רמב"ם על משנה בכורות ז:ו
רמב"ם על משנה בכורות · Rambam on Mishnah Bekhorot 7:6
Open in the reader →1המקיש בקרסוליו ובארכבובותיו ובעל פיקה כו': הכושי והגיחור והלבקן והקפח והננס והחרש כו': מקיש קרסוליו אחת בחברתה בשעת הליכתו וכן מקיש בארכבותיו ובעל פיקה הוא שתהא עקבו מאחר רגליו בולטת ויצאת יותר מן הראוי: ועיקל הוא מי ששוקיו כפופין כקשת ושיעור כפיפה זו זכרנו כבר שהוא עד שהנותן רגליו זו בצד זו לא יתחברו ארכבותיו: ופיקה יוצא מגודלו שיהא בולט מבוהן היד והרגל שום דבר או שיתעקם ג"כ והבוהן בשעת הנחתו קלוטות עד הפרק מדובקות עד שיהיו ב' האצבעות כאצבע א' ואמר ואפי' יהיו שש ושש בידיו ושש ושש ברגליו שלא ישתנה אבר מן הדומה לו הרי הוא מום אצל החכמים ואפי' היה גם באחת באלו הד' אברים שש בלבד והנשאר חמש חמש אינו מום אצל ר"י. כושי שחור: גיחור אדום. הלבקן לבן בתכלית הלובן לפי שכמו שבשחור מום כן האדום כארגמן או הלבן כחלב מום וכן באר הגמרא והשמר שמא תעלה בדעתך שאלו השמות נאמרו על הגוונים לפי שאינן אלא שמות לבני אדם שיש בהן אלו הגוונים: וקפח הוא הארוך הרבה עד שמואסים בני אדם ארכו: וננס הקצר: ובעלי הדלדולין הן שמתדלדלין מגופן עורות עד שעורותיהם דומין לדיסקיא והלכה כר"א בן יעקב: ומה שאמר שהשכור מכלל המומין המיוחדים המותרים באדם כבר זכרנו שבעלי המומים המיוחדי' באדם אינם מותרים לעבודה ולפיכך השכור אינו מותר לעבודה וזהו אמת אבל מי שנשתכר מדברים שמבלבלין המות זולתי מיין והשכר כגון ששתה חלב הרבה או אכל דבש הנקרא בלשון ערב סיכרא"ן ובלע"ז נושקימא"י אינו נדון כדין זה רק כשהוא שתוי יין או שכר הוא מחלל עבודה: