביעי, כל הזבחים שנתערבו - פרק שמיני, המזבח מקדש - פרק תשיעי, כל התדיר - פרק עשיר, דם חטאת - פרק אחד עשר, טבול יום ומחוסר - פרק שנים עשר, השוחט והמעלה - פרק יג, פרת חטאת - פרק ארבעה עשר:

260חולין

261המסכת' השנית היא מסכת חולין והיא נחלקת לשנים עשר פרקים:

262הכל שוחטין - פרק ראשון, השוחט אחד בעוף - פרק שני, אלו טרפות - פרק שלישי, בהמה המקשה - פרק רביעי, אותו ואת בנו - פרק חמישי, כסוי הדם - פרק ששי, גיד הנשה - פרק שביעי, כל הבשר - פרק שמיני, העור והרוטב - פרק תשיעי, הזרוע והלחיים - פרק עשיר, ראשית הגז - פרק אחד עשר, שלוח קן - פרק שנים עשר:

263מנחות

264המסכתא הזאת היא השלישית והיא נחלקת לשלשה עשר פרקים

265כל המנחות שנקמצו - פרק ראשון, הקומץ את המנחה לאכול שיריה - פרק שני, הקומץ את המנחה לכל דבר - פרק שלישי, התכלת אינה מעכבת - פרק רביעי, כל המנחות באות - פרק חמישי, רבי ישמעאל - פרק ששי, אלו מנחות נקמצות - פרק שביעי, התורה היתה באה - פרק שמיני, כל קרבנות הצבור - פרק תשיעי, שתי מדות - פרק עשירי, שתי הלחם - פרק אחד עשר, המנחות והנסכים - פרק שנים עשר, הרי עלי עשרון - פרק שלשה עשר:

266בכורות

267המסכתא הזאת היא הרביעית והיא נחלקת לתשעה פרקים

268הלוקח עובר חמורו - פרק ראשון, הלוקח עובר פרתו - פרק שני, הלוקח בהמה מן הגוי - פרק ג', עד כמה ישראל חייבין - פרק ד', כל פסולי המוקדשין - פרק ה', על אלו מומין - פרק ששי, מומין אלו - פרק שביעי, יש בכור לנחלה - פרק שמיני, מעשר בהמה - פרק תשיעי:

269ערכין

270המסכתא הזאת היא החמישית והיא נחלקת לתשעה פרקים

271הכל מעריכין - פרק ראשון, אין נערכין - פרק שני, יש בערכין - פרק שלישי, השג יד - פרק רביעי, האומר משקלם עלי - פרק חמישי, שום היתומים - פרק ששי, אין מקדישין - פרק שביעי, המקדיש את שדהו - פרק שמיני, המוכר שדהו - פרק תשיעי:

272תמורה

273המסכתא הזאת היא הששית והיא נחלקת לשבעה פרקים:

274הכל ממירין - פרק ראשון, יש בקרבנות - פרק שני, אלו הקדשים - פרק שלישי, ולד חטאת - פרק רביעי, כיצד מערימין - פרק חמישי, הכל אסורין - פרק ששי, יש בקדשי מזבח - פרק שביעי:

275מעילה

276המסכתא הזאת היא השביעית והיא נחלקת לששה פרקים:

277קדשי קדשים - פרק ראשון, חטאת העוף - פרב ב', ולד חטאת - פרק שלישי, קדשי מזבח - פרק רביעי, הנהנה מן ההקדש - פרק חמישי, השליח שעשה פרק ששי:

278כריתות

279המסכתא הזאת היא השמינית והיא נחלקת לששה פרקים:

280שלשים וששה - פרק ראשון, ד' מחוסרי כפרה - פרק שני, אמרו לו - פרק שלישי, ספק אכל חלב - פרק רביעי, אכל דם - פרק חמישי, המביא אשם - פרק ששי:

281תמיד

282המסכתא הזאת היא התשיעית והיא נחלקת לחמשה פרקים:

283כשלשה מקומות - פרק ראשון, ראוהו אחיו - פרק שני, אמר להם הממונה - פרק שלישי, לא היו כפותין - פרק רביעי, הממונה ברכו - פרק חמישי:

284מדות

285המסכתא הזאת היא העשירית והיא נחלקת לחמשה פרקים:

286בשלשה מקומות - פרק ראשון, הר הבית - פרק שני, המזבח היה - פרק שלישי, פתחו של היכל - פרק רביעי, כל העזרה - פרק ה':

287קינים

288המסכתא הזאת היא האחת עשרה והיא נחלקת לשלשה פרקים:

289חטאת העוף - פרק ראשון, קן סתומה - פרק שני, בדא בכהן הנמלך - פרק שלישי:

290הסדר הששי הוא סדר טהרות והוא נחלק לשלשה עשר מסכתות

291כלים

292המסכתא הזאת היא הראשונה והיא נחלקת לשלשים פרקים:

293אבות הטומא - פרק ראשון, כלי עץ וכלי עור - פרק שני, שעירו כלי חרס - פרק שלישי, החרס שאינו יכול - פרק רביעי, תנור תחלתו - פרק חמישי, העושה שלשה - פרק ששי, הקלתות של בעלי בתים - פרק שביעי, התנור שחצצו - פרק ח', מחט או טבעת - פרק תשיעי, אלו כלים מצילין - פרק עשירי, כלי מתכות - פרק אחד עשר, טבעת אדם - פרק שנים עשר, הסייף והסכין - פרק שלשה עשר, כלי מתכות כמה הוא - פרק יד, כלי עץ כלי עור - פרק טו, כל עלי עץ שנחלק - פרק יו, כל כלי בעלי בתים - פרק יז, השידה בית שמאי - פרק יח, המפרק את המטה - פרק יט, הכרים והכסתות - פרק כ, הנוגע בכבד - פרק כא, השולחן והדולפקי - פרק כב, הכדוד והאמוס - פרק כג, שלשה תריסין - פרק כד, כל הכלים יש להם - פרק כה, סנדל עמקי וכיס - פרק כו, הבגד מטמא - פרק כז, שלשה על שלשה - פרק כח, נימי הסדין - פרק כט, כלי זכוכית - פרק שלשים:

294אהלות

295המסכתא הזאת היא השנית והיא נחלקת לשמונה עשר פרקים:

296שנים טמאים במת - פרק ראשון, אלו מטמאין באהל - פרק שני, כל המטמאין באהל - פרק ג', מגדל שהוא עומד - פרק רביעי, תנור שהוא עומד - פרק חמישי, אדם וכלים נעשין - פרק ששי, הטומאה בכותל - פרק שביעי, יש מביאין - פרק שמיני, כוזרת שהיא בתוך - פרק תשיעי, ארובה שהיא בתוך - פרק עשירי - הבית שנסדק - פרק יא, נסר שהוא נתון - פרק יב, העושה מאור - פרק שלשה עשר, הזיז מביא - פרק ארבע עשר, סגוס עכה - פרק חמשה עשר, כל המטלטלין - פרק ששה עשר, החורש את הקבר - פרק יז, כיצד בוצרין - פרק שמונה עשר:

297נגעים

298המסכתא הזאת היא השלישית והיא נחלקת לארבעה עשר פרקים:

299מראות נגעים שנים - פרק ראושן, בהרת עזה - פרק שני, הכל מטמאין - פרק שלישי, יש בשיער לבן - פרק רביעי, כל ספק נגעים - פרק חמישי, גופה של בהרת - פרק ששי, אלו בהרת - פרק שביעי, הפורח מן הטמא - פרק שמיני, השחין והמכוה - פרק תשיעי, הנתקים מטמאין - פרק עשירי, כל הבגדים - פרק אחד עשר, כל הבתים מיטמאין - פרק י"ב, עשרת בתים - פרק שלשה עשר, כיצד מטהרין - פרק ארבע עשר:

300פרה

301המסכתא הזאת היא הרביעית והיא נחלקת לשנים עשר פרקים:

302רבי אליעזר אומר עגלה - פרק ראשון, רבי אליעזר אומר פרה חטאת - פרק שני, שבעת ימים קודם - פרק שלישי, פרת חטאת שישחטה - פרק רביעי, המביא כלי חרס - פרק חמישי, המקדש ונפל - פרק ששי, חמשה שמלאו - פרק שביעי, שנים שהיו שומרים - פרק שמיני, צלוחית שנפל - פרק תשיעי, כל הראוי לטמא - פרק עשירי, צלוחית שהניחה - פרק אחד עשר, האזוב הקצר - פרק שנים עשר:

303טהרות

304היא המסכתא החמישית והיא נחלקת לעשרה פרקים:

305שלשה עשר דברים - פרק ראשון, האשה שהיתה כובשת - פרק שני, הרוטב והגריסין - פרק שלישי, הזורק טומאה - פרק רביעי, השרץ והצפרדע - פרק חמישי, מקום שהיה רשות - פרק ששי, הקדר שהניח - פרק שביעי, הדר עם עם הארץ - פרק שמיני, זיתים מאימתי - פרק תשיעי, הנועל בית הבד - פרק עשירי:

306מקואות

307המסכתא הזאת היא הששית והיא נחלקת לעשרה פרקים:

308שש מעלות המקואות - פרק ראשון, הטמא שירד - פרק שני, רבי יוסי אומ' שני מקואות - פרק שלישי, המניח כלים תחת - פרק רביעי, מעיין שהעבירו על גבי - פרק ה', כל המעורב למקוה - פרק ששי, יש מעלין את המקוה - פרק ז', ארץ ישראל טהורה - פרק שמיני, אלו חוצצין באדם - פרק תשיעי, כל ידות הכלים - פרק עשירי:

309נידה

310המסכתא הזאת היא השביעית והיא נחלקת לעשרה פרקים:

311שמאי אומר כל הנשים - פרק ראשון, כל היד - פרק שני, המפלת חתיכה - פרק שלישי, בנות כותים - פרק רביעי, יוצא דופן - פרק חמישי, בא סימן - פרק ששי, דם הנידה - פרק שביעי, הרואה כתם - פרק שמיני, האשה שהיא עושה - פרק ט', תנוקת שלא הגיע - פרק עשירי:

312מכשירין

313המסכתא הזאת היא השמינית והיא נחלקת לששה פרקין:

314כל משקה - פרק ראשון, זיעת בתים - פרק שני, שק שהוא מלא - פרק שלישי, השוחה לשתות - פרק רביעי, מי שטבל בנהר - פרק חמישי, המעלה פירותיו - פרק ששי:

315זבין

316המסכתא הזאת היא התשיעית והיא נחלקת לחמשה פרקים:

317הרואה ראיה אחת - פרק ראשון, הכל מטמאין בזיבה - פרק שני, הזב והטהור - פרק שלישי, רבי יהושע אומר נידה - פרק רביעי, הנוגע בזב - פרק חמישי:

318טבול יום

319המסכתא הזאת היא העשירית והיא נחלקת לארבעה פרקים:

320המכניס חלה - פרק ראשון, משקה טבול יום - פרק שני, כל ידות - פרק שלישי, אוכל מעשר - פרק רביע:

321ידים

322המסכתא הזאת היא האחת עשרה והיא נחלקת לארבעה פרקים:

323מי רביעית נותנים - פרק ראשון, נטל לידו אחת - פרק שני, המכניס ידיו לבית המנוגע - פרק שלישי, בו ביום נמנו - פרק ד':

324עוקצין

325המסכתא הזאת היא השתים עשרה והיא נחלקת לשלשה פרקים:

326כל שהוא יד - פרק ראשון, זתים שכבשן - פרק שני, יש צריכין - פרק שלישי:

327נגמרו הסדרים

328ואולם הסבה המביאה להיות סדר אלו הסדרים ומסביותיהם לפי מה שזכרנו היא מה שנבאר בג"ה בחבור התלמודיי אשר עדנו חבורו :