רמב"ם על משנה בכורות ה:ה
רמב"ם על משנה בכורות · Rambam on Mishnah Bekhorot 5:5
Open in the reader →1נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל כו': הכל הנאמנים על מומי המעשר בכור שנסמת כו': אין הכהן חשוד אלא שמא יעשה מום בכוונה בבכור כדי שיהא מותר לו לאוכלו ולמוכרו כמו החולין אבל לאכול קדשים בחוץ אינו חשוד לפיכך אם אמר אני דנתי שזה מום ששחטו עליו הבכור הרי הוא נאמן ונאמן ג"כ לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו לפי שהוא מילתא דעבידא לאגלויי מפני ששואלין למי שנתנו לו אם נתנו במום או בלא מום והמום הזה אירע ברשות הכהן שאין נאמן עליו כפי שזכרנו ודע שעד מפי עד כשר לעדות בכור וכן אשה מעידה שהמום הזה אירע בפניה ולא נעשית בכוונה ודע שהכהנים ג"כ מפרישין מעשר בהמה והטעם שמחמתו הכל נאמנים על מומי מעשר לומר שלא באו בכוונה ואפי' הבעלים לפי שאילו רצה אדם היה מטיל מום בכל צאנו ואח"כ מעשרם ומפריש המעשר בעל מום ואח"כ אמר שהמומין האלו הידועים שאין בהן ספק שהן מומין מעמיד עליהן ג' הדיוטות וישחט על פיהן כל זה כשאין באותה מדינה מומחה אבל אם היה שם מומחה לא ישחט אלא על פיו וכן הפרת נדרים אינו מועיל ג' הדיוטות אלא במקום שאין שם מומחה ור' יוסי אומר ואפי' היו מצוין סנהדרין ולא היה במדינה מומחה למומי בהמה לא ישחוט עד שיהא מצוי מומחה ואין הלכה כר' יוסי: